כותרות TheMarker >
    ';

    איציק אביב

    ארכיון

    תגובות (43)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      1/6/17 21:23:
    חיפשת את פריש בפייסבוק ? מעניין אחריי כל השנים לאיזה כיוונים הוא התפתח . כתוב יפה . הסיפור הותיר אותי ברגשות אמבווילנטיים .
      27/10/12 14:25:

    מקבלי ההחלטות שגו הפעם.

    איתי פריש יכול היה להיות קצין מצטיין,

    רואים באישיות שלו תכונות של מנהיג,

    יש לו דעות שהוא גאה בהן, הוא יוזם.

    אני אוהבת אותו ובהחלט הייתי נותנת לו הזדמנות.

    והייתי לוחשת לו באוזן, שאסור לדחוף קיסמים עם צמר גפן לאוזניים.

    זה לא מנקה את האוזן, אלא רק דוחף את השעווה פנימה יותר.

    האוזן פולטת את השעווה המיותרת בעצמה.

    אין צורך בעזרה:)

      8/10/11 17:53:
    יופי של סיפור. כל כך ישראלי. כל כך משם.
      8/10/11 12:15:
    תודה
      8/10/11 11:54:

    כתוב נהדר. אבל אני קצת התבאסתי בשבילו כי איתי זה שם נהדר לקצין.

    ולמען האמת קצת התבאסתי גם בשביל היתר כי יום אחד הם יתבגרו קצת גם . . .

    אבל בעיקר כתוב נפלא!

      27/6/11 19:03:

     

    כתיבה מעולה עם סוף מפתיע.
    פריש הפורש.
    פריש שהופרש רגע לפני תום הקורס.
    יש לי הרגשה שאיתי התערב עם מישהו
    שהוא יגיע עד סוף הקורס ואז יודח.

      17/6/11 14:33:
    לא יודעת, כל המגיבים כאן שלפני מתלהבים מפריש וחושבים שהוא כזה אינדבידואליסט ונפלא, ואילו אני משום מה חושבת כמו שחשבה רוב הכיתה שלו, שהוא פשוט בנאדם מעצבן. וכתיבתך מרתקת ומשובחת כתמיד. (אני אוהבת לקרוא אותך לאט לאט, כפי שאני קוראת ספרים).
      2/4/11 02:20:

    אהבתי את תגובתך. כי באמת הסיפור מורכב  גם דמות המספר שהשתנה והתפכח, אך גם דמותו של פריש אינה כפשוטו. ואינה שלילית כמצטייר. אגב - רשאי (ובמקרה זה גם ראוי) הקורא לעצב דעה גם בניגוד ל"דעת" המספר, ולנתח ולהגיע למסקנות אחרות ממה שאולי התכוון המחבר. כמו למשל שראוי האאוטסיידר, השונה והאחר - האינדיבידואליסט - לתמיכתנו, מול הקבוצה הקונפורמית, הבינונית וה"מגובשת", ועוד - מניסיוני והיכרותי הטובה של דמויות יוצאות דופן כאלה, הם אלה שיגיעו רחוק, במיוחד בתחום הלא פיקודי/ניהולי אלא האינטלקטואלי והיצירתי.

    ולבסוף - זה אמנם יפה שסיפור מעורר תגובות ענייניות (שאף יש בהן כדי להחמיא הרבה יותר ממחמאה סתמית).

    פחות יפה - שימת הזין של המחבר על מי שהשקיעו מזמנם בסיפור.

     ומכאן מתבקשת כמובן מסקנתי המעשית.    

    צטט: יעל בר-און 2011-03-31 07:19:49

    סיפור מורכב ונהדר שיש בו הכל, אך קודם כל כתוב כ- 'סיפור מתח' עם כרונולוגיה של הדחה (הכותרת כתובה כשם של 'משימה' שצריך לבצע) כשהאפיזודות הראשונות נותנות לנו רקע על האיש המעצבן ומעורר הקנאה הזה וכוללות מצבים, שהם גם מעניינים וגם מעוררים ציפייה לראות 'לאן זה הולך ואיך מתחבר'. ומתחבר... בין היתר, יש כאן, בסופה של הקריאה, התפכחות להבנה שהייתי עדה לסיפור המתובל בתבלין חשבון נפש וטבול במטבל תחושות אשם. היה או לא היה - עדיין אמיץ (כיאה לקצין, גם אם בינוני ובסיסי) להיות במקום הזה, שמביא את החלק האישי בדינאמיקת ההדחה ובמשימה הקבוצתית הזו. תודה.

     

      31/3/11 07:19:
    סיפור מורכב ונהדר שיש בו הכל, אך קודם כל כתוב כ- 'סיפור מתח' עם כרונולוגיה של הדחה (הכותרת כתובה כשם של 'משימה' שצריך לבצע) כשהאפיזודות הראשונות נותנות לנו רקע על האיש המעצבן ומעורר הקנאה הזה וכוללות מצבים, שהם גם מעניינים וגם מעוררים ציפייה לראות 'לאן זה הולך ואיך מתחבר'. ומתחבר... בין היתר, יש כאן, בסופה של הקריאה, התפכחות להבנה שהייתי עדה לסיפור המתובל בתבלין חשבון נפש וטבול במטבל תחושות אשם. היה או לא היה - עדיין אמיץ (כיאה לקצין, גם אם בינוני ובסיסי) להיות במקום הזה, שמביא את החלק האישי בדינאמיקת ההדחה ובמשימה הקבוצתית הזו. תודה.
      29/9/10 09:13:
    מרתק. מעניין. שזור נפלא.
    מחיר המילה הנאמרת. הזרע שנבט. הידיעה שהבאתי לצרה שכזו. החרטה שאין בה להשיב את שנעשה.
      16/9/10 09:37:
    עם יד על הלב, התאהבתי בפריש. אחד שמנסה בכל הכוח לשמור על עצמיותו, כנגד כל הסיכויים. וטוב שהודח. לאינדיבידואליזם יש מחיר. ויש לי הרגשה שהוא היה מוכן וערוך לשלם אותו
      15/9/10 15:13:
    רותקתי
      11/9/10 14:52:
    כאמא לחייל
    שומעת סיפורים דומים...
      9/9/10 23:13:
    חבל...יכול היה להיות קצין לענייני חרדים ולגיוסם בהתלהבותו כי רבה...
    סיפור מרתק.
      8/8/10 12:59:
    נקמת ה....?
    נחמד
    תודה
      6/8/10 22:46:
    סיפור מעניין ומרתק

    תודה

    שבת ברוכה
      6/8/10 11:35:

    אז אקח את השורה הזו ממך כי אחרת אחזור שוב מלפנים ולאחור  

    " בוודאי שלא ראה את שני הסג"מים והסגן הניצבים מעליו ומביטים בו בשמחה ואולי אפילו במעט אהבה".

    כי כאן אני נעצרת ומערערת את דחייתי מפריש  ומתעוררת בי חמלה אל איתי  ואל פריש .

     לכתוב כותרת לסיפור של "להדיח את פריש" כבר מכאן יש קונטציה שלילית וכאן מסתתרת הדחייה וגם

    ההדחה בעצם הפעולה על פריש.ולא הבנתי את פעולת ההדחה מעט בסיפור.

    לפחות לפריש היתה זהות אמידה שדחיתם אותם וערערתם עליה.סיפור קיסם האוזניים שוב מודיע אולי

    על הפרעה,מי אני שאחליט,לא ידעתי אם לבכות או לחייך. כי מעניין מה היה קורה אם זה היה להדיח את איתי

     

    וכן אפשר לחוש את הדמות של פריש ולנתח אותה,מי אני? ואתה איציק ביקשת ביקורת לסיפור כך שזה גם

    מעמיס וגם מרתק וגם מכשיל.כי החסימה אצלי נעשתה באיך שהצגת והבאת לכאן את פריש כיצור מגעיל! 

     וסופו באיתי? מאתגר אה? אז? יש כאן דחייה התקרבות חיפוש זהות גזענות .

     לא יודעת אם משהו היה צריך לצאת זה דווקא איתי? האם זו עוד תחבולה? הכל כאן גלוי ונסתר.

     

    טוב אלך לי, רק אומר שהכל נכתב ממבט ומעט אהבה בדיוק כמו של הסג"מים....

      5/8/10 11:50:

    כתיבה מרתקת!!!

    התעצבתי קצת בשביל פריש, אולי אם החבר'ה היו מנסים להתקרב ולהתעניין היו מגלים אדם אחר. אבל אין ספק שכולנו נתקלים בכאלה ושופטים אותם לחומרה וסולדים מהם...

    מעניין שרובנו מייחלים לכסף, הרבה כסף אבל לא אוהבים את אלה שיש להם...
    ניהנתי לקרוא וקראתי בשקיקה!
    תודה *
    ג'אן

      4/8/10 07:00:
    נהנתי מאוד לקרוא את שכתבת.
    כתוב יפה מאוד.

    ועכשיו...רצה מיד להוציא קיסם....שיניים.
      4/8/10 06:53:
    כתוב נפלא, איציק,
    והסוף קצת מעציב,,,
    *
      4/8/10 01:18:

    כמו תמיד אוהבת לקרוא את תכנייך
    אהבתי וכיכבתי.
      3/8/10 22:16:
    אהבתי את הסיפור.
      3/8/10 19:30:
    ספור מענין על אנשים ועל הצבא
      3/8/10 17:27:
    סיפור נהדר....
      3/8/10 17:23:
    פריש הוא פריש איתי אני מקווה שאוזניו לא זקוקות לרופא מרוב הקיסמים
      3/8/10 17:16:
    תודה. אהבתי את הסיפור, אהבתי את הסיום ואהבתי בעיקר את הכתיבה.
      3/8/10 17:11:
    בכל מקום ובכל מצב ישנו הפריש-איתי הזה!
    נהיתי מאד מהסיפור למרות...
    שאין לי מושג מי הדמויות
    "חור בהשכלה"...
    חחחח

    כתבת ניפלא
    בת חן
      3/8/10 16:33:

     יופי של סיפור. לא רק שמסופר היטב, אל גם צובט לב. על מי ? על פריש כמובן.

    תחילה חשבתי לתומי שהמספר הוא קבוצניק (בקורס קצינים בסיסי? הייתכן?) ועדיין ברור למדי שהוא צבר. ויש עוד אופציה הקשורה  ליחסי מזרחיים-אשכנזים. מכל מקום פריש נתפס כגלותי, עירוני סנוב, בעל חינוך אירופאי אך מוגזם (ניקוי האזניים בפרהסיה) ולכן הוא בעיקר זר לאורחות הארציישראליות של "חבריו". מכאן ניתן לפרש את התבטאויותיו האנטי גלותיות + האנטי דתיות + עלילות הגבורה המדומינות, כמתיימרות לתת לו נופך של "צבריות", הוא נועז בהתבטאויותיו אף יותר אפילו מהחבר'ה. וכך נראה שבדרכו הגמלונית ומתוך אי קריאת המפה החברתית אליה נקלע הוא ניסה להיות "יותר צדיק מהאפיפיור". ייתכן גם שזו הייתה דרכו היחידה למצוא חן בעיניכם, כי על חינוכו (ועושרו) מהבית ועל מה שאתה מגדיר כהתנשאות (לא מודעת) הוא אינו יכול להתגבר.

    ואז מגיעים לשורה האחרונה.

    אפשר לדרוש על שמו פריש דרשה כמעט כמו על פרשת השבוע הנזכרת. בכלל זה להזכר במקס פריש הסופר השוויצרי ובטיפולו באנטישמיות במחזהו אנדורה.

    ולכן יפה סיימת את הסיפור: עם שם כזה לסיים את הקורס?. אם היו יודעים ששמו איתי אולי היו סולחים לו.   

    כשמגיעים לסיום אפשר וצריך למצוא אמירה של המחבר באמצעות המספר נגד גזענות. שתחילתה כידוע באי הבנת האחר, פחד מפניו ו/או וקנאה בו. כך אפשר להגדיר את היחס אל פריש כגזענות. היא אולי סמויה ואולי לא מודעת.

    גזענות? יאמרו "חבריו", חלילה! הרי הגיע לו! תראה איזה תכונות יש לו. כן, אלה התכונות שהגזען מייחס לקורבנו. יש בהן לעתים גרעין אמת, אבל מה משקלן? האם הן מצדיקות את היחס, את התיעוב? את הפעולה להדחתו?      

    לאור זאת ניתן לחזור לטענה בדבר הפואנטה, (והאם היא הכרחית כדי שסיפור יהיה מעניין ומרגש?)

    האם יודעים לזהותה - זו כבר שאלה אחרת:

    "פואנטה היא מפנה פתאומי שחל ביצירה. לעיתים קרובות המידע המתגלה בפואנטה משנה את משמעות היצירה והרמזים שנזרעו מתפרשים באור אחר". 

    אני חושב ששורת הסיום בסיפור מדברת בעד עצמה.

    מסיר כובעי! 

      3/8/10 16:31:

    נהניתי מהסיפור שהזכיר לי את ההווי בטירונות ובקורסים.

    הכל כתוב יפה ומרתק אבל התאכזבתי מהסיום...

    אפילו אם הסיפור כולו מקורו במעשה שהיה, הרי המזימה שבה אותו פריש הופל בפח הייתה מאוד בלתי מתוחכמת ואולי גם מלכודת לא אנושית.

    כל אדם עייף היה עלול להרדם בתנאי הלחץ האלה, גם אם היה הטוב והחכם והחברותי בין הצוערים.

    לו היו מכשילים אותו במשימה של שכל, כושר פיקוד, אמון אישי, תחבולה או עזרה הדדית... היה הסוף מתקבל כמבחן הוגן להדחה...

    כידוע אין "למה" בצבא... השתחרר עוד לפני שאני התגייסתי.

    כל טוב,]

    רמי

     

     

     

      3/8/10 16:15:
    עולם שלם אפשר להמשיך מכאן... (נשארתי עם טעם של עוד וחצי תאוותי :)) אני חושבת שבכל מפגש דחוס של אנשים (כמו בצבא למשל) יש איזה פריש אחד. כל אחד והפריש שלו - וממה שלמדתי, ברוב המקרים המציאות לא דומה לפסאדה...
      3/8/10 15:30:
    חסרים לי מושגים על הצבא
    אבל ממה שקראתי נהנתי
    תודה!
      3/8/10 15:21:
    לא הבנתי מה הפואנטה.
    היה איש חרא, הדיחו אותו מהקורס.
    נו, אז מה?

    לפחות הפסקאות הראשונות היו די מרתקות. תודה.
      3/8/10 15:18:
    כתיבה יפה.
    (לא שירתתי בצבא..ולכן קצת רחוקה מכל ההוואי של הצבא).
    הסיפור לכשעצמו יפה מאד.
    *
      3/8/10 15:11:
    יופי אתה כותב. קולח ומעניין. זה לא הסוף נכון?
    כלומר זה יופי שקוראים לו איתי אבל בכל זאת...

    (אגב, אולי אתה תסביר לי סוף כל סוף מה זה משקפי קרן?)
      3/8/10 14:48:

    זה אמנם שולי בסיפור שלי על פריש ואין הכוונה לפרש את מעשה אברהם,אבל אין ספק שמעשהו שחוזר גם בהמשך,

    בראשית פרק כ', עם אבימלך, מעיד על דפוס התנהגות בעייתי, וגדולים (ולא חילוניים כמוני) ממני, ביקרו את אברהם, כמו הרמב"ן שכותב:     "כיצד עשה אברהם סחורה באשתו האהובה? ואם תאמר שחשש להרג - והרי גילוי-עריות הוא אחד מג' דברים שעליהם נאמר: יהרג ואל יעבור".

    צטט: אורות מאופל. 2010-08-03 14:27:13

    "שניתנה ע"י אברהם שישכב איתה."
    זה לא כתוב,את פירשת כך.{זה שקר}
    יש לך עוד הרבה ללמוד ולהבין.

     

      3/8/10 14:27:
    "שניתנה ע"י אברהם שישכב איתה."
    זה לא כתוב,את פירשת כך.{זה שקר}
    יש לך עוד הרבה ללמוד ולהבין.
      3/8/10 14:26:
    מחכה להמשך..
    לא יפה כך להשאיר במתח...
    הסיפור מעניין אבל חסר ההמשך.
    כאמור מחכה!
    וכוכב כמובן.
      3/8/10 14:24:
    חושבת שעשית שרות מצויין לצבא.
    טיפוסים כאלה רברבנים סוציומטים
    אשר עסוקים בתועלתם מגיע להם בהחלט.
    תודה על ששתפת אותנו בספור יפיפה
    מהחוויות שלך.ןמקווה שפריש למד הלקח.
    די העציב אותי ספורך. חיפשתי איזה שיקוף של גילוי של מציאת משהו חיובי באיש הזה. קשה לנו עם החריגים והשונים מאיתנו, אבל- - - לא יודעת ציפיתי להפתעה גמורה בסוף. היה חסר לי איזה סוג של 'הצלחה' של פריש במשהו
    חבל שלא עשה משהו כדי לשנות את גישתכ ם אליו
    ספור י-פה-פה!!!!!!!!! אהבתי
    תודה לך על השיתוף**************
      3/8/10 14:03:
    גם אני הייתי מדיחה אותו....
      3/8/10 13:51:
    אוףףףף, קטעת בשיא המתח...:-)
    איזה כיף היה לקרוא..
    חושבת שלכל כיתה. מחלקה. קבוצה - יש פריש אחד כזה. 'בוק' (בחולם) טיפוסי, מעצבן, שואל 'שאלות קיטבג' ו...לא פעם יש בסופו של דבר הפתעות..
    גם ההמשך שלך (שלו) מפתיע ?

    *
      3/8/10 13:47:
    נפלא.
    קצת התקשתי להבין מה קרה שם בשמירה. אולי כדאי להבהיר את זה קצת יותר.
    אוהבת איך שהטקסט מסתיים.

    להדיח את פריש

    43 תגובות   יום שלישי, 3/8/10, 12:25

    להדיח את פריש

     

    סתיו 1977: כל צוערי כיתה 1 במחלקה 2 בבה"ד 1, וגם מפקדה, רצו שפריש יודח. אלא שלצער כולם פריש לא נכשל באף בחינה תיאורטית או מעשית ולא פישל בשום דבר אחר.

     

    הצורה שלו מעצבנת. הוא גבוה ומסתכל עלינו תמיד מלמעלה, קצת שמן, כמו גביר בראשית דרכו, מרכיב משקפי שמש יקרים, שאבא שלו הביא לו מאמריקה. הוא אומר שאבא שלו קברניט באל-על, אבל אף אחד לא מאמין לו, או לא רוצה להאמין לו.

     

    הפנים שלו עגולים, מלאים ואדומים, ויש לו אף בולבוסי עם חטטים בנחיר הימני. והוא גם סוציומאט. אבא של הסוציומאטים. תמיד שצריך לנקות שירותים הוא מוציא פטור רפואי. יש לו מין סעיף רפואי סודי שאף אחד לא יודע מהו ובעזרתו הוא מקבל מהמרפאה פטורים מעבודות מלוכלכות. השמועות אומרות שהוא נותן שוחד לחובש, לרופא, לכל מי שצריך. טוב, אולי לא ממש כסף, אבל מתנות בוודאי שכן. מאלו שאבא שלו, הכאילו קברניט, מביא לו מחוץ לארץ.

    למה לא כיסחנו אותו בשאלון הסוציומטרי? כי דווקא במחזור שלנו הוא לא מולא, לאחר שבמחזור הקודם התאבד צוער בשל חוות הדעת שחבריו מלאו עליו.

     

    פריש מגיע לבה"ד 1 עם פג'ו 404 אוטומטית בצבע שנהב. לפי דבריו אבא שלו קנה עכשיו את הדגם החדש, פג'ו 504, ונתן לו את האוטו הישן שלו. פריש מתרברב: "הוא בעצם חדש, אין לו אפילו שלוש שנים." תמיד יש לו הרבה מזומנים בכיס, סיגריות קנט ארוכות, וסוכריות מציצה מחוץ לארץ. פריש  לא מכבד ולא מסיע אתו אף אחד כשיוצאים הביתה.

     

    האמת: אף אחד לא ביקש ממנו שיכבד אותו או שייקח אותו הביתה. אולי היה נותן ולוקח. אבל מי יבקש מפריש: נמות ולא נבקש ממנו משהו.

     

    יש לו בכיס קיסמים שמנקים בהם את האוזניים, אלו שיש להם משני הצדדים צמר-גפן בצורת כדור פוטבול מיניאטורי. פריש, מדי כמה שעות, מוציא קיסם מכיס החולצה שלו, טובל צד אחד שלו בפיו, מגלגל אותו בידו ומוצץ בקפדנות, כמו את סוכריות המציצה היקרות שלו. אחר כך הוא מוציא מהפה, בוחן בקפידה אם הצמר-גפן טבול במספיק רוק, ואם לא, חוזר ומכניס את הקיסם עם הצד הרטוב לפה ומסובב אותו שוב עד שנחה דעתו מרמת הרטיבות, ואז מכניס את הצד שיצא מפיו עמוק לאוזן, מחטט בה במרץ, מוציא, מסתכל וזורק את הקיסם. בגלל שהוא עשיר הוא לא משתמש בצד השני של הקיסם, רק בצד אחד. בשביל האוזן השנייה הוא מוציא קיסם חדש מהכיס.

     

    כשפריש ניקה את האוזניים כל הכיתה הסתכלה עליו. גם מפקד הכיתה היה מפסיק את התרגולת ומביט בו כעל יצור מבעית, ולפריש בכלל לא היה אכפת. היום אני חושב שדווקא כל הכבוד לו שהקפיד על נוהל היגיינת האוזניים ולא שם עלינו.

     

    פעם הביאו לחדר ההרצאות המרכזי של הבסיס, מרצה אורח, במסגרת שעות החינוך שחובה היה להעביר אותן לצוערים. המרצה דיבר על החיים בגולה, על הירידה, העלייה והמשמעויות הנובעות מכך. רובם ניקרו. בזמן שניתן לשאלות, פריש הצביע ואמר שלדעתו מה שימנע שכולנו נרד עוד פעם לגולה הוא שתהיה שואה שנייה באירופה ובאמריקה, כי היהודים עדיין לא למדו לקח.

     

    כל אלו שעדיין לא חרפו ממש קראו לעברו: "פריש, אותך יהרגו ראשון ברגע שתתחיל לנקות את האוזניים." אני חשבתי שכמה שאני כמו כולם לא סובל אותו, צריך די אומץ להגיד את מה שהוא אמר.

     

    כשהיינו בסדרה בירושלים היינו חייבים להתארח אצל משפחה חרדית לסעודת ערב שבת. "לקרב בינינו לבינם זה לא פחות חשוב מלהתאמן על כיבוש יעד מבוצר," אמר מפקד המחלקה. אפשר לחשוב איזה תרגולים לכיבוש יעד מבוצר עשינו כבר בקורס הקצינים הבסיסי שלנו.

     

    התחלקנו לזוגות. כל זוג קיבל פתק עם כתובת של משפחה אליה הוא צריך להגיע עד השעה שש בערב. לי יצא ללכת עם פריש. הלכנו אני והוא לפי הכתובת שקיבלנו, הוא גדול וממלא את העולם בנוכחותו, ואני הרגשתי כמו הצל המתמעט שלו. הגענו לדירה שבקומה השנייה. קיבלו אותנו בעל הבית, גוץ עם זקן לבן ומחודד ומשקפי קרן, אישה קטנה ששיערה עטוף היטב במטפחת וחיוך ביתי נסוך על פניה, וארבעה ילדים, כולם בנים ברוך השם, נראים אותו דבר רק בשלבי התפתחות שונים: רזים, פאות קצרות, משקפיים, חולצה לבנה מכופתרת עד הכפתור העליון, מכנסיים שחורים, גו קצת כפוף, שקטים.

     

    בעל הבית בירך אותנו לשלום וביקש שנתלווה אליו לתפילת ערב שבת בבית הכנסת. בדרך דיברנו: מאיפה אנחנו, מאיפה הוא, מה הוא עושה. הוא היה שען.   בעיקר אהב לתקן ולשפץ שעוני קיר עתיקים שהביאו מחוץ לארץ, כאלו שהיו למשפחות יהודיות מדורי דורות. הוא עצמו בא לארץ מהונגריה. נדמה לי שגם השורשים של פריש משם.

     

    בבית הכנסת, שהיה רחב ממדים בצורה יוצאת דופן, היו המון חרדים. הנחיל האנושי השחור והגדוש הזה הרשים אותי. כל כך הרבה מהם ביחד - אף פעם לא ראיתי. כמה ניגשו אל השען, המארח שלנו, והחליפו אתו דעות בקשר לפירוש סוגיות הלכתיות. הסקתי, שלמרות שהוא שען ולא רב, הוא כנראה איש חריף וידען ומוערך בקהילתו.

     

    שכחתי מפריש לגמרי.

    פתאום החמור-גרם הזה שואל את השען: "נכון שאף אחד מכם לא הולך לצבא?" הוא ענה לו בנחת שאכן הרוב המכריע מהם אינו הולך לצבא. כדי להציל את כבודו הנרמס של המארח שלנו, הימרתי ושאלתי: "אבל אתה היית בצבא?" הוא הצטחק ואמר: "כן, אני הייתי בצבא. הייתי בחיל הקשר." כמעט וסיפרתי לו שגם אני בחיל הקשר, אבל העדפתי לשתוק. לא בא לי בכלל לדבר על הצבא.

     

    כשנגמרה התפילה חזרנו אליו הביתה. שם כבר ארוחת השבת היתה מוכנה ואני ופריש ישבנו אתו ואשתו וארבעת ילדיהם. פחדתי שפריש יוציא קיסם מכיס החולצה ויבצע את הטקס הידוע שלו לניקוי האוזניים, אבל הוא לא הוציא.

     

    תוך כדי הארוחה הם דיברו על פרשת השבוע, פרשה מספר בראשית. האב הביא לפניהם מובאות מהרמב"ן ומרש"י. הנושא היה שרה שניתנה על ידי אברהם לפרעה שישכב אתה כשפרעה חשב ששרה היא אחות אברהם. הילדים קצת הסמיקו ונראה שחסרו להם מילים לשאול את האבא שאלות מסוימות. הם לדעתי רצו לשאול אותו כיצד שרה עדיין יכולה להיות אמנו לאחר מה שקרה שם. אני הייתי מרותק ושוב שכחתי לגמרי מפריש.

     

    אחרי הארוחה התחילו הילדים לשים לב יותר אלינו, להתעניין, לשאול שאלות, כמו ילדים. אז פריש, הבהמה הזו, נכנס לתמונה במלוא המרץ. הוא שפך לאוזניהם סיפורי הפלא ופלא, שכולם מצוצים מהאצבע, או מהקיסם שהוא מרטיב ברוק לפני שהוא שולף בעזרתו את השעווה הסמיכה מרוב איחסה צהובה מהאוזן שלו, ולפיהם אנחנו חורשים את הארץ, ולפעמים אף יוצאים מעבר לגבולותיה, ברגל, בנגמ"שים, בטנקים ובמסוקים. פלא ששכח להכניס קצת מהמבצעים שביצענו מעל ומתחת לפני הים. מה יש קצת הווי מחיי החובלים והקומנדו הימי לא מגיע לנו?

     

    הם שתו את דבריו בצמא והביטו בו כבגיבור ישראל, ואני נהייתי שקוף ככל שפריש המשיך לזרוק את עלילות הגבורה של המחלקה שלנו. יפה מצדו שדיבר על כל המחלקה ולא רק על עצמו.

    כשראיתי איך הם מביטים בו פעורי פה ועיניים, פוחדים לפספס מילה אחת מדבריו, בא לי לקטוע אותו ולומר: "איפה שאנחנו, כולו קורס קצינים בסיסי. תאמינו לי בחיים לא נסענו בשום דבר אחר חוץ מאוטובוסים ומשאיות. המשימה הכי נועזת שביצענו היתה ניווט בשלשות של עשרים וחמישה קילומטרים באיזור בית ג'וברין."

    אבל שתקתי.

     

    השבוע שלפני השבוע האחרון של הקורס נקרא שבוע המשימות: יוצאים מחוץ לבסיס לסדרה מתישה. לפני שיצאנו כל אחד נכנס לשיחה אישית אצל מפקד המחלקה כדי לקבל חוות דעת אחרונה עליו. נאמר לי שאני בינוני אבל אהיה קצין אם לא אפשל בשבוע המשימות. אחר כך נשאלתי אם לי יש מה לומר.

     

    "כן. משהו בקשר לפריש."

     "מה בקשר לפריש?"

    "אתה זוכר שהלכנו להתארח אצל משפחה דתית בירושלים?"

    מפקד המחלקה הנהן.

    "הוא דיבר שם כאלו שטויות שממש התביישתי. לא יכול להיות שהוא יהיה קצין. קצין מייצג את הצבא."

    "מה בדיוק הוא עשה?"

    "הוא אמר שאנחנו מיחידה מובחרת. מסיירת. הוא סיפר שאנחנו עומדים לצאת למשימת צניחה מעבר לגבול. אתה יודע, שקרים כאלו. חוץ מזה יש פה את העניין הבטחוני שאסור לספר על מה שאנחנו עושים בצבא."

     

    מפקד המחלקה גיחך בבוז: "פריש בסיירת. זה באמת עלבון לכל סיירת."

    ראיתי בעיניו שהזרע שטמנתי נבט. הסגן, הצנחן, נפגע מזה שפריש מייחס לעצמו תכונות כמו ללוחמים מהם הוא בא בעל כורחו להדריך אותנו בקורס הקצינים של הג'ובניקים.

     

    בלילה שלפני הלילה האחרון של שבוע המשימות, חזרנו, בערך באחת בלילה, מפעילות. מפקד הכיתה שלנו, אמר שכמה שהיינו בסדר כדאי שנהיה מוכנים להקפצה בכל רגע ומי שיפשל יודח.

    הוא פנה לפריש: "אתה שומר ראשון, תקפיד שמכשיר הקשר יהיה פתוח כל הזמן ותהיה בהאזנה." בדרך כלל מפקד הכיתה לא מתערב בסדר השמירה. חלוקת השמירה היא באחריות הצוער תורן.

     

    הלכנו לישון כמו שאנחנו, עם הבגדים הספוגים זיעה וחול.

    על מה שקרה לאחר מכן הסקתי לפי השמועות שהתרוצצו בין החברה. מפקד הכיתה שלנו חיכה עד שפריש התחיל לנמנם. כשזה קרה הוא אותת למפקד המחלקה  ששהה עם הכיתה השנייה. מפקד המחלקה ומפקד הכיתה השנייה התייצבו לפני השומר התורן במקום שהיו, כלומר המקביל של פריש בכיתה השנייה. גם הוא היה בשלבי ניקור מתקדמים והראש שלו צנח ועלה כמטוטלת מעל מכשיר הקשר שדאג להעמיד אותו לפניו, כשהוא עצמו שעון עליו.

     

    מפקד הכיתה השנייה בעט בו בצלעות וצרח: "אתה רוצה לעוף דווקא עכשיו, נמני." נמני פקח עיניים וגמגם: "רק בדקתי משהו במכשיר." "אם כבר בדקת," אמר לו מפקד המחלקה, "אז תנסה להתקשר עם כיתה 1 ותודיע לשומר שם, שראית ששנינו הולכים לכיוון שלהם ושיהיו מוכנים להפתעה." נמני המבוהל ניסה ככל יכולתו, ולבסוף התייאש: "לא עונים מכיתה 1."

     

    לפי מה שנמני מספר גם מפקד המחלקה וגם מפקד הכיתה שלידו הרימו ידיים בשמחה וקראו: "יש," ורצו לעבר כיתה 1, שם חיכה להם מפקד הכיתה שלנו, ולפי החיוך שלו הם הבינו שמכשיר הקשר של נמני היה תקין, וההודעה שהוא שלח אכן נשלחה.

     

    שני מפקדי כיתות ומפקד מחלקה נעמדו מעל פריש שתשעים אחוזים ישן, בוודאי ישן כך שלא שמע כשדיברו אתו בקשר, למרות שהמכשיר שלו היה פתוח והשמיע צפצופים, ובוודאי שלא ראה את שני הסג"מים והסגן הניצבים מעליו ומביטים בו בשמחה ואולי אפילו במעט אהבה.

    אחר כך נשאר השבוע האחרון של הקורס שמוקדש להכנת מסדר הסיום ולכל מיני ענייני מנהלה. ביום ראשון בבוקר, במסדר, פנה מפקד הכיתה לפריש: "איתי, בעשר אתה צריך להתייצב במשרד מפקד הבסיס."

     

    כולם ידעו שמדובר בוועדת הדחה ופריש יודח מהקורס. גם פריש.

    מי בכלל ידע שקוראים לו איתי? איתי זה שם מתאים לקצין, לא פריש.

     

     

     

     




     

    דרג את התוכן:

      פרופיל

      איציק אביב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין