אחלק דעות חכמי דורינו בידיעת השם ואומר שהם
נחלקים לשלש כתות ושלשתם מוכים בשלש מכות מתחלפות. הכת האחת אין רפואה
למכתה. והשנית קשה להתרפאת כי חליה קשה מגיע עד שערי מות. והשלישית קלת
הרפואה עם חוזק הרופא כשישמעו דבריו ויקובלו כי לא הוטבע קושי חליה
בעצמה: ועל כן אביא במאמר הזה עניין הכת הראשונה ואשא ואתן עמה במלחמת
דעתי עם דעתה במשל. ובמאמר השני אחלוק עם הכת השנית ובמאמר השלישי אלחם
בכת השלישית עד רפאי חליה. כי הראשונה היא כת אוילים מתחכמים בעצמם ואין
להם תקנה כמו שאמר החכם אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, לא
תסור מעליו איולתו. ובאמת שלא היה ראוי להזכיר זאת הכת ודעתה החסרה
בעניין עליון וגבוה כזה לולי שתי סבות, האחת כדי לכלול דעות כל הכתות
בעניין זה והשנית מפני היות זאת הכת כוללת רוב חכמי התלמוד היום אשר
חכמתם אצלם ואצל כל הנמשכים אחריהם היא תכלית כל החכמות כאלו לא זכר נביא
לעולם ולא חכם מחכמי המשנה והתלמוד זכרון כללי או פרטי בידיעת השם. וידוע
שהוא אצלם בכל מקום שבא י"סוד ה"יסודות ו"עמוד ה"חכמות עד שאפילו מקצת
משתי הכתות שנזכירם בשני המאמרים הבאים אחר זה זכרוהו בקצת חבוריהם תחילה
וסוף ושמוהו שרש ועיקר לקצת ענייני ספריהם ולשתי הסבות האלה אלחם בדעת
הכת הראשונה ואודיע דעתה לכל מבואר: ואומר שזו הכת המתחכמת בתלמוד הדין
והאמת אתה בכל השתדלותה בלמודו כי זולתה היינו היום יותר רעים וחטאים מכל
אומה כמו שאנו יותר אומה שפלה ובזויה מכל האומות בעינינו ובעיניהם.  פרק כח
[בכל חלקי התורה מצוות עשה ולא תעשה]
[דעות]
[חוקים]
[משפטים]
[איך מביא העיסוק במשפטים שלמות?]
[הבחינות במצווה: המעשה והכוונה]
[כוונה בלבד - אינה כלום]
[שילוב מעשה וכוונה]
[למשפטים בתורה תכלית נוספת מתיקון החברה]
[התועלת במצוות - הכניעה לה'] כמו
שרמזו המרגלים בזה הסוד באמרם, "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם"
(במדבר יג). לפיכך יורה זה על רוב מעלת יודעי השם המנצחים אויביהם עם
חולשת כוחם וחוזק וכח מי שכנגדם מן האומות ואפילו בענקים וכ"ש הפחותים
מהם בכח.אברהם אבולעפיה[1] נולד בסרגוסה שבחבל אראגון בספרד בשנת 1240. לאחר זמן מה עברה משפחתו לטודלה בקרבת נהר האברו. עד פטירתו של אביו ב-1258 למד תורה מפיו.
ב-1260 החל במסע לארץ ישראל כדי לחפש את נהר הסמבטיון. ייתכן שהמניע לכך היה פלישת המונגולים לארץ ישראל באותה עת, פלישה שגרמה לאבולעפיה לשער שהם מצאצאי עשרת השבטים האבודים. אבולעפיה הצליח להגיע עד עכו, אך בשל קרב עין ג'אלות שהתחולל בין הממלוכים והטטרים באזור עין חרוד נאלץ לקטוע את מסעו ולחזור לאירופה.בקטלוניה אירע אירוע מכונן בחייו של אבולעפיה כאשר לפי עדותו זכה בשנת 1270 לגילוי נבואי המצווה עליו להיפגש עם האפיפיור ו"לדבר עימו בענייני יהדות". בשנת1271 זכה לדבריו לגילוי נבואי נוסף (ראו הרחבה להלן). משנה זו ועד למותו חיבר אבולעפיה קרוב לחמישים חיבורים מסוגים שונים. החשובים והפורים שבהם הם ספרי ההדרכה להשגת נבואה דרך השימוש באותיות הקודש. עם ספריו אלה נמנים: "ספר חיי העולם הבא", "ספר אור השכל", "ספר אמרי שפר", "ספר החשק" ו"אוצר עדן הגנוז". מלבדם כתב אבולעפיה פירוש לתורה בשם "ספר המפתחות", כמה פירושים לספר יצירה ולמורה נבוכים, אגרות, שירים וספרי נבואה המתארים את חזיונותיו המיסטיים כמו "ספר האות". מתוך חמישים חיבורים שחיבר שרדו כשלושים, ורק חלק קטן מכלל אלו הובאו לדפוס. בכתביו עושה אבולעפיה שימוש נרחב בגימטריות,נוטריקונים, ראשי תיבות ועוד.ב-1280 החליט להיענות לציווי הנבואי שקיבל עשר שנים קודם לכן ולנסות להיפגש עם האפיפיור ניקולס השלישי. לקראת ערב ראש השנה הגיע אבולעפיה לרומא, אך האפיפיור סירב לראותו. האפיפיור יצא מרומא אל ארמון נופש קטן בסוריאנו, ואבולעפיה קיבל מסר שאם ינסה לפגוש אותו גם שם יוצא להורג בשריפה.
אבולעפיה לא אמר נואש ויצא בכל זאת לסוריאנו כדי להיפגש עם האפיפיור. עם הגעתו של אבולעפיה למקום בערב ראש השנה נודע לו כי האפיפיור מת באופן פתאומי (ככל הנראה מהתקף לב). אבולעפיה נעצר על ידי כת המינוריטים השייכת למסדר הפרנציסקנים, אולם הוא לא נשרף כפי שאיימו עליו בתחילה אלא הוחזק במעצר שבועות מספר ולאחר מכן שוחרר ופנה לסיציליה. אירועים אלו נתפסו על ידי רבים כעדות על ה' שהציל אותו מיד אויבו. וא"כ חכמת התלמוד מועלת מאד לככל ולפרט לצרכי העולם לאומתינו
ולחיי העולם הבא.
אבל אין העניין שווה במדרגה עם עניין יודעי השם, אלא על
דרך משל ההפרש בין התלמודי ובחן היודע השם [המפורש] בהפרש שבין התלמודי
היהודי ובין הגוי הלמודי ועיין במורה והבין המשל והנמשל כי אין ראוי
לגלות זה כי אם לחכמי מורה הנבוכים כי היא מבוכה גדולה: פרק כד
[חלקי התורה]
[1. דעות]
[2. חוקים]
[3. משפטים - מוסר]
[בדת נימוסית - משפטים]
[טיפול הדת הנימוסית במשפטים - פגום]
[דוגמה: עונשו של גנב]
[תהלים קמ"ז מתאר את היות ה' חכם, רוצה ויכול] ועתה אטעון טענת
התלמודי על היודע את השם ואקרא התלמודי לומד והיודע השם אקראנו יודע.
ואומר שהלומד אומר ליודע בעת שהתוכח עמו על מעלת כל אחד משניהם מה תועלת
בידיעת השם כי לא נלמד ממנה תורה ולא מצוה מתרי"ג מצוות אשר נאמר בהם אשר
יעשה אותם האדם וחי בהם. ונאמר בקבלה, ולא שימות בהם ואע"פ שנאמר אדם כי
ימות באהל ופירשוהו ואמרו אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כי
זה המות אינו מיתה ממש אלא חוזק ההשתדלות בתלמוד תורה וחולשת ההשתדלות
בזולתה כי זה האיש העושה ככה כבר הוא כמת בעולם הזה והוא כחי בעולם הבא.
וכן אמרו החכמים לעוסקים בתורה לשמה כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל
ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל וכו: והנה
העושה כן טוב מותו מחייו לולי תלמוד תורה שמתעסק בו. והאדם לא נברא אלא
ללמוד תורה ולעשות המצוות שהם מעשים טובים בעולם הזה ומנחילים העולם הבא
לעושיהם והתלמוד והמעשה שני מינים רחוקים בדמיון זה מזה. כי הלמוד די לו
בארבעה מיני אברים והם, הפה בכלל הדבור בלשון הקדש. והאזנים לשמוע הקבלות
מפי הרב המלמד. והעינים לראות מה שכתוב בספרים . והלב להבין מה שמדבר בו
ומוציא מפיו ומה שעיניו רואות בספר ומה שאזניו שומעות מפי רבו. והמעשה
צריך כל האברים שהם רמ"ח. כנגד מספר מצוות עשה. והם להורות שכל אבר ואבר
שבאברי האדם לא נברא לבטלה. אבל נברא לעשות בו מצוה אחת לפחות: ועוד צריך
כל ימות השנה של החמה שהם שס"ה יום. כנגד שס"ה מצוות לא תעשה. לרמוז שכל
היום מזהיר לאדם לומר לו. השמר שלא תעשה בי עבירה ! כי אני עד בך ובין
קוני וקונך, כשיביאו אותך בדין ויביאוני אותי להעיד עליך על העבירה
שעשיתה בזמני מיד אני מעיד. ואם תומר שאני עד אחד ואין עדותי מספקת דע !
כי אני אחד נקרא בשם שנים יום ולילה. גם אני שנים נקראים בשם אחד אור
וחשך. שהם, שנאמר על שניהם "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד". והנה לא נשאר
דבר אחר תלמוד תורה עם עשית המצוות והשמירה מן העברות כי זו היא התכלית
האחרונה לאדם ואין אחריה מעלה אחרת: ואמנם מי שנודע ברבוי שני העניינים
האלה מתעלה על הממעיט בם. פרק ל
[קיום המצוות גורם להשגת מדרגות שונות]
[1. לכל מצווה דרגה המושגת על ידה]
[2. הבדלים בכוונה]
[3. ריבוי פעולות בעשיית המצווה]
[4. ההבדל במספר המצוות שעושה האדם]
[ההבדלים בין בני אדם גורמים לדרגות שכר שונות]
[תרי"ג מצוות מסיני]
[דוד העמידן על י"א - תהלים ט"ו]
[ישעיה העמידן על שש]
[מיכה העמידן על ג']
[חבקוק העמידן על אחת] אבל להיות אחר זה מעלה בשום חכמה אחרת זולת זו
הוא שקר גמור עד שאפילו הנביא אמר שהדן דין עני ואביון יודע את השם.
כאמרו דן דין עני ואביון אז טוב הלא היא הדעת אותי נאום יי" (ירמיה כב).
ואם אתה קורא ידיעת השם דבר אחר חוץ מזה לא נאמין דבריך. וכן ירמיה אמר
כשרצה להודיענו ידיעת השם ואמר, "כי אם בדאת יתהלל המתהלל השכל וידוע
אותי" אמר בסופו " כי אני יי עשה חסד משפט וצדקה בארץ" והשלים לאמר "כי
באלה חפצתי נאם יי" (שם ט): והנה גלה לנו חפצו והודיענו שמעשה החסד
והמשפט והצדקה הם ידיעת השם. ובם נדעהו ולא בזולתם. וכן אמר כל חכם וכן
פירש. ויען היודע ויאמר לו, דע אתה האיש הלומד הטוב המתעסק בתלמוד תמיד להגות בתורה לקיים מה שנאמר והגית בו יומם ולילה והמתעסק במצוות בכל כחך
שאתה אצלי ואצל כל חכם ונביא יותר שלם ממי שאינו מתעסק בנזכר כי אם פחות
ממך מעט ולפי זו הדרך כל טענותיך הם טענות אמת ואין מקשה עליהם. אבל לפי
האמת יש שם מעלה אחרת מועילה מאד מזו אצל השם ואצל יודעיו באמת והיא
הנקראת ידיעת השם באמיתות בלבד ואין צורך לי להודיעך מה היא זו הידיעה כי
אין שם דרך לגלותה כי אם למקבלי דרכיה ולמאמינים שיש מעלה אחר זו אשר
זכרת וחפץ לעלות עליה כמו שחפץ לעלות אל זו בחפץ חזק וחשק אמיץ יותר שלם
מכל חשק . וכבר פסקתי אני פסק גמור שבעלי זו הדעת הוכו במכה שאין לה
רפואה כי נשענו על כחם והחזיקו ידי דעתם ועל כן לא אאריך בטענת התשובה
המנצחת את זו הכת כי דעתה חסרה מאד אצל השלמים ומשלם אצלי כמשל מי שנותן
לו אלף אונקי זהב ואומר די לי בעשרה מהם מפני רוב סכלותו במהות העושר:
מאמר ב דעת הכת השנית, אע"פ שהיא קשה להתרפאות מחליה והגיעה עד שערי מות
לא נדינה כדין כת הראשונה שאמרו עליה שאין למכתה רפואה בהכחישה מעלת
ידיעת השם ואמיתת מהותה. כי כבר ראינו חולים רבים חלו חלאים רעים ונאמנים
עד שהגיעו לשערי מות ואעפ"כ נצלו ונתרפאו ושבו יותר בריאים ממה שהיו
בתחילה. גם ראינו רבים שמתו בחליים גם ראינו מי שארך זמן חלייו במאד מאד
ואחר זמן נתרפא. ויש מי שמת פתאם בלי חולי ניכר בו אך החולי המיתו כי הוא
סבת המיתה לכל בעל חיים ולא ידעו זה העניין על אמיתתו כי אם הרופאים או
היודע מהות החולי הקורא לבריא מבית או מחוץ. ואומר שדעת זו הכת השנית היא
דעת חכמי התלמוד שהתחכמו ג"כ בחכמת הפילוסופיאה [ראה כוזרי  מאמר חמישי ] אבל לא שמעו לעולם דבר
מדרכי הקבלה בידיעת השם המפורש אבל ידיעת השם אצלם ג"כ היא זולת ידיעת
השם אצלינו והמטעה בזה הוא עניין ידיעה ועניין שם. כי הכת הראשונה קוראה
ידיעה, ידיעת חכמה הפילוסופיאה. אבל בעניין השם שתי הדעות שוות ר"ל
הראשונה והשנית. אמנם דעתי אני ודעת הכת השלישית בזכרינו ידיעת השם בכל
מקום היא אחת והיא דעת הנביאים ודעת חכמי המשנה והתלמוד ז"ל. והיא ידיעת
הוראת אותיות השם המפורש שהם כוללים ארבע אותיות ההעלמה והם אותיות המשך
שהם ארבע אותיות אהו"י כמו שאגלה סתריהם במקומם בע"ה ואין ראוי להאמין
זולת זה כמו שיבוא האות והמופת עליו. ואומר אחר זה כי זו הכת עם חוזק
מכתה אפשר לרפאתה מפני שהיא קרובה אל הרפואה יותר מן הראשונה וכדי לרפאת
הנמשכים אחריה נחלוק עמה: ונודיע תחילה טענתה שהיא טוענת עלינו והיא
שאומרת לנו כי הדבור סגולה לאדם ושרשו מן המחשבה וניתן לנו להבין הכוונות
הנעלמות בלבבות באמצעות הדבור והשגת מהות דבר אחד בחיוב או בשלילה אינו
מכח הדבור כי כל הלשונות הסכמיות הן. ואמנם השגת הציור המושכל בלב המשכיל
היא ההשגה והידיעה
וכשידע וישיג המשכיל אשר כבר למד חכמת ההשגה וישלול כל
מה שראוי לשלול אותו ולהרחיקו מהשם ית במופת ויחייב כל מה שראוי לחייב לו
כשלא תמצא הרחקה בחיוב ההוא במופת ג"כ החכמה ההיא אצל כל פילוסוף שלם
תכלית ההשגה והיא ראויה להקרא ידיעת השם באמת לבדה ולא זולתה וכבר התבארה
זו הדעת המופת פילוסופי לכל חכם שלם ואין מקשה עליו אלא שזו ההשגה תתחלף
במדרגותיה לפי המשיגים כי המעסיק בה יותר ורבו שלילותיה העליונות
המופתיותוהם שנעלמו מזולתו אשר מעטו שלילותיו הוא מעולה מזולתו לפי מעלת
מה שנגלה לו אשר נעלם מזולתו. וזו מבואר אין צורך באריכותו שכבר התבאר
בספרי המחברים דבר בעניין זה שהוא כן: גם נזכר במורה נבוכים ולפיכך אמצו
לבם חכמי זו הדעת לבלתי האמין בידיעת השם ית זולת זה, ודע שזהו אשר חזק
חליים עד שהקשו את ערפם לעמד להקשות על מה שהקבלה מעידה עליו באמיתת
ידיעת השם הנכבד. ואחר שאודה להם על הידיעה אשר זכרוהו ואומר שהיא אמת
בלי ספק אשוב לחלוק עמם ולומר שיש מין אחר מן ההשגה מעולה ממין ההשגה אשר
זכרוה והיא ידיעת השם המפורש באותיותיו שהם מורות לנו דרכים ועניינים
ושיעורים ומדות אלהיים אשר אין דבר אחר יכול על ההוראות ההן זולתם: הנה
נשאר לנו עם הכת הראשונה מחלוקות שתים ועם השנית אחת ונאמר הראשונה מדרגה
לשנייה ואי אפשר להגיע אל השנייה בלעדיה. אבל קצרו ידי השגת שתיהן מאמיתת
ידיעת השם והנה הראשונה רחוקה מאד מהתכלית המכוונת. והשנית יותר קרובה
ממנה אבל עודנה רחוקה. אך השלישית קרובה מאד אל התכלית על כן חלייה חלוש
ורפואתה קרובה לבוא רק איננה בריאה עד שתקבל עצת רופא מחץ מכתה כמו
שאיעצה אני באשר יבוא אחר השלימי החלקים בע"ה. ואין ספק שאחר שהעירותי
חכמי שתי הכתות הנזכרות על שיש שם חכלית אחרת לידיעת האדם עד שירצהו קונו
אין לי צורך עתה להודיעם מהות התכלית מפני שכוונתי לכלול אותה ולפרטה
לפנים בע"ה ועל כן אדבר עוד בדעת אנשי הכת השלישית: מאמר ג דעת הכת
השלישית היא חולה בחולי קטן על כן היא קלה להרפא וזה מפני היות לה קצת
קבלה בידיעת השם המפורש וגם היא איננה מקשה על דעת שתי הכתות הראשונות
אבל מודה להם כמונו והוסיפה להאמין שהראשונות קצרה יד שכלם להשיג מה
שצריך להשיגו. וזאת הכת היא המאמנת סדרי עשר ספירות בלימה ומערכות
ענייניהם לפי מה שהם. ואע"פ שגם היא נחלקת לכתות אין לי לפרסם פה:הא
למדת מדברי אמונות אלו הג כתות ששלשת מיני השגה הן בין האדם ובין קונו.
והרחוקה שבהן היא הראשונה והקרובה היא השלישית והאמצעית היא השנית. כל זה
לפי חלוקת כתותיהן. וכבר הודעתיך שהדבר כן אבל נגלה לזו מה שנעלם מזו
ואשר קרה לזו עם זו לפי הסדר הנסדר קרה לשלישית עמנו אנחנו בעלי הכת
הרביעית ולא שמענו ולא ראינו אנשי כת חמישית אבל כל הכתות המאמינות בשם
ית ובהשגותינו אותו הם חלק וענף יוצא משורש אחת מארבעת הכתות האלו שכבר
זכרנו השתים ואנו בשלישית להודיעה עניינה במאמר זה ודעתינו רביעית לכל האלה: ועתה שים לבך להבין דעת זו הכת השלישית ותדע מדעתה שבעליה ומאמיניה
הם חכמי התלמוד שהתחכמו בחכמת הפילוסופיאה והשיגו דעת הפילוסופים בכלל
ולא התישבה דעתם עם מה שידעו מהתלמוד. ועל כן בקשו להם דרך שנית לישב
דעתם ומצאו דרך חכמי המחקר אשר הם הנקראים פילוסופים. ועדיין לא נתישבה
דעתם על הקבלה: וצריך שאודיעך בכלל עד מה הגיעה קבלתם ואיך יש שיתוף
בינינו וביניהם בעניין קריאת שמות הידיעה בסוד ידיעת השם המפורש בשמו
ובהסכמה אחת עמנו מצד אחת והוא שהם אומרים שקבלו מן הנביאים ומן החכמים,
שיש שם עשר ספירות בלימה ועל ידי הספירות ברא הבורא העולם כולו וקראו לכל
ספירה וספירה שמות מהם משותפים ומהם מיוחדים. וכששאלנום לא ידעו היודעים
מהם אלה הספירות על אי זה דבר יפלו שמותיהם בעצם. אם על גופים ממש או על
חמרים בלי צורות או על צורות בלתי בעלי חמר או על מקרים נשואים על גופים
והם כחות בם. או על נפשות שהם כחות בלתי מתחלקים או על נפשות נפרדות מכל
נושא. או על דעות הנקראים שכלים נפרדים. אבל אומרים שלפי אמונתם הם
עניינים נשפעים מהאלוה ית והם בלעדיו נמצאים ולא הוא זולתם היום: אבל
לפני היצירה היו בו ית מדמיונם בכח והוא אשר הוציאם מן הכח אל הפועל
כשרצה לברוא העולם. וקוראים שם אחת מהספירות רצון ולא ימצאו בעצמם דרך
לקראו נברא גם לא ימצאו דרך לקראו קדמון וכן קרה להם בשם מחשבה שקראוה
כתר עליון והוא אצלם ספירה ראשונה והעשירית אצלם שכינה וקראוה צדק והשמות
ידועים מספריהם והם נבוכים בהם מאד. ובאמת כי מצד היותם קוראים הספירה
הששית אמת גם תפארת אמרו שזה שמו של הקב"ה הנכבד הנכתב ולא נקרא והוא השם
המפורש והוציאו עשר ספירות מפסוק לך יי הגדולה והגבורה והתפארת והנה
אומרים כי מצד האותיות יושגו הספירות ועם השגת הספירות יושג השם ית וכל
זה שאמר מצד האותיות הוא אמת אך יש דרך יותר קרובה להשגה מדרכם באמצעות
האותיות והספירות בעצמם. ואעפ"כ הנה דעתינו ודעת זו הכת קרובות מאד יותר
מדעות הכתות שעברו מצד אמונת הספירות ואותיות ולפיכך אמרתי כי הכת קרובת
הרפואה: |
