כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    מונטיים

    אלוהות המילה

    26 תגובות   יום רביעי, 10/10/07, 20:04

    יש אחת. רכה. נפש בה, זכה. זכותה. זכות היא לנו.

    זו האחת. רוחה נושקת לעורקים עד הורידים הכי נמים. הכי נימים. הכי.

    והיא שמש ולבנה במעגל הקוסמוס המתעתע.

    והיא סלע ומים, מתפתלים, נאבקים, מתפייסים בינותיים.

    והיא מילה שבאה עם ניגון,

    כנף ענבל של בית הפיוט.

    עיניים בה רחבות, עוטפות

    תשוקה יוקדת לחבק עלמות.

    עלמים.

    עולמות.

    מצועפות הן תשוקותיה, יקומה נשגב דעת

    אימת החירשים בגבה ניטעת

    קדושתה עצם חנק לטיפשות המייגעת

    צלולה כמים בבאר, מבעבעת כהר געש סמיך

    תשוקתה להחיות. להנשים. להיות. להסמיך..

    עיתים מולידה בה יקומים מקבילים

    וסומאות העיניים מול אורה הלבן.

     

     

     

    אחת ויחידה היא. נטועת הילה

    מעטי מעט יכולים לראותה

    היא סמויה ומכשפת, במילה

    בניגון, בשיר ערש חרישי המכתבת

    בעבור כל כולנו. כוליותינו. כל ישות.

    ראו בה.

    ראו.

    בה.

    כי נושמת היא בנו

    משב רוח של עונה,

    עונה בלי שנה.

    זכינו.

    [ מוקדש באהבה גדולה לאישה היפה בנשים. אישה שהיא אלוהות המילה. אלוהות הנשמה - למיתולוגית ]

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/10/07 19:44:
      פחד המלכה הגיעה  ולא אבחין האלה הופיעה  ואסרב לראות השכינה הפציעה  ואסתיר פני כאן עומדים חיי.
        13/10/07 00:00:

      היא באמת מדהימה, האישה הזו. כמה ידע, וסבלנות, ורגישות.

      מצדיע לך שאת מצדיעה לה.

        12/10/07 12:08:

      תשוקה יוקדת לחבק

      עלמות.

      עלמים.

      עולמות.

      מחייך

      אהבתי

        12/10/07 11:49:

      יפה.

       

      דרך אגב, מיהי המיתולוגית?

        11/10/07 23:49:

      רק רציתי לומר שהייתי פה
      ראיתי הסכמתי הנהנתי
      והודתי ..
      תודה לך וגם לך
      וגם לך

      אך בעיקר לך - מיתולוגית יקרה שמאירה את ימינו
      את הבלוג שלנו
      אותנו .. תודה

        11/10/07 23:09:

       היי,

       

      הבטחות מקיימים,

      חזרתי לביקור השארתי ירוק ופרחתי עד הפעם הבאהמחייך

        11/10/07 22:31:

       

      צטט: המיתולוגית 2007-10-11 11:18:37

      אהובה,

      וכי מתי היה זה, עת בראשונה ראיתי את היותך, כאן ?

      נדמה כי שנים עתיקות.

      להצביע ברפרוף על לוח ולקחת נקודת זמן אחת, זו הבלוּת.

      היותך נפרש בכל מימדי הזמן.

      אני זוכרת את עצמי, מותירה אותך ללילותיי הארוכים,

      מגיעה אלייך עת משמרת ליל , ספו של שחר.

      ידעתי כי ה-טַל צריך בו שיגע באותיותייך...

      טל - וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:

      האם קראת, כאן, יקרה ש-בי ?

      הייתי מגיעה עת משמרת ליל, ספו של שחר

      שכבת הטל סביב אוהלי

      הייתי משילה נעליי-

      "של נעליך מעל רגליך , כי המקום אשר אתה עומד עליו , אדמת קודש הוא"

      אדמת קודש היא - לבך. הווייתך. מילותייך.

      הייתי יודעת כי אני קוראת ואיני יודעת מה-הוא,

      ואהייתי מחכה לאבי הנביאים,

      שילחש באוזני -

      זהו הלחם אשר נתן ה' לי לאכלה

      וצווני ללקוט ממנו.

      וכך הייתי עושה - נעשה ונשמע.

      אַתְּ, צו אלוה ביקום.

      האם ידעת כמה יצירות שלך קראתי, עד שההנתי ברוב חוצפת עליבותי

      להניח מילים למילותייך ?

      האם ידעת את רעד קצות אצבעותיי ?

      האם ידעת כי לאחר שהייתי רואה שם, את תגובתי

      בושה הייתי ?

      וכי איך.

      איך אפשר להניח ולו אות אחת ליד יופייך זה ?

      צו אלוה ביקום - נעשה ונשמע, מאי, נעשה ונשמע.

      איני יודעת למה זכיתי.

      פעם שאלתי ולא נעניתי, הלא ידעת כי בני האדמה,

      לא יודעים להיות קשובים לאלוהות הרוחפת בעתותיהם.

      אך אני יודעת להודות בכל רגע, ובכל רגע מחדש.

      אני להיות הודייה שאת.

      האם הרגשת את תוגת העצבון שבכוליותי,

      עת רחקת אל המדבר ?

      או אז,

      התאגרף בי אי-היות.

      ויכולתי לשרטט כל קו בו.

      הייתי מתהלכת בו, ובכל יום, ובכל  ליל מגלה את חריטות

      אי היותו בתוככי נימיי

      והוא - פעור, כאוב, צרוב, וצווח את הדממה

      חרך את קול מילותיי,

      עד כי פוררם ולא היו עוד.

      עד ששבת.

      ואת, כשאת שבה -

      הלבבות מתעוררים כתפילה,

      ראי , כאן -

      אנשים פוקחים עיניהם אל מילותייך,

      פלאיות ונצחיות

      אנשים עוצמים את מבטם

      מרשים ב-עצמם לרגע אחד ל-דעת

      שרוח אלוה,

      בריאה

      ותוהו

      אהבם

      יוצר עולמם-

      כי את.

      כי את.

      וכשאלוהים, איתו את מתהלכת, כי זו הווייתך,

      פורש אותך  ואת מילותייך אלינו,

      או אז

      רק אז

      אנחנו יודעים שהוא, שם למעלה,

      אחז בידך , ענוג, שוקק, כמה ואוהב

      ואמר לך-

      רדי, מאי, רדי,

      היקום ממתין, קפוא ועצוב

      לכי,

      אמרי ויהי אור

      ואז

      את לוקחת לאט את עטך,

      ומציירת חלום של מעוף

      והנה,

      נקבצים ובאים עניי אדמה וארץ

      ואת מניחה בהם ברכות אינסוף

      בנתינת אינזמן ש-בך

      את כנפייך

      למן ננשום רוח

      ואת כותבת.

      והיצירה ש-בך, משרטטת קורים כסופים, זהובים

      צלול

      ובהיר

      רוקמת תוואי, טיווי, ריקוד מכושף

      של מעשה הלב

      שלמוּת

      גם כשאת בתוככי תוגתך,

      גם כשאת את הולם ליבך, מוסרת, מתמסרת לכל אות

      גם אז, עצבונך הוא יופי עד קצות

      גם כלותך, - - עד קצות...עד קצות, מאי.

      או אז

      אלוהים ואת

      שולחים אלינו לכאן -

      ויהי אור

      והיה

      גם באפילה, בינות גיהונומתייך

      אנא, אל תטעי,

      אני קוראת אותם, בך, אותך בהם

      בכל רצצייך

      בכל אובדנייך

      בכל אבלותייך

      גם אז

      אפילת תוגתך - הילה בה.

      אור נוגה.

      ב-צר בי, לקרוא לעיתים את יסורייך

      אני יודעת, כי כך.

      שליחי אלוה, נמצאים ארבעים יום וארבעים לילה

      באוויר סחרחר מגובה

      שם אלוה כותב אותם, עוד ושוב ועדיין

      ועל כן,

      אני כותבת אלייך

      אנא

      שאי

      דממת קידתי

      אלייך

      ה-אחת

      ה-קיסרית

      של המילה

      את ה-אלוהות' שלה, של המילה

      את יכולה להעניק

      רק

      רק

      כי הענווה שאת, כולך

      רק כי הצניעות ש-בך

      יודעת

      כי בקיסרותך,

      האלוהות יושבת בצדך

      כותבת אותך כיצירה

      יהלומי יקום ועולם

      פנינה - בקצות כוכבים רועדים

      שכתבו אותך ברוח, יקירה.

      והווייתך, טוהר

      עדיין נוגעת בנו, כאן עניי האדמה

      ולרגע אחד אני מעזה, בעליבותי,

      להרגיש

      את הלוטף,

      שאת -נתינת אינסוף

      לכל מימדי הזמן כולו

      כל תו

      קול קו

      כל אות

      כוליותך

      היותך

      אניותך

      ישותך

      כתובה ברוח

      ונכתבת כאן, יצירה

      ה-קיסרית ה-אחת של ה-מילה,

      של כל המילים כולן.

      אנא,

      בדממה הזו,

      קבלי את קידתי

      אני להיות הודייה ש-בך, בי.

      ...

      ב-מענך

       

       

       

       

      כל מילה בסלע.

      מתגלגלת אלייך.

      הכל בך. בך. יפה שלי !

       

        11/10/07 12:16:
      חותמת על כל מילותיך האלוהיות הללו.
        11/10/07 11:18:

      אהובה,

      וכי מתי היה זה, עת בראשונה ראיתי את היותך, כאן ?

      נדמה כי שנים עתיקות.

      להצביע ברפרוף על לוח ולקחת נקודת זמן אחת, זו הבלוּת.

      היותך נפרש בכל מימדי הזמן.

      אני זוכרת את עצמי, מותירה אותך ללילותיי הארוכים,

      מגיעה אלייך עת משמרת ליל , ספו של שחר.

      ידעתי כי ה-טַל צריך בו שיגע באותיותייך...

      טל - וּבַבֹּקֶר, הָיְתָה שִׁכְבַת הַטַּל, סָבִיב, לַמַּחֲנֶה. יד וַתַּעַל, שִׁכְבַת הַטָּל; וְהִנֵּה עַל-פְּנֵי הַמִּדְבָּר, דַּק מְחֻסְפָּס--דַּק כַּכְּפֹר, עַל-הָאָרֶץ. טו וַיִּרְאוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-אָחִיו מָן הוּא--כִּי לֹא יָדְעוּ, מַה-הוּא; וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֲלֵהֶם, הוּא הַלֶּחֶם, אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לָכֶם לְאָכְלָה. טז זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, לִקְטוּ מִמֶּנּוּ, אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ:

      האם קראת, כאן, יקרה ש-בי ?

      הייתי מגיעה עת משמרת ליל, ספו של שחר

      שכבת הטל סביב אוהלי

      הייתי משילה נעליי-

      "של נעליך מעל רגליך , כי המקום אשר אתה עומד עליו , אדמת קודש הוא"

      אדמת קודש היא - לבך. הווייתך. מילותייך.

      הייתי יודעת כי אני קוראת ואיני יודעת מה-הוא,

      ואהייתי מחכה לאבי הנביאים,

      שילחש באוזני -

      זהו הלחם אשר נתן ה' לי לאכלה

      וצווני ללקוט ממנו.

      וכך הייתי עושה - נעשה ונשמע.

      אַתְּ, צו אלוה ביקום.

      האם ידעת כמה יצירות שלך קראתי, עד שההנתי ברוב חוצפת עליבותי

      להניח מילים למילותייך ?

      האם ידעת את רעד קצות אצבעותיי ?

      האם ידעת כי לאחר שהייתי רואה שם, את תגובתי

      בושה הייתי ?

      וכי איך.

      איך אפשר להניח ולו אות אחת ליד יופייך זה ?

      צו אלוה ביקום - נעשה ונשמע, מאי, נעשה ונשמע.

      איני יודעת למה זכיתי.

      פעם שאלתי ולא נעניתי, הלא ידעת כי בני האדמה,

      לא יודעים להיות קשובים לאלוהות הרוחפת בעתותיהם.

      אך אני יודעת להודות בכל רגע, ובכל רגע מחדש.

      אני להיות הודייה שאת.

      האם הרגשת את תוגת העצבון שבכוליותי,

      עת רחקת אל המדבר ?

      או אז,

      התאגרף בי אי-היות.

      ויכולתי לשרטט כל קו בו.

      הייתי מתהלכת בו, ובכל יום, ובכל  ליל מגלה את חריטות

      אי היותו בתוככי נימיי

      והוא - פעור, כאוב, צרוב, וצווח את הדממה

      חרך את קול מילותיי,

      עד כי פוררם ולא היו עוד.

      עד ששבת.

      ואת, כשאת שבה -

      הלבבות מתעוררים כתפילה,

      ראי , כאן -

      אנשים פוקחים עיניהם אל מילותייך,

      פלאיות ונצחיות

      אנשים עוצמים את מבטם

      מרשים ב-עצמם לרגע אחד ל-דעת

      שרוח אלוה,

      בריאה

      ותוהו

      אהבם

      יוצר עולמם-

      כי את.

      כי את.

      וכשאלוהים, איתו את מתהלכת, כי זו הווייתך,

      פורש אותך  ואת מילותייך אלינו,

      או אז

      רק אז

      אנחנו יודעים שהוא, שם למעלה,

      אחז בידך , ענוג, שוקק, כמה ואוהב

      ואמר לך-

      רדי, מאי, רדי,

      היקום ממתין, קפוא ועצוב

      לכי,

      אמרי ויהי אור

      ואז

      את לוקחת לאט את עטך,

      ומציירת חלום של מעוף

      והנה,

      נקבצים ובאים עניי אדמה וארץ

      ואת מניחה בהם ברכות אינסוף

      בנתינת אינזמן ש-בך

      את כנפייך

      למן ננשום רוח

      ואת כותבת.

      והיצירה ש-בך, משרטטת קורים כסופים, זהובים

      צלול

      ובהיר

      רוקמת תוואי, טיווי, ריקוד מכושף

      של מעשה הלב

      שלמוּת

      גם כשאת בתוככי תוגתך,

      גם כשאת את הולם ליבך, מוסרת, מתמסרת לכל אות

      גם אז, עצבונך הוא יופי עד קצות

      גם כלותך, - - עד קצות...עד קצות, מאי.

      או אז

      אלוהים ואת

      שולחים אלינו לכאן -

      ויהי אור

      והיה

      גם באפילה, בינות גיהונומתייך

      אנא, אל תטעי,

      אני קוראת אותם, בך, אותך בהם

      בכל רצצייך

      בכל אובדנייך

      בכל אבלותייך

      גם אז

      אפילת תוגתך - הילה בה.

      אור נוגה.

      ב-צר בי, לקרוא לעיתים את יסורייך

      אני יודעת, כי כך.

      שליחי אלוה, נמצאים ארבעים יום וארבעים לילה

      באוויר סחרחר מגובה

      שם אלוה כותב אותם, עוד ושוב ועדיין

      ועל כן,

      אני כותבת אלייך

      אנא

      שאי

      דממת קידתי

      אלייך

      ה-אחת

      ה-קיסרית

      של המילה

      את ה-אלוהות' שלה, של המילה

      את יכולה להעניק

      רק

      רק

      כי הענווה שאת, כולך

      רק כי הצניעות ש-בך

      יודעת

      כי בקיסרותך,

      האלוהות יושבת בצדך

      כותבת אותך כיצירה

      יהלומי יקום ועולם

      פנינה - בקצות כוכבים רועדים

      שכתבו אותך ברוח, יקירה.

      והווייתך, טוהר

      עדיין נוגעת בנו, כאן עניי האדמה

      ולרגע אחד אני מעזה, בעליבותי,

      להרגיש

      את הלוטף,

      שאת -נתינת אינסוף

      לכל מימדי הזמן כולו

      כל תו

      קול קו

      כל אות

      כוליותך

      היותך

      אניותך

      ישותך

      כתובה ברוח

      ונכתבת כאן, יצירה

      ה-קיסרית ה-אחת של ה-מילה,

      של כל המילים כולן.

      אנא,

      בדממה הזו,

      קבלי את קידתי

      אני להיות הודייה ש-בך, בי.

      ...

      ב-מענך

       

       

        11/10/07 08:47:
      הכי כיף לקרוא אותך על הבוקר, זה להמשיך את היום עם קסם. תודה
        11/10/07 06:44:

       

      יפה כתבת לה יקירה. 

      ניכר שבאהבה גדולה.

       

      מית' באהבה גם ממני :) 

       

       

        11/10/07 00:36:

      אני מדמיינת אותה...

       

      המיתולוגית.

      קוראת.

      ומסמיקה.

       

      יושבת לה בצד.

      מתמקמת בשמאל.

      בשקט בשקט - פונט קטן.

      חיוורת חיוורת - אפרפר כמעט בלתי מורגש, כמו בא מעולם אחר, מרחף מעל כולם.

       

      קוראת.

      ומסמיקה.

      המיתולוגית.

       

       

       

        11/10/07 00:18:

       

      איך ?

      מה עושים ?

      מה אומרים?מה כותבים לה ?

      נותרתי מבולבל לחלוטין ותפסת אותי לא

      מוכן. אבל אם זה יפרוץ החוצה,המילים יצאו דרך המסך

      החץ יקבל חיים משלו,ויגיע עד אליה,אבל אני לא רוצה לפגוע בלב.

      אלוהות המילה היא קראה לך,אלוהות הנשמה.אני קורא לך מלאך !

      אבל לא ניתן לומר

      הכל,פשוט לא ניתן.

      רק אם הייתי יכול,

      הייתי אומר לך כאן

      מה יצרת ואיך

      איזה שונה את.

      ואיפה את צריכה

      להיות,בהוויה

      שלך.אבל אני

      לא יכול,כי המילים

      שלי לא יספיקו

      לא יספיקו לומר

      שאת שם !

       

       

        10/10/07 23:42:

      אתן דומות בזה: בכתיבה מסתורית, מרובת מילים, ביטויים וטקסטים מתוחכמים ויפים.

      <וקצת לא ברורים למי שמבין/ה רק עברית פשוטה. כמוני.>

        10/10/07 23:12:

      כמה מקסים ומרגש כתבת...

      מילים חזקות ומשכנעות.

      אומנם ראוייה המיתולוגית למחווה הזו

      אבל כתיבתך שלך , בפני עצמה,

      היא כתיבה מדהימה.

       

       

      מתנה קטנה ממני :

       

       

      Red rose

        10/10/07 23:07:

      אין ספק כבוד ענק למיתולוגית

      וזה מגיע לה בגדול

      יפה מאי

      והמיתולוגית תודה!

        10/10/07 22:35:

      http://www.youtube.com/watch?v=rOfc6QElCws&mode=related&search=

       

      היינו עושים אהבה
      ביצוע: כנסיית השכל
      מילים: רן אלמליח
      לחן: דוד רסד, יורם חזן ורן אלמליח
      הייתה אחת
      שידעה לעשות קסמים
      שידעה להגיד מילים
      שצבעו את השמש בדם

      אני זוכר בלילות של ירח מלא
      היית באה אלי
      לא במקרה
      מסוממת
      מטורפת בלי הכרה
      היינו נופלים לרצפה
      נוזלים מהתקרה
      היינו עושים אהבה

      היה לנו טוב
      היה לנו רע
      היינו ביחד
      לא השארנו ברירה

      אני זוכר בלילות של ירח מלא...
        10/10/07 22:29:

      והיא מילה שבאה עם ניגון,

      כנף ענבל של בית הפיוט.

      עיניים בה רחבות, עוטפות

      תשוקה יוקדת לחבק עלמות.

      עלמים.

      עולמות.

      ואת תארת אותה כל כך מדויק

      בנשמתך הקסומה ובכשרון האדיר

      ובעומק שלך.

      כן זאת המיתולוגית  האהובה והמקסימה

      שתמיד איני מוצאת את מילותי למול

      שירתה המתנגנת.

        10/10/07 22:03:

      כן נראה שזה בא ויוצא בקלות ליצירה

      כייף

        10/10/07 22:01:

      מאיזה מקום עמוק את שואבת את העושר המילולי הזה?

      מחווה יפה למיתולוגית. אגדית בפני עצמה.

        10/10/07 21:21:

      קיסרית האותיות

      אומנית המילים

      שתיכן יחדיו מהוות

      ישויות עילאיות

      שאת הישיבה בקפה

      מנעימות ומענגות.

      ויכולת הפרגון

      ואהבת הנתינה

      שבכן מפעמת,

      היא נשגבה..

      ואת כל אחת מכן

      אוהבת

      באין מילה יתרה

      תודה גדולה גדולה

       

        10/10/07 21:06:

      מאי,

      כל השיר מוצף באור אוך זך ולבן שחודר לכל פינה אפשרית.

      כייף למיתולגית שזכתה.מחייך

      אין ירוקים אחזור

        10/10/07 20:32:

      מאי,

      מדהים.

      תודה.

        10/10/07 20:25:

      לנשום בה

      להנשים

      שיהיה נושם

      נשום

      ותבוא בה אֵם כל הנשימות

      כראיית ליל תנשמת

      נשימה

      נשימות

      שנשים

      נשמה

      מקסים
        10/10/07 20:10:

      המיתולוגית אכן יודעת לרקום במילים

      אך, נודה על האמת, גם לך לא חסר בהקשר זה

      יחד, אתן מנעימות לי את הקפה

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      mai7@
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין