אין.. לא צריך להתלבט הרבה כאן. התערוכה שמציגה את אביגדור ליברמן באימאג'ים ירודים, היא ירודה, מגעילה וממיטה חרפה על האמנות ועל הפוליטיקה גם יחד. היא צריכה לעורר שאט נפש ושאט שכל אצל מי ששניהם חשובים לו.

לא האמנתי שאגיע לכך, ואני כותב ומפרסם מהר, כדי שלא אתחרט. אבל באמת נראה כי האמנות חצתה את גבול המותר. אני מתכוון לתערוכה הזאת. את זה – אסור לעשות. ולא בגלל שזה מזיק לשמאל ולא בגלל שזה נותן לגיטימציה לחזירות של הימין. אלא בגלל שזה לא ראוי. נקודה.

מישהו שם איבד את הראש, וחמור מכך – את הלב. נוכח התערוכה הזאת אני מתבייש להיחשב כחובב אמנות, וגם להימנות עם מחנה השמאל. אל דאגה, אני לא בדרך החוצה מהשמאל, גם אם אשאר שם לבד. דעתי על הפוליטיקה של ליברמן ידועה, אינני מסתיר אותה, ואפשר לקרוא על זה כאן, וכאן כאן. ובעוד הרבה מקומות. אני מחשיב את עצמי ללוחם נגד השקפותיו ונגד השפעתו הפוליטית.

אבל התערוכה הזאת מוציאה את הדיון מתחום הלגיטימי. זו סתם התפרעות סרת טעם, והכי גרוע הוא שהמתפרעים מתחזים למקיימי דיון פוליטי. כן, הכל משפיע על הכל, אבל לא הכל אמנות, ויש דברים שהם מעבר לפוליטיקה.

ושוב – התערוכה הזו היא שלילית לא בגלל שהיא מזיקה למאבק נגד ליברמן, אלא משום שאינה ראויה מעצם טבעה. זה הכל.

אז שיהיה ברור מעל לכל ספק – היא ראויה לכל גינוי, וגם לגינוי שלי.