היתה לי שיחה ארוכה עם חברת פייסבוק של שמסתבר שהיא לבנונית.
מאוד עניין אותי איך חושבים האנשים בצד השני של הגבול.
חשבתי לשמוע ולהשמיע. שתספר לי על הרגשות שלה כשהפציצו את ביירות ואני אספר על הרגשות שלי כאשר חטפנו טילים בישוב שלנו.
באמת ובתמים רציתי לשמוע מה יש לה להגיד.
רוב הזמן היא כתבה לי איך אנחנו רוצחים וצמאי דם, איך אנחנו התחלנו את מלחמת לבנון ואיך החיזבללה הם מלאכים אשר מגינים על תושבי לבנון מהתוקפנות הישראלית.
היא אמרה לי כמה היא שונאת אותנו ולא רוצה לשמוע מה שיש לנו להגיד.
שאלתי אותה מה בקשר לאיסלאם הקיצוני, על זה שמשולש החיזבללה/חמס/אירן מערער את היציבות במדינות ערב. היא חזרה ל-48 ,67, 82, 2006 ולישו.
שאלתי אותה  אם היא יודעת מה הצית את מלחמת לבנון השניה? התשובה היתה ... כי הישראלים תקפו
היא תקפה ואני ניסיתי בעדינות... בואי נדבר נשמע  נאזין... אני יודע שאנחנו לא מלאכים אבל האמת באיזשהו מקום באמצע.

הפואנטה היא שלבסוך היא סיימה את השיחה וקבעה שאני רכרוכי ולא מספיק גבר.
וזאת למה? כי אני חשבתי שלדבר יותר טוב מ"קסח". או שחשבתי שאפשר לגשר על פערים בצורה תרבותית? שלא כתבתי בצורה אלימה ופוגעת כמוהה?

השאלה שעלתה בראשי היא... האם באמת צורת המחשבה שלה מייצג והאם הדרך היחידה לדבר איתם זה מעמדה של כח?
והכי חשוב... האם שינאה כזו ניתנת לגישור?