הפחד מלטף בעדינות תוך כדי השינה, מחבק וממאן לעזוב. אורח בלתי רצוי אשר מציב מול עיני מראה. הכי מזוויעה שיכולה להיות. מחשבות ותסכולים מהעבר צצים, פוגעים בי כמו ברק ביום סוער. נעים להכיר, מושטת אלי יד דמיונית- תת מודע. מודיע לי שהוא פה, יותר מאי פעם. מגרעות בשלל צבעיהן נפרשות אל מול עיניי, לוחשות אל תוך אוזניי. כל מיני לא רצויים למיניהם מבקרים בהפתעה בחלומות. כאילו מדובר באזור ציבורי. חשש קל מרעיד את מחשבותיי ברגעים שלפני השינה, איזה הפתעה מצפה לי הפעם? אילו פגמים מהעבר יצוצו ולמה דווקא עכשיו??.
מעניין באיזה שלב בחיים התת מודע מחליט כי הוא מוכן לשחרר לנו אינפורמציה צפונה לגבינו. לא ברור הסיפור הזה. אני עומדת בצומת דרכים, מבולבלת לגמרי. מסתכלת ימינה ושמאלה אבל לא אחורה. לפחות משתדלת שלא. בכל פעם שאני עוצמת את העיניים העבר מופיע לפני, בלי שום יכולת מצידי להתחמק. מזכיר לי מי, מה, כמה ולמה. אבל בראש ובראשונה את הדברים שרציתי לשכוח. את אלה שבכיתי בגללם ימים כלילות, את התקופות הכי אובדניות ואת המועקה שמלווה אותי מאז ומתמיד.
הבלבול מתערבל עוד יותר. רק גורם לי להטיל ספק בהכל, מעורר רצון עז להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה. למה ברגע השיא אני נובלת לאיטי?. המחשבות לא פשוטות. חשבון הנפש הולך ומתארך, הדמעות נאגרות, עד אשר מגיעה נקודה קטנה של אור. יש אור בקצה המנהרה!. תובנה קטנה ושקטה מזכירה לי שזה בסדר, זאת אני. חלק בלתי נפרד מההוויה היומיומית שלי טומנת בחובה את העבר. זאת אני.. מורכבת מעבר, הווה ועתיד.
העתיד שלנו נבנה לאט לאט, כל נשימה, כל צעד ושעל מתבסס על מה שעשינו, מי שהיינו. אותה נקודה שבה אנו מביטים קדימה, היא בעיניים של מי שאנחנו עכשיו לעבר מי שאנחנו רוצים להיות. מדי פעם,מסתבר, צריך להביט אחורה. חצי סיבוב, מלווה בקמצוץ של חשש חושף את כברת הדרך. הכי חשוב להיות גאים בה. על הדבש ועל העוקץ. להבין את המשמעויות, להסיק מסקנות ולהמשיך, רק להמשיך ולשאוף. |