כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (21)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      6/8/10 17:38:
    * סוף סוף חזרו המנצנצים....
      6/8/10 11:54:

    צטט: .האחת. 2010-08-06 11:37:31

    ****

    תודה עבור הכוכבים לאחת והיחידה....

    שמך בטח אנסטסייה... אני משוכנע

    שאת מכירה את השיר היפה הזה.

      6/8/10 11:37:
    ****
      6/8/10 07:01:

    צטט: טלילה מ 2010-08-05 23:54:28

    בהצלחה חיים!

    המון תודות טלילה!

     

      5/8/10 23:54:
    בהצלחה חיים!
      5/8/10 20:12:

    צטט: גרבו 2010-08-05 19:31:29

    חיים יקר,

    שותה איתך לחיים לרגל המסיבה,,,

    חייבת לומר לך שגם בפרק זה

    הרגשתי כמו בתוך סצנה מוצלחת בסרט,

    הצלחת להעביר את העמדת הפנים וחשיבות הפסון

    בצורה נהדרת,אגב הפרק לא ארוך מידיי,

    הוא קולח ונעים לקריאה.

    הצילום שהבאת מרגש ואני מבינה שהוא ממזמן

    אתה נראה שם צעיר ונחוש,

    מי האנשים שאיתך?

    תודה על פרק נפלא

    וסופ"ש נעים

    בהערכה, גרטה*

     

    צ'ין צ'ין גרטה לחייך.

    האנשים שאתי הם קצינים צעירים שהדרכתי

    בקורס של אימון חי"ר מתקדם בדיוויזיה השניה

    של הצבא האתיופי. זה היה מזמן לפני השירות

    שלי במערב אירופה. איני יודע למה לא כתבתי

    על התקופה מלבד שני סיפורים קצרים. אצטרך

    לשבת על הנושא הזה ולכתוב גם עליו.

    תודה מקרב לב גרטה.

    ''

     

     

      5/8/10 19:31:

    חיים יקר,

    שותה איתך לחיים לרגל המסיבה,,,

    חייבת לומר לך שגם בפרק זה

    הרגשתי כמו בתוך סצנה מוצלחת בסרט,

    הצלחת להעביר את העמדת הפנים וחשיבות הפסון

    בצורה נהדרת,אגב הפרק לא ארוך מידיי,

    הוא קולח ונעים לקריאה.

    הצילום שהבאת מרגש ואני מבינה שהוא ממזמן

    אתה נראה שם צעיר ונחוש,

    מי האנשים שאיתך?

    תודה על פרק נפלא

    וסופ"ש נעים

    בהערכה, גרטה*

    ''

     

      5/8/10 18:30:

    צטט: OCN 2010-08-05 17:57:54

    יש לך חוויות חווויות איזה כיייף לך
    אוסי

     

    זה היה פעם אוסי, אני משתדל כמובן

    ככל יכולתי ליהנות שוב... תודה אוסי.

      5/8/10 17:57:
    יש לך חוויות חווויות איזה כיייף לך
    אוסי
      5/8/10 16:18:

    צטט: ron294 2010-08-05 12:03:12

    האם אתה לוקח את כל ההווייה הזאת מן המציאות הרחוקה או שמא היית שם בין נפתוליה? כתיבה משובחת ואיכותית עד מאוד.
    רוני

    הייתי שם רוני והנסיעות מדי יום על הפיסט המערב אפריקני  במינימום 70, אחרת היית חוטף מחלת ים, עם שמשה קדמית שנופצה ונסיעה של 100 ק"מ בלעדיה של תיקוני נקרים במו ידיי לעתים כל כמה עשרות קילומטרים (והיו לי שני גלגלים רזרביים), היו כאין וכאפס לעומת הפגישות עם כל אותם מקומיים שהייתי אמור לסייע ולייעץ להם, פגישות שגבלו בתסכול ואכזבה תהומית בתחילה מבעיות טריוויאליות וקרדינליות (בעיניהם) שהיה צורך לפתור ללא הרף עד שהתרגלתי. בסך הכל למדתי המון, התקשחתי, ואני זוכר רק את הדברים הטובים - תודה מקרב לב רוני.

