חֲתוּלִים מְנַגְּנִים סֻלָּמוֹת בַּצַּמֶּרֶת

שָׁם גְּבֶרֶת סוֹרֶגֶת כּוֹכָב

לָרְחוֹב הַבּוֹדֵד כְּמִפְלָט מֵהַשֶּׁקֶט

אֵפוֹד עֲנָנִים מְצֻחְצָח

כשהלילה יוֹרֵד אֲנָשִׁים בַּמַּחְתֶּרֶת

שׁוֹקְעִים הִיא נִנְעֶרֶת בְּרַעַד

בָּהּ תֵּאָבוֹן נִפְעַר כְּמוֹ בְּאֵר

תַאֲוָה בָּעֵינַיִם

זְרָעִים נָטַעַתְּ

וּמָה נָתַתָּ

מֶלַח בְּטַעַם סֻכָּר

זְרָעִים נָטַעַתְּ

וּמָה נָתַתָּ

גברת פורצלן

הָרְחוֹב הוּא מִקְלָט מֵעֵינַיִם שֶׁל תְּכֵלֶת

אִם לִטְבֹעַ מוּטָב כְּבָר בַּיָּם

כָּךְ אָמְרָה לִי בַּיּוֹם שֶׁרָקְעָה בִּי בְּזַעַם

וּמֵאָז הָרְחוֹב אֵינוֹ קָם

מִסְתּוֹבֶבֶת בֵּין טַל בְּשִׂמְלַת אַלְמָנָה

זורה מֶלַח מִיּדי פורצלן

לְכָל פֶּה בּוֹדֵד וְרָעֵב הִיא דּוֹאֶגֶת

מַאֲכִילָה כֹּל שַׁבְּלוּל שֶׁבְּגַן

רוֹקֶדֶת בְּחוּט שֶׁל קוּרֵי עַכָּבִישׁ

זורה מֶלַח מִיּדי פורצלן

וְאֵינָהּ מְסַפֶּרֶת שֶׁכָּךְ הִיא -

מכלה כֹּל שַׁבְּלוּל שֶׁבְּגַן