התפיסות המרכזיות למדינה האידאלית:  המשטר הראוי- כשהפוליטיקה והפילוסופים יתאגדו ייווצר שלטון נכון- ע"י העילית. המתודה היא דיאלקטיקה- תקופה מיידית לאחר מותו של סוקרטס- אפלטון כתב את מה שקראנו- משתמש בשמו של סוקרטס- בונה את המתודה הסוקרטית ע"י דיאלקטיקה. תורת האידאות- אפלטון פותר את אחת השאלות המרכזיות- איך יכולה להיות גם אחדות וגם גיוון. התודעה שלנו מכירה מושגים מופשטים אחדותיים. אפלטון אומר שיש אחדות אך לא בעולם האנושי לא בעולם שאנו חיים. האחדות הגדולה היא אידאה שמיימית. יש את המהות המושתלת- יש דוג' בולטות: אנשים שונים יכולים לומר על כל אחד מהם שהם יפים. אנשים שונים בגילאים שונים- כולם ניתן לומר עליהם שהם יפים. איך אפשר לתאר באותו מונח דברים שונים. כי יש אידאה של שלמות, של יופי, המתבטאת באופנים שונים. בדיאלוג ה"משתה"- דנים בשאלת ה"הרוס"- רגש אהבה, משיכה שיש בה הרבה מהנשגב, הפיזי, החולף. הרבה מעבר הפן המיני. לא היה את מושג ההומוסקסואליות. היו אופציות שונות של קשרים שונים גם בין גברים לגברים- חלק מאתוס גברי מאד והרבה מעבר לפן המיני והרבה פעמים מדובר בקשר נפשי. המסר שעולה מתוך החיבור- יש רעיון מופשט- אידאה מופשטת של אהבה שמתממשת בצורות שונות. כשיש משיכה ואהבה גדולה מעבר לפן הפיזי וזו האהבה. יש משהו שהוא מושלם אך לא במציאות המוכרת לנו. זהו רעיון עם ההשפעה הגדולה ביותר על המין האנושי. השלמות היא נפשית (לא פיזית) בעולם האפלטוני- הגוף והנפש נמצאים לעיתים בקונפליקט והשלמות האמיתית היא רוחנית. היא קיימת אצל כל אחד מאיתנו והיא מעבר למוות ולכן בני אדם יכולים להיזכר במה שקרה להם לפני שחיו. הנצרות חיזקה את הניגוד בין הגוף והנפש. אפלטון שואל בה"פוליטאה"- מהו הצדק???
 תפקיד המדינה היא ליצור חברת צדק. דמות המדינאי- לא יכול להיות מצב שמדינאי יהיה מדינאי טוב אם הוא מדינאי מושחת. לא ניתן לנטרל. מי צריך אם כן לשלוט במדינה? האדם החכם, שהוא גם המוסרי. ועל כן הפילוסוף צריך להיות מנהיג המדינה. (לעומת אפלטון, אריסטו ממש התנגד והעיז להציג דעות מנוגדות לאפלטון.) שלושת הרבדים של האדם- אפלטון בונה את תפיסתו בצורה מתמטית גאומטרית- אדריכל של המדינה האידיאלית- אפלטון נותן תשובה לשאלה- להראות מהו הצדק? לא רק ברמת היחיד אלא ברמת הקולקטיב. לשם כך, הוא לא משחזר מה קורה בפועל- כיצד צומחות מדינות בפועל? אלא מציג את התפתחות המדינה בצורה סכמטית. יש הרבה מהדמיון בין המדינה והחלוקה החברתית, לבין מה קורה בעולמו של האדם היחיד. יש התאמה בין האדם למדינה. יש יסודות שונים ומנוגדים גם באדם וגם במדינה. הרובד הנמוך ביותר הינו התאווה- ההמון. החתירה לתאווה למימוש את השאיפות הגופניות והחומריות. דיברנו על כך שלאפלטון יש תפיסה שהפן הרוחני מושך למעלה והפן הגשמי מושך למטה. הרובד הבינוני- הפעולה על פי הנחישות והתעוזה- השתוקקות למימוש האנרגיה של האדם, היכולת שלו להיות אקטיבי, לשנות דברים, לבטא אומץ- רובד הגבורה והאקטיביות. לעשות את הדבר הנכון לשם האידיאל.זה רובד גבוה יותר מהרובד הקודם שגם הוא פיזי. כמה שיותר הרואיזם מושך מעלה מהרובד התאוותי. הרובד העליון הינו הרובד התבוני- הפילוסוף. המחשבה ומתינות אשר קשורה לתבונה- עשיית דברים עפ"י שק"ד- מתנגש עם 2 הרבדים גם עם רובד התאוות, וגם מתנגש עם רובד הגבורה- אשר באה לרוב עם חוסר שק"ד. מתוך אקסטזה גיבורים פועלים. המרחק בין גבורה ותעוזת יתר לטיפשות הוא מרחק קצר מאד וטראגי. אלה שלושת הרבדים שנמצאים בכל אחד מאיתנו. לפי אפלטון, לכל אדם יש את שלושת הרבדים אך ההשפעה עליהם הינה שונה. לפי אפלטון ההמון נשלט על ידי התאוות בעוד שהפילוסוף, איש הצדק, נשלט על ידי הרובד התבוני. אפלטון אומר שהתבונה היא זו שצריכה להוביל את הבן אדם- ולכן האיש הנמוך הוא איש התאוות. רוב האנשים שייכים לרובד התאוות. יש ציבור מסוים עם פן אקטיבי והרואי. אבל רק לפילוסופים יש את השק"ד, העומק והתבונה- זו כמות אנשים המצומצמת יותר. זהו תיאור מצב נורמלי שקיים בחברה. אצל אפלטון האליטה האמיתית היא האנשים עם הסגולות- אלו הפילוסופים. לצורך העניין, מזווית ראייה אפלטונית, כמו שזה נכון ברמת הפרט כך זה נכון ברמת הקולקטיב- יש אנשים שהם אנשי התאוות-מעמד התאוותנים, מעמד האקטיבים הגיבורים ומעמד התבוניים. קבוצת התאוותנים היא יותר דומיננטית- זה נתון קיים. אפלטון לא רוצה לשנות את המעמד הזה- צריך אותם בלעדיהם אין קיום- הם הפועלים השחורים. מה צריך להיות? שהקבוצה של התבוניים תוביל את החברה, אלו שיש להם שק"ד מעמיק. אפלטון משתמש באתונה וספרטה כדוגמאות: אתונה- משטר דמוקרטי. שולטים בחברה ההמון. שלטון המטומטמים, טיפשים ואיוולים- תן להם יותר לחם ושעשועים. לעומת זאת, בספרטה- משטר אריסטוקרטי שמרני- האתוס הספרטני בנוי על נושא הגבורה-[לחץ כאן] מוכנים לפגוע בתאוות, צמצום, סגפנות. ספרטה עולה על אתונה מבחינת אפלטון מחנכת ליותר חיים עם משמעות. אך עדיין זה לא המשטר האידיאלי. מהו האידאל אם כן? המדינה האידאלית היא מדינה שמי שינהיג אותה יהיו הפילוסופים- מעמד הפילוסופים- זה לוגי לאור האקסיומות הוא בונה את התוצאה. איך ניתן לעשות זאת- לחתור למדינה האידאלית? יש 2 אפשרויות: 1) לקחת פוליטיקאים ולהפוכם לפילוסופים- בעייתי יותר נסיון שלו שנכשל או 2) לקחת פילוסופים ולהקים את האקדמיה ולהכשירם להיות מנהיגי ציבור. הפילוסופים הפוליטיקאים- המעמד העליון יובילו את החברה למטרות ראויות. חברה נשלטת ע"י הפילוסופים- מעמד השומרים. *נשאלת השאלה: לכאורה לפי מה שדנו קודם- פילוסוף אמור להיות מעצם טבעו חתרן. פילוסוף תמיד יוצא נגד החברה- הוא הגורם האופוזיציונרי- אז כיצד הוא יהיה מנהיג בחברה? תשובה אחת- בחברה הנורמאלית אכן זהו המצב אך בחברה אידאלית המצב צריך להיות שונה- הפילוסוף הוא זה שצריך להנהיג. התפיסות הללו היו בעלות השפעה בעולם כולו- אך היו רבים שלא הסכימו איתו. האליטזם המוקצן שלו שבז להמון משיקולים של תועלת- גם על טענה הזו של אפלטון ניתן לחלוק- לעיתים אינטואיציות יותר טובות מאשר תובנות. התפיסה הסופר-רציונליסטית שלו- הגישה של שלטון התבונה היא לאו דווקא התשובה הנכונה לגישת חיים. מי אמר שקידמה היא דרך התבונה? אולי ניתן להשיג דברים דרך הכוונה והרגש? לעיתים האדם פועל נגד ההיגיון ועושה את הדברים הכי נכונים. הבוז הזה להמון הוא לא תמיד נכון. מי שיושב במגדל השן, מנותק מהמציאות הוא לאו דווקא הצודק-. לאנשים יש שכל ישר, שלא למדו באוניברסיטאות- אלו לעיתים נותנים תשובות טובות יותר מאשר אקדמאים. ניתן לומר את הטיעון הזה כלגיטימי- מי אמר ששלטון החכמים, הפילוסופים הוא הדבר הכי נכון [לחץ כאן] מאשר אנשי השוק ונהגי המוניות? לסיכום, ניתן לקרוא תיגר על התיזה של אפלטון, אך אפלטון מציג עמדה עקיבה ומרשימה מאד,[לחץ] לוגית ומובנית. אם נלך עם אמירה אפלטונית אליטיסטית- מדוע פרופ' צריך להיות שווה בקול שלו לאינפנטיל שלא יודע כלום מחייו? למה אדם אחד קול אחד? יש אנשים שהקול שלהם צריך להיות שווה יותר- למה קולו צריך להיות שווה לכסיל שאינו יודע מה טוב לו (אינפנטיל – enfant)? למה בהחלטות הכי גורליות תלך עפ"י רובד התאווה ולא התבונה- זה לא הגיון לפי אפלטון-? זוהי דילמה רצינית ביותר |