     

      5/8/10 16:08:

    צטט: הטרמילר The Tarmiler 2010-08-05 07:32:56

    חיים חתיכת חיים סיפרת לנו

    נכון דרור, ככתב היד הראשון שהתבסס במידה מרובה על חוויותיי האישיות הוא למעשה פרק מחיי.

    למרות שכל הדמויות אינן מציאותיות ושץ לא מייצג אותי אלא את תפיסת עולמי. כדי לסבר את האוזן,

    הייתה חווה שאיישו שתי משפחות שליחים, אם אחת מהם הייתי ביחסים מאוד הדוקים, פשוט עברנו

    יחד את ההכנה בכפר המכביה לקראת השליחות. המשפחה השניה כללה שליח לעניין שידע להסתדר

    היטב, בעוד רעייתו הייהה מלאת טרוניות. אני חושב שחלק מאופייה התגלם בתדמיתה של הילה -

    שהיא כמובן פרי דמיוני. היופי המדהים המתואר הוא שוב פרי דמיוני. היו גם ארבעה מחוזות בצפון שאני

    הייתי אחראי עליהם שחייבו נסיעות על הפיסט ללא מיזוג אוויר והחלפת צמיגים חדשים כל שלושה

    חודשים, טיפול רכב לאחר כל נסיעה לבירה. וכן מי שנסע להצטייד בבירה פעם בחודש הייתי אני.

    שברתי את המסורת של פעם בחודשיים ואף אחד לא צפפצף ולא פצה פה. לא היה קל שם, אך

    כמובן זוכרים רק את הדברים הטובים. תודה דרור.

     

      5/8/10 15:52:

    צטט: leagat 2010-08-05 07:23:57


    כל כללי הטכס והבוקא מבולקא של היחסים האישיים, והחריקות בייחסים הדיפלומטיים כל זאת מטשטש מעט בדרך ההנאות הגסטרונומיים כנאמר "הצבא צועד על קיבתו", על אחת כמה וכמה כאשר מושקע מאמץ בבחירת המאכלים והמשקאות להגשה, גם זה אמור להחשב אקט של כבוד למוזמנים.
    ניכר שהציפיות של עברון עלו על המציאות הנתונה, והרי תופעות כאלו צפויות במשחק הזה הנקרא אמנות ניהול משא ומתן קרי - דיפלומטיה.

    בוקר טוב ידידי
    והמשך יום נעים
    לאה

    נכון מאוד לאה אני מתאר את עברון כדיפלומט המהלך על חבל דק, למרות שאין מקצועי . אני לא מתעלם

    מהיתרונות שלו ומסיבה זו הוא ראש המשלחת. עם זאת, בעיניי הוא הישראלי המכוער, כריזמטי כשכדאי

    לו. עברון בעיניי מייצג את הישראלי השאפתן של היום. הוא כשרוני בהרבה תחומים, אך במידה מסוימת הוא

    קצת גלש מהפסים הנורמטיביים. תודה לאה עבור הסקירה הממצה..

      5/8/10 12:03:
    האם אתה לוקח את כל ההווייה הזאת מן המציאות הרחוקה או שמא היית שם בין נפתוליה? כתיבה משובחת ואיכותית עד מאוד.
    רוני
    חיים חתיכת חיים סיפרת לנו
      5/8/10 07:23:

    כל כללי הטכס והבוקא מבולקא של היחסים האישיים, והחריקות בייחסים הדיפלומטיים כל זאת מטשטש מעט בדרך ההנאות הגסטרונומיים כנאמר "הצבא צועד על קיבתו", על אחת כמה וכמה כאשר מושקע מאמץ בבחירת המאכלים והמשקאות להגשה, גם זה אמור להחשב אקט של כבוד למוזמנים.
    ניכר שהציפיות של עברון עלו על המציאות הנתונה, והרי תופעות כאלו צפויות במשחק הזה הנקרא אמנות ניהול משא ומתן קרי - דיפלומטיה.

    בוקר טוב ידידי
    והמשך יום נעים
    לאה

      5/8/10 06:39:

    צטט: דיוטימה 2010-08-04 23:37:11

    הו, כמה כל זה מזכיר לי את "אירועי היוקרה" עם התחרות על "כיבודים", מי ישב ליד מי ומי יעלה וישא דבריו ראשון ומי דווקא האחרון ... והאם יימצא חשוב מספיק בעיני מפקד חיל האוויר כדי שיכבד אותו בנוכחותו...
    זיכרונות מן השנים 1957-1974...

    מסתבר שזה לא שונה הרבה ולא משנה המקום על הגלובוס.

    מאבקי אגו קיימים בכל חברה אנושית, שמחתי שהקטע הזכיר

    לך דברים דומים דיוטימה, והמון תודות.

     

      5/8/10 06:37:

    צטט: debie30 2010-08-04 23:14:22

    חיים,

    מסיבה של צביעות והעמדות פנים

    והמנצח הגדול(שנחל תבוסה קטנה) מוכיח יכולת נאום.

    ערב של משקאות שמסתיים עם לחלוחית בעיניים.


    פרק מרתק

    טוב שלא קטעת

    המון תודות

    דבי

    נכון דבי זה מתחיל בהעמדת פנים ונגמר ברצון רב להתפייס,

    בפרט כשהבעיות עומדות בפני פתרונן. זכור לי שזרקו מסיבות

    במחשבה תחילה מה יגידות, גם לא התביישו לציין זאת.

    אני שמח מאוד שאת חושבת כמוני באשר לאורך הקטע -

    ותודה מקרב לב.

     

      4/8/10 23:37:
    הו, כמה כל זה מזכיר לי את "אירועי היוקרה" עם התחרות על "כיבודים", מי ישב ליד מי ומי יעלה וישא דבריו ראשון ומי דווקא האחרון ... והאם יימצא חשוב מספיק בעיני מפקד חיל האוויר כדי שיכבד אותו בנוכחותו...
    זיכרונות מן השנים 1957-1974...
      4/8/10 23:14:

    חיים,

    מסיבה של צביעות והעמדות פנים

    והמנצח הגדול(שנחל תבוסה קטנה) מוכיח יכולת נאום.

    ערב של משקאות שמסתיים עם לחלוחית בעיניים.


    פרק מרתק

    טוב שלא קטעת

    המון תודות

    דבי

     

      4/8/10 20:14:

    צטט: בטי 2000 2010-08-04 19:46:04

    ווואוווו...מרתק....

    איפה אתה חיים בתמונה??זה אתה ...הלבן...שם??

    בטי

    לא בטי אני באמצע צבעתי את עצמי במשחת נעליים...

    שמחתי שרותקת בטי ותודה עבור התגובה הנלהבת..

     

      4/8/10 19:46:

    ווואוווו...מרתק....

    איפה אתה חיים בתמונה??זה אתה ...הלבן...שם??

    בטי

    0

    המסיבה – "שקיעה אפריקנית" – קטע

    21 תגובות   יום רביעי, 4/8/10, 18:48

    http://cafe.themarker.com/image/1707522/
    דקות מספר לאחר השעה שש בערב אותו יום רביעי, עמד טרקלינו של עברון מוכן לקראת האירוע יוצא הדופן – מסיבת הפרידה לפריאלים. שהייתה למעשה הרקע המתוכנן בקפידה לקראת מסע קירוב הלבבות המיוחל, בין עברון לשר החקלאות והפיתוח של חוף התקווה – הוד מעלתו פרנסואה אוגבה.

    סמוך למבוא על גבי שולחן העבודה של המארח שהורד ממרומי הקומה השנייה לאחר מאמצים רבים, ניצבו המשקאות. שפע רב של בקבוקים מסוגננים וחתומים, שמפניה מובחרת בכמות רבה, קוניאק צרפתי בבקבוקים כרסתניים נושאי תוויות המעידות על תכולתם והיוקרה הנלווית למשקאות אלה; ויסקי סקוטי משובח, מבחר רב של ליקרים שונים ובקבוקי משקה קל – וערב רב של כוסות וגביעי בדולח על גבי מפה צחורה.  מראה מלבב, מצודד אומנם ולוכד עיניים, אך העלול לגרום לחלקם של האורחים – האמידים שבהם, בעלי האמצעים לזקיפת גבה מפאת הראוותנות הבוטה שהקרין; אנדרטה מפוארת, "כרטיס הביקור" של ראש המשלחת שלגבי חלק נכבד מאורחיו בפרט המקומיים שבהם, מסיבה בבית כל מומחה ויועץ זרים היא למעשה משתה נדיר – שבו המשקאות הצלולים מחליפים את הבירה הדלוחה המקומית, שרגילים הם לשתות בשווקיהם, מתוך כדי חרס גדולי מידות שקצף עכור מכסה אותה מעל; החזות העלובה של הכדים הללו על המשקה שבתוכם, טעמו החמצמץ – הפכו למעין מבחן אומץ לכל אורח זר בחלק זה של העולם, להעז לטעום למרות תחושת הקבס, להוסיף לגמוע למרות הטעם המבחיל.   

    מאחורי כל הכבודה המרשימה הזו, הבר המאולתר, "כרטיס הביקור" של עברון, ניצב הברמן בטקסידו ארגמני ועניבת פרפר שחורה, ככל יתר אנשי הצוות שגייס עברון למבצע נועז זה – מוכן למזוג לכל דיכפין, בכל עת שיתבקש. הכיסאות הרבים וארבעת הכורסאות פוזרו לאורך קירות הטרקלין ועל השולחן רחב הידיים שהוצב בקצהו המרוחק, הועמסה התקרובת – מכסה מלוא פניו. נתחי בשר בקר ועוף שונים, נקניקים פרוסים למיניהם, שימורי קוויאר, מוקפים במבחר סלטים מעוררי תיאבון, גודשים את מלוא היקפו של השולחן.

    שאר אנשי הצוות ששכר עברון, מלצרים מקומיים לעת מצוא, אף הם במדים ארגמניים ועניבות פרפר שחורות – ניצבו מקובצים בצדו האחד של השולחן, ממתינים לתחילת האירוע ולבואם של האורחים.

    הפריאלים ושץ ישבו מכונסים יחדיו על הכורסאות לאורך הקיר. לצד כורסתו של פריאל ניצב פסקל דומם, משגיח על צמד הפעוטות שהתרוצצו במרחבי הטרקלין בעליצות, מפוגגים מעט את האווירה העגומה בפרצי צחוק ולהגם הבלתי פוסק.  

    עוטה מלוא הדרת מדי הייצוג הבהירים על דרגותיו, מעונב, כובעו לראשו וסיגריה כבוייה בזווית פיו; פוסע היה ראש המשלחת במרץ רב, בין המטבח לטרקלין וחוזר חלילה, מחלק הוראות אחרונות, בודק שוב ושוב את תכולת השולחן ומשתעשע מדי פעם עם הפעוטות, להפיג מעט התרגשותו הרבה.  שץ והפריאלים, המשלחת שעמדה לפני פרוק סופי, ישבו דוממים בשעה רוויית מתח זו; לאחר מספר ניסיונות סרק שערך שץ להחליף משפטים מספר ביניהם. לשיחה רצינית וודאי שלא היה כל סיכוי. הילה הייתה אפופה באחד ממצבי הרוח הקודרים שלה. ניתוח הפרשייה של אחר הצהרים והשלכותיה על פועלו של בעלה – ואולי אף סיום מערכת יחסיה הסוערים עם שץ, היו ללא ספק הגורם לכך. משה שיוקרתו נפגעה טרם התאושש, ומלבד קטעי דברים, מלים בודדות ומבטים חטופים לעבר רעייתו ישב מכונס בעצמו, נושך שפתיו, מקווה ששץ יניח אותו לנפשו.

    שץ שמאמצי השיקום שלו לא נשאו פרי, ישב מצר ללא נוחם. הפרידה החטופה מהילה, למרות שעוד הייתה במחיצתו, כה סמוכה אליו – בעוד ליבה ממנו והלאה, דכדכו רוחו.

    היא במערב וליבה במזרח… הרהר שץ בעוגמה. איזו פתיחה מייאשת! אבל סמוך על עברון, הוא יכניס רוח חיים גם בלוויה הזאת! 

    בתוך דקות מספר החלו לעלות קולות מוכרים מהרחבה לפני הבית, נהימות מנועי רכב, חריקות בלמים, דלתות נטרקות וקולות אנוש בעברית. ראשוני האורחים החלו להופיע. פלג ואחיקר, רעיותיהם ושלושת צאצאיו של פלג, ניצבו דוממים במבוא. לשבריר שניה שררה דומיה מתוחה כשהכל קפאו על מקומם. הפעוטות של הפריאלים חדלו להתרוצץ וניצבו משתאים, נועצים עיניים סקרניות בבאים ובצאצאיהם, אותם לא הרבו לראות למרבה הצער; שלושת המלצרים כהי העור ששכר עברון לערב זה חדלו לפטפט בשפתם בשפל קול. הברמן היה הראשון להתעשת, והחל בהכנותיו למזיגת המשקאות, קוטע את הדממה בנקישות זגוגית וגביעי בדולח.

    'נו היכנסו! למה אתם מחכים?' קרא עברון בקול וחש לקראת הבאים בחיוך רחב, כמו היו הם שארי בשרו שזמן רב לא זכה לראותם.

    באיפוק והסתייגות נעו הבאים בקבוצה אחת לפנים, עד לבר המשקאות המאולתר. תוך  כדי סקירת הטרקלין, מארחם והנוכחים בו; מחליפים ברכות בשפה רפה עם עברון, מעלים חיוך מאולץ על דל שפתותיהם לעברם של הפריאלים, ממתינים למשקאותיהם.  

    הפעוטות של הפריאלים חשו לפסקל מסתופפים בצל זרועותיו, המלצרים עקבו בדריכות אחר צעדי מעבידם הכריזמטי במרכז הטרקלין – המסיבה החלה.

    בעידודו של עברון ולאחר לגימה ראשונה של משקה, התפוגגה מעט האווירה הנוקשה. קטעי דברים, הערותיו הקולניות של עברון חוש ההומור המסוגנן שלו, מחמאותיו – קריאות ההתפעלות המדומה ולעיתים כנה של אורחיו, עצם השהייה ליד הבר שחררה את האורחים מהסתייגותם הראשונית.

    'טוב קומו, בואו ניגש,' פנה שץ לפריאלים כשהוא עצמו קם ממקומו, בהיסוס רב קמו שניהם וניגשו עמו לבר, מצטרפים לשאר הנוכחים.

    הראשון שפתח פיו וקשר עמם שיחה היה אהוד אחיקר. 'אז איך זה נגמר?' פנה לפריאל – 'בכמה מכרת אותה בסוף?' הכל כרו אוזניהם בציפייה.

    'בשבע מאות וחמישים, לאחר התערבות נמרצת של אברהם.'

    המחיצות נפלו והשיחות החלו לקלוח. בעוד פריאל מתנה צרותיו בפני אחיקר, קרבו רעיה אשתו ותמר פלג לשץ, פורשות עליו חסותן. להילה שהייתה סמוכה אליו, גילו שתיהן יחס סלחני ומבין. פלג שמתחילת הערב נעץ עיני עגל בהילה, קרב אף הוא, מנסה לדובבה בזהירות, למרות קירבתה המגבילה של רעייתו.

    כאשר קהלו החל להמתמזג אלו באלו ותיווכו הפך למיותר, הפנה עברון את מרצו לעבר המטלות הבאות של הערב, את המלצרים שלח לנסטור במטבח שישהו שם, לפי שעה. הוא עצמו החל נע ונד בין המטבח לטרקלין כבתחילת הערב, מצפה לשאר אורחיו רמי המעלה בהתרגשות רבה.

    מתנשא בקומתו מעל לכולם הוסיף פריאל להרצות את טיעוניו באריכות, תוך הטלת מבטים חטופים רוויי דאגה, לעבר רעייתו ופלג. דאגה מיותרת לחלוטין, משום שהילה האזינה לפלג במבט קפוא, מקרין אדישות תהומית. הכרכור המתחנחן וחסר הטקט של פלג, דמה בעיניה לזמזומו של זבוב טורדני; שאין היא יכולה להתעלם ממנו,  למרות רצונה העז לפטור עצמה מנוכחותו.

    באיחור קל סמוך לשעה שבע ושלושים, הגיעו השגריר ורעייתו. מלווים ממכוניתם ואילך בראש המשלחת. הם כמובן זכו לקבלת פנים חמימה יותר משאר הנוכחים והצטרפו ללא גינונים מיותרים לצובאים על בר המשקאות. מוקף בנאמניו התעניין השגריר בשלומם של הפריאלים בקצרה, סקר במבט מקיף את הטרקלין ומשגילה את שץ, זימן אותו מיד אליו. בעוד שץ ממתין בנימוס לתחילתה של השיחה, חקר השגריר את עברון בדבר ההכנות שערך לערב מסוים זה, גובה הוצאותיו השונות וכיוצא בזה. וכשהחל עברון בתיאור ההכנות ובפירוט כל ההנחות להן זכה, התקשתה רבקה דורון להוסיף לעמוד ולהאזין לצד בעלה. בפנים שנמתח עליהן חיוך שדמה יותר להעוויית כאב, חמקה לעזרת הנשים – מתנחמת במחיצתן. מראה פניו הקורנים של ראש המשלחת, תיאוריו המשופעים בפירוט הצלחתו ומראה הטרקלין מוצף האור והשולחן הגדוש, הקדירו רוחה.

    מן הפח אל הפחת! סחה לעצמה אשת השגריר, מציצה בתדהמה בפניה של הילה פריאל. 'הילה, זה עידן ועידנים שלא נפגשנו!' הפליטה נבוכה ומופתעת, במאמץ רב.

    שץ שהוסיף לעמוד לצידו של השגריר בעלה, מאזין בחצי אוזן לדברי הרהב של עברון, עקב אחר רעיית השגריר בהשתאות לא מעטה.

    זרם האורחים הוסיף לנהור פנימה קוטע את המונולוג של ראש המשלחת באיבו. זה ביקש בדחילו ורחימו את סליחת השגריר, וחש לפתח לקדמם בפנים זוהרות. דה-סילבה ופמליתו, בליווין של נשים וידידות, ערב רב בחבורה צפופה וקולנית מלאו את המבוא. לשניות מספר נדמו שוב הקולות בטרקלין ולאחר שעברון חש להכריז על הבאים כמו בטקס רשמי התמזגו הקבוצות לאחת, ושוב חזר הרחש לשרור ונתחדשו השיחות. את דה-סילבה הוביל עברון אל השגריר ואת שאר מלוויו שלח אל שולחן המשקאות, שזה עתה ננטש. השולחן הוקף מכל עבר ורק ראשו המקורזל של הברמן גבה הקומה בצבץ מעל הצובאים עליו. בשפת שבטם הגרונית המתאפיינת בהברות קטועות ורמות, הציגו האורחים שזה עתה באו את דרישותיהם, ממלאים את חלל הטרקלין בויכוחיהם בינם לבין עצמם - תוך זירוז הברמן, שליחת זרועות תובעניות ודחיקת כתפיים.  

    אחרון האורחים ומלוויו, אחד מעוזריו הפחותים במעלה של השר התייצב לייצגו, לאכזבתו הרבה של עברון. לתפקידו הרם נתמנה לא מכבר, ותפש למרבית הצער את אותו המשרד שעברון עצמו כה תאב היה לאיישו. עומד היה במבוא בראש מלוויו, מלא כולו בחשיבותו העצמית, ממתין שתמוקד אליו תשומת לבם של הנוכחים.

    עברון התאושש במהירות מפתיעה ואץ להזמינו פנימה, באדיבות, מלווה בחיוכים ובמיטב ההומור המבורך שלו, כמו היה זה השר עצמו ולא יריבו המאוס. שעה קלה לאחר שהתאקלמו האורחים והאווירה התחממה מעט שוב, הרים ראש המשלחת את קולו הרם, קוטע את שיחות אורחיו.

    'גבירותיי ורבותיי, התאספנו כאן הערב להיפרד ממשפחת פריאל. מר פריאל כידוע סיים את פרק שליחותו רב המעש, ואבקש את מר דה-סילבה מנהל החווה בדיאלו, בה העביר מר פריאל שלוש שנות פעילות פוריה לשאת את דבריו.'

    תור השבחים וההודיה הגיע והפריאלים מצאו עצמם בתווך בין נכבדי הקהל הרמים ביותר. משמאלם מר גבניו, נציג השר ומימינם השגריר ורעייתו הצעירה, שאר הקרואים נדחקו מעט לאחור בחצי גורן. במרכז הטרקלין ניצב עברון כחוצץ בין שתי הקבוצות. דה-סילבה אוחז בידו גיליון נייר עליו העלה מספר המשפטים שכללו את נאומו לערב מיוחד זה, התייצב לצידו של עברון והחל נושא דבריו.

    מעלה על נס את תרומתו של משה פריאל, סקר מנהל החווה את תולדותיה בקצרה, הקמתה, התפתחותה מהיום בו הוא נטל בה את המוסרות – וכן את שיתוף הפעולה הפורה בין פריאל לבינו שהיווה סוד הצלחתה. לסיום לא חסך שבחים מהילה רעייתו, כשהוא מציין את עמידתה העיקשת והאמיצה לצידו של בעלה, במשך כל תקופת שירותו בחווה. דברי השבח החמים בזכותה של הילה, התקבלו בתשואות נלהבות, כמו עלה בדעת כל הנוכחים לפצותה בהזדמנות אחרונה זו.

    משחלפה סערת התשואות פתח עברון בנאום מאולתר בעל-פה, בצרפתית רהוטה להפליא, מליצית ומתובלת בעגה עשירה ורבת דמיון – מהנה ומבדר את אורחיו בהומור מעודן, ומעורר אהדתם לפריאלים בעת ובעונה אחת. הקלות בה מצרף היה את ביטוייו העשירים, והיכולת הרבה לרתק את קהל שומעיו, עוררו את קנאתו של שץ, שלא חדל להתפעל מיכולתו של עברון, לאורך כל אותו נאום. 

    שוב הדהדו בטרקלין תשואות רמות, רוחם של הקרואים הייתה טובה עליהם, המשקאות  היו משובחים והנואמים לא האריכו בדבריהם – המסיבה אך זה עתה החלה.

    בטרם נדמו הדי התשואות, הרכיב השגריר את משקפיו, שלף פתק מכיס מקטורנו ולאחר שחכך מעט בגרונו נשא נאום קצר ויבש. כשעיניו נתונות בפתק שבידו, הקריא מתכונת משפטים סכמתית, שהייתה יכולה להתאים בשינויים קלים, לכל אירוע ולכל אדם. מובן שהדבר לא מנע סערת תשואות מחודשת עם תום הנאום, כיאה למעמדו הרם.

    אחרון הדוברים היה הפקיד המתנשא, נציגו של השר, עובדה ששץ התקשה לעכל. אף הוא נשא נאום מן הכתב. קומץ משפטים מגומגם משובץ בשגיאות, שהרי היה זה ככל הנראה נאום הבתולין שלו – והתרגשותו הייתה רבה. מעט דברי שבח והודייה לפריאלים, בצרוף איחולים להצלחתם בעתיד. את תרומתה הכללית של המשלחת כולל הסגל הדיפלומטי הזעיר, כלל לא הזכיר – וכן נמנע מלציין את שיתוף הפעולה בין המדינות. עובדה שהדאיגה את השגריר ואולי אף את עברון, אך מאחר ופקיד זוטר היה, נשכחה העובדה המדאיגה הזו עד מהרה. התשואות שבהן התכבד אחרון הדוברים באו בעיקר ממלוויו ומפמלייתו של דה-סילבה, בעוד בקרב שאר האורחים גוועו התשואות לאחר שניות בודדות בלבד. בעיצומן של התשואות חמק עברון למטבחו, ועם גוויעתן חזר בראש מלצריו, מובילם בטור עורפי לטרקלין – על גבי הטסים העגולים שנשאו הם בידיהם, הוצגו לראווה מטעמים שגרמו להתרגשות כללית רבה בטרקלין. לא מקצתם של המעדנים ואך לא שמץ מהמשקאות המובחרים, יכולים היו המקומיים לרכוש בכספם הם – מלבד דה-סילבה, שאף הוא נמנע מפיזור כספו על מותרות כגון אלו, מעוטי יכולת היו הם, שכרם גם של בעלי המעמד מביניהם היה זעום יחסית לשכר הזרים.

    המולה רבה מילאה את הטרקלין מרבית האורחים צבאו על שולחן התקרובת, ממלאים צלחותיהם. חלקם אכלו ליד השולחן מבלי לפנות מקומם, חוששים להתרחק ממנו – השאר שכללו את סגל השגרירות וחברי המשלחת, ישבו על הכיסאות לאורך קירות הטרקלין; אף הם נדדו מדי פעם בין המזון למשקאות, תוך דאגה כנה לקיבותיהם. 

    הלהיטות של המקומיים אחר המאכלים השונים והמשקאות, עוררו בשץ אסוציאציות של כרה שנהגו אצילים בימי הביניים לערוך לאריסיהם, בתום הקציר או בימי מועד אחרים.

    הוא עצמו מיעט לאכול והעביר את מרבית זמנו בצפייה במקומיים שהיו בבולמוס של אכילה ושתייה, ובקלסתרה של הילה; הופך במוחו כיצד יוכל לראותה ביחידות, בזמן הקצר שנותר עד לעזיבתם.

    בתום כשעתיים ומחצה נתרוקנו הבקבוקים, ועל השולחן נותרו שיירים שאף המקומיים בחלו בהם.  מייצגו של השר כיאות למעמדו הרם, ולו זמנית, נפרד מהשגריר ועברון, ועזב ראשון בראש מלוויו. זמן קצר לאחר מכן, החרה אחריו דה-סילבה ונפרד בברכות מכל חברי המשלחת, השגריר ומארחו ובעקבותיו עזבו יתר המקומיים.

    הצלחת המסיבה כאירוע חברתי לא הייתה מוטלת בספק, והתהודה החיובית בה תזכה היא את ראש המשלחת ואת הקהילה הישראלית הקטנה ברחבי העיר הייתה מובטחת, למרות היעדרותו המופגנת של השר. השגריר נראה שבע רצון ועברון למרות האכזבה הקשה שנחל, כבר הופך היה במוחו תוכניות לאירוע הבא. ואם אירוע עתידי זה ייערך בבית השגריר, לו יהי כן, בלבד שיבוא הוד מעלתו השר ויכבד את האירוע בנוכחותו.

    מבחינתם של הפריאלים קירוב הלבבות החפוז בתחילת הערב, שדמה יותר לקצר חשמלי לוהט – החל לקרום עור וגידים עם הסתלקותם של המקומיים. הצוות ששכר עברון שוחרר מייד לאחר צאת אחרון המקומיים. בטרם שיצאו חילקו ביניהם לבין עצמם את שרידי המטעמים בברכתו של עברון. גם נסטור ופסקל שולחו לדרכם – וויכוח נוקב פרץ בשפתם בחצר בינם לבין הצוות השכור, אודות החלוקה הצודקת של השייריים. גם הטונים הצורמים במלוא כעורם לא צרמו את השמחה ששררה בטרקלין באותה העת.

    הטייפ-רקורדר בפינת הטרקלין השמיע שירי מולדת ועברון עצמו שירת את אורחיו לסבב נוסף של משקאות. הכל היו חביבים לכולם ויחד ישבו מעלים זיכרונות וקטעי דברים שעוררו פרצי צחוק עליזים שסחפו את כולם מדי פעם. לו היה זר נקלע באותן הדקות למחיצתם, היה לבטח מאמין שבני משפחה אחת הם, שהתקבצו ובאו יחדיו לאחר זמן רב שלא זכו להתראות זה עם זה.  

    סמוך לחצות דחקה רבקה ביוסף והאות לפיזור ניתן. עמדו כולם במבוא ונפרדו אלו מאלו כשלחלוחית עומדת בעיניהם.

     

    © חיים קדמן 1989 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: