כותרות TheMarker >
    ';

    הבלוג של צידקי

    רעיונות ודעות של ירושלמי
    פוליטיקה ישראלית ומזרח תיכונית
    וסתם מחשבות על העולם

    עלייה לרגל קרושה

    3 תגובות   יום רביעי, 10/10/07, 15:54

    עלייה לרגל קרושה 

    בפסח שעבר ביקשה ממני מנהלת המוזיאון לתולדות תקופת בית ראשון ברובע היהודי בירושלים לתת כתף ולעזור להם לנצל את שטף עולי הרגל לירושלים. המוזיאון הינו מקום קטן, הצוות מקצועי והחיזיון האור קולי שהוא מציע מרגש את צופיו, בין אם דתיים אם הם ובין אם חובבי היסטוריה, ארכיאולוגיה או מסורת. דא-עקא, מיקומו הצדדי הוא בעוכריו ולכן גויסתי, על מנת לספר לעוברים והשבים אודותיו ולשכנע אותם לבוא ליהנות וללמוד במוזיאון שלנו. התייצבתי לתפקיד לבוש בגלבייה, עטור זקן, ובכלל נראיתי כמו מישהו שנפל למרכז הרובע ההומה היישר מתקופת דוד ושלמה. ההצלחה הייתה מסחררת והמנהלת השביעה אותי שאבוא לעבוד איתם גם בסוכות.הנה סוכות הגיע לירושלים ואני שבתי למוזיאון. ברצוני לשתף אתכם בקצת מן החוויות הצפויות לכם אם תחליטו להתחבר לשורשים מעט ולבוא לירושלים באחד משלושת הרגלים.בשעות הבוקר, הרובע עדיין מנומנם אך נחילי אדם נוהרים לעבר הכותל המערבי, ברכת כוהנים לצידם של גדולי ישראל מושכת עשרות אלפי מתפללים שרומסים אחד את השני בדרכם לשיחה צפופה עם הבורא. אני כחילוני לא יכול שלא לחשוב על הפרדוקס הזה שבין דריסת הזולת ועקיפה בתור לבין התפילה הטהורה והזדככות הנפש של המתפלל. בראותי את המדרגות המובילות לכותל לא יכולתי שלא להיזכר בדבריו של ש"י עגנון בספרו תמול שלשום " על גב כל מעלה ממעלות האבן שבדרך לכותל המערבי מוטלים כתי כתים של עניים, חיגרים וסומים, קטועי זרוע ובלויי רגל... וכל מעלה שנמוכה מחברתה צרתה למעלה מחברתה..."  ואכן, ברדתי במדרגות נתקלתי גם אני באותם המקבצים, אלא שעם השנים התחלפו העניים ומקבצי הנדבות בגואלי הארץ ומבקשי הצדקות והתרומות. כבר בתחילת המדרגות ניצב לו עלם חמודות עטור כיפה לצד שלד מעורר פלצות של טיל קסאם ומכריז: "תרמו לישיבת שדרות... תחזקו את שדרות..." בעודי מנסה לקרוא את שלטי הזוועה שסביב שלדי הטילים נשמע קול זימרה במורד המדרגות, תקליט שקורא לאל לחוס ולגאול את בניו. על השולחן לצד הרמקול יושב לו נער זב חוטם ולבוש שחורים משל היה תלמיד ישיבה ליטאי ומכריז לתוך המגה-פון: "הצילו את בני ישראל המסכנים, מאות ילדים ונשים יהודיים מתעוררים בכל בוקר בכפרים ערביים ובמקום לומר 'שמע ישראל' הם אומרים 'אני רוצה להיות שהיד', הצילו את הנפשות הטועות ועזרו להם לשוב לבית ישראל" בשיחה קצרה שערכתי עם הנער, שלא היה בן יותר מ-16 הוא הסביר לי שהוא עובד בארגון שגואל נשמות תועות מישראל שכנראה יצאו דעתם והלכו להתגורר, השם ישמור, אצל הערבים!!! מאחר והרשויות לא מתכוונות לשלוח את יחידות העילית שלהן כדי לחלץ את הנשמות הטועות (איזה סדר עדיפויות מוזר יש לחבר'ה במטכ"ל) הם, האברכים הקימו יחידת עילית עטורת פאות שמסתננת לכפרים ומחלצת יהודים שנפלו במלכודת שטמנו להם הערבים רחמנא לצלן. בעודי מתאושש מהטראומה אני שומע במורד המדרגות קול חזק יותר מזה של גואל היהודים שקורא לאנשים למהר ולתרום לעמותת עטרת כוהנים, למען גאולת הרובע היהודי המתחדש. לרובע היהודי המתחדש למי שלא יודע יש עוד שם משני אך חשוב, "הרובע המוסלמי", שבו חיים כמה עשרות יהודים מתחדשים וכארבעים אלף מוסלמים ותיקים. ישיבת עטרת כוהנים מתהדרת בהישגים מרשימים של קניית בתים מערבים והעברתם לידיים יהודיות בדרכי עורמה ובמימון של יהודים עשירים מחו"ל שקונים לעצמם מקום אצל הקב"ה.