הזמן אמנם מעמעם את כאב, אך בעיקרון עם כל אבדן כאילו משהו נגרע מאיתנו. לא הצלחתי לרדת לעומקו של המשפט "אין שלם כמו לב שבור" אך מברכת על הנחמות הקטנות שבדרך. העיקר לא לנטוש את המערכה - יש לי תחושה נסתרת שבסוף הדרך נתעורר להבנה שלא אבדנו כלום, שהאהבה היא ניצחית ושרירה, היתה והינה קיימת תמיד.
אני מניח שלא. אחרת היינו, כל בני האדם תאומים זהים ואהבותינו זהות, מוחות זהים היו יוצרים רגשות זהים (ואם לא - אז על אחת כמה), וכמובן שגם הסיבות והנסיבות לפרידות ולאובדן זהות. לא תמיד בעלי ממדים טראגיים.
מה שכן - המשפט מביע כמיהה לגילוי זֵהות גורל עם אוהבים אחרים, לחלוק את הכאב עם נוספים שחוו אירוע וכאב בשל אובדן אהבה.
גרייסי יקירתי, כבר כתב (בניסוח מעט שונה) הגדול בין הגדולים: צ'כוב: כל המאושרים מאושרים באותו אופן. האומללים אומללים בדרכם. ולומר שזה מנחם? ממש לא! חיבוק יקירתי ו* לאה
התאוששי גרייס, לבוא לנחם אותך? "יש המון דגים בים" חזרי על האמרה הזו כמו על מנטרה טיבטית רק כמה פעמים ותרגישי יותר טוב, וזכרי שזה הזמן למצוא אחר ואולי... הוא יהיה הרבה יותר מוצלח.*
כן ! כך הם מרגישים. חוויתי זאת לפני כ 30 שנה, ועברה עלי תקופה של שנה וחצי בערך עם תחושת האובדן הזאת. הייתי ממש לכוד בתוך התחושה. ועזבתי את הארץ להולנד, ועבודת כפיים בטירוף עזרה לי, עד אשר למדתי לצפות כאילו מבחוץ, ולנתב את התחושה מאובדן להכרת תודה לחיים אשר נתנו לי במתנה את כל רגעי האושר שהיו לי עם אותה אישה אהובה, ועבדתי על עצמי לפוגג את תלות האגו ברגשות המחוברים לדבר שהיה ולא ישוב עוד. ואהבתי אליה נשארה עמוק בליבי כמו מקור של אור, בין שאר החוויות הממלאות שהצטברו בתוכי במשך השנים, אך פסקה מלנטרל התרגשויות לחוויות חדשות, והלב שוחרר ונפתח להמשך החיים.
תגובות (34)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
בְּלַיְלָה זֶה אֶת מַבָּטָם -
קָמוּ לְעֵינֵינוּ, מִמְּצוּלוֹת-שִׁירֵינוּ,
כָּל הָאַגָּדוֹת כֻּלָּן...
שלך הטוב וגם האובדן וכולם רק ליד
לי לא אכפת שילך לפילגשות שלו וישמור על שקט תעשייתי.
הוא אבא מוזר אבל חולה עליו נשמות.
הזמן אמנם מעמעם את כאב,
אך בעיקרון עם כל אבדן כאילו משהו נגרע מאיתנו.
לא הצלחתי לרדת לעומקו של המשפט
"אין שלם כמו לב שבור" אך מברכת על
הנחמות הקטנות שבדרך. העיקר לא לנטוש את המערכה - יש לי תחושה נסתרת שבסוף הדרך נתעורר להבנה שלא אבדנו כלום, שהאהבה היא ניצחית ושרירה, היתה והינה קיימת תמיד.
ולא חשוב אם זה אהוב, חבר, בן משפחה...
אובדן הוא אובדן
:(
אני מניח שלא. אחרת היינו, כל בני האדם תאומים זהים ואהבותינו זהות, מוחות זהים היו יוצרים רגשות זהים (ואם לא - אז על אחת כמה), וכמובן שגם הסיבות והנסיבות לפרידות ולאובדן זהות. לא תמיד בעלי ממדים טראגיים.
מה שכן - המשפט מביע כמיהה לגילוי זֵהות גורל עם אוהבים אחרים, לחלוק את הכאב עם נוספים שחוו אירוע וכאב בשל אובדן אהבה.
יקירתי,
כל אחד מתמודד בדרכו, אבל תקופת אבלות קיימת בכל מצב.
להרגיש אבודה זו תחושה נוראית. הבשורה הטובה שמתגברים מתישהו.
חיבוק ושבת נעימה,
לולה
כי מה יכול יותר להתאים לצרכיך ?"
(מרקוס אורליוס)
לרגעים,
אך התנועה הקוסמית אינה פוסקת.
ותמיד נופל כוכב אחד שלא ראינו.
מחבקת!
ליאורה
שום תשובה לא תהיה נכונה
שום תשובה לא תביא מזור.
אולי גם שום חיבוק - ובכל זאת.
חיבוק לך גרייס, מעמקי האוקיינוס.
חיבוק יקירתי ו*
לאה
רק עכשיו הגיעו עידכונים
להרגיש אבוד אפשר מכל מיני סיבות
כתוב טוב
תודה
כן
ככה אולי נוכל להעריך יותר אהבות שייקרו בחיינו בעתיד
גרייס, יקירתי, זה יעבור איכשהו...הזמן עושה את שלו
שלא תלכי לאיבוד
תתיצבי מחדש על רגלייך -
כל כך הרבה בקצר הזה
תודה ושבת שלווה
הזמן רופא פלאים..
יקירתי
"יש המון דגים בים" חזרי על האמרה
הזו כמו על מנטרה טיבטית רק כמה
פעמים ותרגישי יותר טוב, וזכרי שזה
הזמן למצוא אחר ואולי... הוא יהיה
הרבה יותר מוצלח.*
חיבוק ענק גרייס
אז..., זהו, שלא !
הם פשוט נמצאים באותו המקום
בדיוק, אלא שהתחושה בו - זרה להם...
ויותר משהיא זרה, היא מאיימת ולפעמים
גם משתקת...
אין תרופות פלא, אין נוסחאות מנצחות,
וגם הזמן - לא תמיד עושה את שלו...
אז מה בכול זאת יש?
דמעות...
ולא כול הדמעות, רעות הן...
ואח"כ?
לנגב הדמעות ולחייך, כי -
החיים נפלאים !!!
ולסיום, ציטוט מתוך פדרו פארמה של רולפו:
- היפרדו, זה כל מה שניתן לעשות!
- אבל..., איך נחייה?
- כמו בני-אדם!!!
כך הם מרגישים.
חוויתי זאת לפני כ 30 שנה, ועברה עלי תקופה של שנה וחצי בערך עם תחושת האובדן הזאת. הייתי ממש לכוד בתוך התחושה. ועזבתי את הארץ להולנד, ועבודת כפיים בטירוף עזרה לי, עד אשר למדתי לצפות כאילו מבחוץ, ולנתב את התחושה מאובדן להכרת תודה לחיים אשר נתנו לי במתנה את כל רגעי האושר שהיו לי עם אותה אישה אהובה, ועבדתי על עצמי לפוגג את תלות האגו ברגשות המחוברים לדבר שהיה ולא ישוב עוד. ואהבתי אליה נשארה עמוק בליבי כמו מקור של אור, בין שאר החוויות הממלאות שהצטברו בתוכי במשך השנים, אך פסקה מלנטרל התרגשויות לחוויות חדשות, והלב שוחרר ונפתח להמשך החיים.
(ההופעה היתה מדהימה...)
חיבוק גרייס
הזמן מרפא חולים ואבודים
הרגשתי כך. מאז ועד היום
מצאתי את עצמי ברורה יותר
עם סיום אהבה.
...
*
ואין לי....
אז שולחת לך אהבה במקום כעת.