http://www.youtube.com/watch?v=iAnWQV7PRD8&feature=related יחי איראן החופשית הזמרת היידה מהגולה מעודדת אתכם נשות איראן .למען תקומת איראן אחרת חופשיה . די לרצח נשים אמהות ובנות. סוראיה אמ לזכרך .איסלאמיזציה: כשהיגיון מתמודד עם אי רציונליות. מאת: דרור אידר המאמר התפרסם במקור בטור השבועי בעיתון 'ישראל היום' לכו לצפות ב"סקילתה של סוראיה M", הֱיו אמיצים, המראות אינם קלים, אבל כל סדרות הריאליטי הטיפשיות מתגמדות מול האסתטיזציה של הזוועה הנגלית לעיני הצופים. הסרט הזה צריך לעמוד לעיני כל מי שחושב על משא ומתן רציונלי בינינו לבין האיראנים, החמאס, החיזבאללה ומשטרים אסלאמיים רדיקליים נוספים. הסרט מבוסס על סיפור אמיתי. עיתונאי צרפתי נתקע עם מכוניתו בכפר נידח באיראן, ומוזמן בהיחבא לביתה של אישה אמיצה המספרת לו על הזוועה שאירעה אך אתמול בכפר לאחייניתה. זו הומתה בסקילה בידי אנשי הכפר בהובלת בעלה הנקמן, איש משמרות המהפכה. מראות הסקילה הביאוני לחשוב על עונש הסקילה המופיע במקורותינו. עניין מזוויע בעליל. אבל להכיר בדרך שעשינו מאז, החל מהרדוקציה של העונש באמצעות המהפכה הפרשנית של חכמינו בזמן הבית השני ואחריו, ועד לימינו. לא מזמן ציינו 150 שנה לספרו של דרווין "מוצא המינים". האבולוציה של דרווין עצרה ברמת החומר, בעוד שלנגד עינינו התחוללה גם אבולוציה מוסרית ששינתה את יחסנו לזכויות מיעוטים, נשים וחלשים בחברה. הפילוסוף הצרפתי מישל פוקו הצביע בספרו "לפקח ולהעניש" על השינוי שחל בחברה האירופית ביחס לעונש. אם עד המאה ה-18 התמקד העונש בגופו של הפושע, באמצעות עינוי הפושע והשחתת גופו – הרי שמסוף אותה מאה פסקה ענישת הגוף והתמקדה בשלילת זכויותיו של הפושע באמצעות מאסר ובניסיון לתקן את נפשו. גם ההוצאה להורג הפכה מעניין פומבי ראוותני, הנעשה בכיכר העיר, לפעולה הנעשית בין חומות הכלא מאחורי סורג ובריח. בחברות האסלאמיות הרדיקליות לא התחולל השינוי הזה. להפך, מאז המהפכה האיראנית חלה נסיגה עמוקה בכל הקשור לשלל הרעיונות שנחשבו מערביים: הנשים חזרו להיות אובייקטים המאיימים על הגברים והמיעוטים הודרו לשוליים ודוכאו בכוח רב. בקצרה: הקולקטיב האסלאמי הרדיקלי הפך ממדינה ריבונית לשבט מדברי המקיים יחסי עוינות עם סביבתו, מקיים את שלטונו באמצעות טרור פנימי וחיצוני, ושואף להשיג כוח מכסימלי כדי ששלטונו לא יאוים על ידי גורמים פנימיים או חיצוניים. הסרט על סוראיה M ממחיש את הסיפור הגלובלי באמצעות סיפורו של הפרט, אישה אחת מבין אלפים שנסקלו ועונו ונטבחו בידי המשטרים הללו. אלו שנותרו בחיים, מדוכאות בברוטאליות ובאכזריות ונושאות גורלן בדומייה. מעת לעת שומעים על הפגנה, אבל דומה שהאסלאם הרדיקלי נמצא בתקופת פריחה; גם המשטרים המתונים יותר עשויים לקרוס לידי המהפכנים האסלאמיסטים. מה שאירע לעינינו לא מזמן ברצועת עזה, שעה שהחמאס השתלט על החברה הפלשתינית והסיג אותה שנות דור למשטר אימים שלא חס על אזרחיו, עלול באותה מידה להתרחש מול מרכז הארץ. הרשות הפלסטינית החלשה אינה יכולה לעצור בעד הגל האסלאמי הרדיקלי מלרשת אותה, ולולא כידוניו של הצבא הציוני השנוא, לא הייתה להם תקומה. נקודה נוספת שעולה בסרט ושווה התבוננות היא אישיותם של מובילי המהפכה. לא סוד הוא, כי המשטרים הללו אפשרו לעבריינים להטיל את מרותם. כהיטלר בשעתו, גם אחמדינז'אד (כך צריך לכתוב), שגדל בכפר דומה לזה המוצג בסרט, היה מוצא עצמו בכלא כאחרון העבריינים; לא באיראן שאחרי המהפכה. באמצעות הזוועות שביצע וההקצנה הדתית והפוליטית שלו, הפך האיש למצטיין המהפכה ובחסות האייטולות זכה בהנהגת המדינה. במונחים מופשטים אפשר לומר שהחברות הללו נסוגו לזמן המיתוס, בעוד שהמערב נמצא בזמן הלוגוס. חשיבה רציונלית מול חשיבה מיתית. סקילה כאקט ציבורי מול מאסר ומשפט צדק. ניסיון לפתור סכסוכים באמצעות משא ומתן מול ראיית המו"מ כאקט חולשה וכאמצעי לסחיטת ויתורים נוספים (ראו, למשל, מקרה גלעד שליט). בעוד שהמערב רואה בסכסוך הישראלי-פלשתיני סכסוך טריטוריאלי, עבור החברה האסלאמית מדובר בסכסוך על אדמה, דם, דת וערכים קמאיים מובהקים שהמערב בסכלותו מתעלם מהם בבואו לדון בפתרונות הנראים באופק. לכו לסרט, ובכו על גורלה של סוראיה שהוא גורלה של איראן. סוראיה כסמל לאומה האיראנית הנסקלת יום אחר יום בידי חבורת פושעים שאינה מסתפקת במשטר הטרור שהטילה, אלא מבקשת להשיג פצצת אטום ולהעלותה על ראש שמחתנו. האם יתעשת המערב? ובגללך נמשיך להתפלל למות הצורר מאיראן ימח שמו היום נכשל נסיון ההתנקשות מחר יצליח !!!!!!! תודה לקוראים למגיבים אומץ צדק ואהבה. |