לאחר השולחן של עטרת כוהנים המשכתי בדרכי למטה דרך כמה צדיקים עם סימני דקירות מחטים על הזרועות וכיפה שגדולה עליהם בכמה מידות, שמציעים חוט אדום עם סגולות מופלאות בחמישה שקלים כאשר הבחנתי בתור המפלצתי שמשתרך בעמדות הבידוק הבטיחוני המדוקדק ואחריו ברחבת הכותל ההומה עשרות אלפים מבית ישראל סבתי על עקבי וחזרתי לרובע היהודי. את מה שהפסדתי בפנים תיאר בפני חבר שזכה משמיים לעבוד בחברת ההגברה ששידרה את דברי החכמה של הרבנים. תיאורו כלל את אוהל הרבנים, המונים שצובאים על פתחם ופוליטיקאים בשקל עם תורמים עשירים (בדולרים) שנכנסים ויוצאים. ממש אפשר לחוש את השכינה. בינתיים הרובע היהודי קם לחיים ובמרכזו הוקמה סוכה גדולה ובמה שעליה עמדו וזימרו להם הזאטוטים הצורמים של להקת "פרחי ירושלים" (אני לא מאחל לאויבי הגרועים ביותר להיתקע ליד הופעה של פרחי ירושלים). כולם חיכו לדבריו של הראשון לציון כבוד הרב מרדכי אליהו (שטען בזמנו שהצונאמי במזרח אסיה היה בגלל ההתנתקות שלנו מעזה). בינתיים עלו לבמה פוליטיקאים כמו ניר ברקת שדיבר על הסכנה הטמונה בחלוקת ירושלים. "הכול, אבל הכול מתגמד אל מול האיום הזה, חלוקת העיר שחוברה לה יחדיו!" טוען הנואם ומשכנע בקושי את עצמו. במרכז הרובע היו דוכנים שמוקדשים לעלייה המחודשת לחומש, תרומות למאבק על ארץ ישראל השלמה ואף תימהוני לבוש מדים כחולים (וכובע של כרטיסן באגד) ממכון המקדש – שקורא לעצמו "משמר המקדש". הוא וחבריו עסוקים בהכנת כלים לבית המקדש השלישי, בעוד זקן הזוי ועטור זקן סיפר לי בהתלהבות על דגם בית המקדש השלישי שהוא עמל רבות על בנייתו בשיתוף עם בחור אחד מצפת ובעזרת הנביא יחזקאל. כנראה שכולם שכחו שבהר הבית עומדים מסגדים ושבמהלך החג הגיעו עשרות אם לא מאות אלפי מוסלמים לתפילות הרמאדאן שחל במקביל לסוכות. אך מי אני, הקטן שיבוא ויקלקל לעולי הרגל את אווירת החג עם קצת מציאות? ולמה בכלל לבוא למוזיאון בית ראשון ללמוד היסטוריה כשאנחנו בכלל עוסקים בעתיד ובבנין בית שלישי? חבל שמקום שאמור להיות פתוח לכולם, שייך לכל העם, ונקי מכל הזבל שסביבנו, נלקח בן ערובה בידיים של האורתודוקסיה והימין למקום של דעה אחת, דרך אחת, ואמונה אחת. את הכותל המערבי ואת הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים יש להחזיר לכלל העם ולעודד ביקור ועלייה לרגל של אוכלוסיות מגוונות יותר בעם.  

    מזל שעברו החגים ואני יכול לחזור לסיורים הרגועים של ימי החול המטורפים בירושלים.

    ערן

    דרג את התוכן:

      תגובות (3)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        18/10/07 09:52:

      די נו באמת. יש פה מקום לכולם להגיב. אין צורך להגרר להטחת עלבונות

       

        18/10/07 01:18:

      שלום לערן והתחדש נא על הבלוג

       

      נאה כתבת רשימה זו ומקווה אני שכך תמשיך...

       

      רק אינני מבין מה כתב היצור המוזר שמעליי וכיצד לכל זאת השתרבב שמי

        10/10/07 20:31:

      אחלה סיפור ויופי של יוזמה עם הבלוג.

      עם כל הכבוד לבבון, לסיפורים שלך מגיע קהל גדול יותר...

       

      רק על מה תכתוב עוד חודש? 

       

      ארכיון

      פרופיל

      צדקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין