כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    :-)))כאן זה עכשיו!

    © כל הזכויות שמורות למירב שביט בן-פורת.

    מגמת אנשי הבועה. תופעה? וגם שיר וידאו איך לא?

    43 תגובות   יום חמישי, 5/8/10, 09:56

    ''

    לאחרונה,  כנראה כמו כל אחת מהרשתות, בשכונת קפה דה מרקר, פייסבוק, שכונת התמונות המדברות, הסמיילים המדובבים, המשפטים המרככים, הטיולים בעולם שמעולם לא נראו טוב יותר.

    אנשים לא נראו חכמים יותר, הרומנטיקה לא נראתה יותר רומנטית, הים נראה באמת רק מקום עם סירות, אהבה וצדפות עם הליכה, ורק עוד זוג שילך ליד, באמת , הכל כל כך מקסים.

    כולם מאושרים בגן העדן המקסים הזה עם כל הרעש הזה של אלו שלא פנויים ומנצלים את המדיום הזה לכל מיני:-)

     

    אפשר להבין את כולם. אצלי הבעיה היא לא הפנוים או הלא פנויים או אלו שממש אבל ממש בדרך לדלת, אופסס.. הם ממש יצאו, או אלו שהחליטו על טריטוריה משותפת אבל גם לא, כי זה מורכב ולא עניני. אני הבוחרת מה טוב לי :)

     

    אצלי יש בעיה עם אלו שלא משנה מה, הם מרכז חייהם והחיים לימדו אותם כל כך טוב את הנוסחה, שהם לא רואים דבר מלבד עצמם. נשים כגברים. זו יכולה להיות אישה שפגשתי כאן שכל היום עסוקה בלריב עם אנשים ולטפל בבעיות חוץ...או בגברים שנורא עסוקים ב well being שלהם גם אם זה דורך על בריאות הנפש של אחרים. אנשים שמפנים להם טריטוריה על חשבון...

     

    קצת כמו אנשי מכירות

    קצת כמו ילדים שעדיין לא הבינו שרואים את המחשבות שלהן

    קצת כמו בבועה

    קצת פתאט

    קצת לא אוהב

    קצת יישארו במגדלים המפוארים שלהם וימצאו להם במזל חלזון קטן או דגים עם מנגנון האכלה אוטומט.

     

    הקיצר. בזמן האחרון אני פוגשת את אנשי הבועה, אנשים בוגרים, שנראים מצוין, ואפילו עובדים. אבל לא מענין אותם כלום. אני חושבת שזוהי מגמה חברתית ואני תוהה אם זה מגמה שהולכת וגדלה. עד מתי.

    לא, הם כבר מזמן לא מחפשים בני זוג, הם רוצים שקט, ושירגשו אותם, אבל הרבה ירגשו אותם, הם צריכים סיבה.

    יש תחושה שזה בא עם גיל מסוים ומצב כלכלי טוב:) אבל שלא יהרגו אותי. זה פשוט קצת מרתיע אותי על זה.

    הינה שיר שמתנגן לי בראש כבר חודש..:-))))

    את האנשים והתופעה חד משמעית הכרתי דרך הרשת.

     

    שתיהיה שבת נעימה וטובה :)

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (43)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/9/10 09:53:
      בוקר טוב לך מירב, הבעיה שלי , שאותי כבר לא מטרידים בבעיות כשלך, ונשארו לי כרגיל בעיות של גיל(ואין הכונה לשמחה)שתהיה לך שנה טובה , ותתיחסי להטרדות עם קורטוב של הנאה,, כי ברגע שיפסקו לגמרי כנראה שם הבעיה,
      בידידות אשר
        29/8/10 23:55:
      חמודה... אפשר לאמר לך "בוקר טוב" ...
      את מלאן זמן בדה מרקר ... ורק עכשוו נופל לך האסימון.
      עד שלא "תצאי" לחופשה ארוכה מכאן ... ורק אח"כ תחזרי הנה...
      לא תביני עד כמה גדולה ה"בועה" שעליה את מדברת.
      העולם הולך ומצטמצם - למסך אחד - שמרכז כאן את הכל
      מהכל ...
      וכמו בכל דבר - יש את הפלוסים ויש את המינוסים :)
        26/8/10 10:57:
      חוד קטנטן של מחט או סיכה מוריד את כל האוויר הענק שהצטבר בבועה יקירתי:)
      אז בני אדם לומדים אולי לקח או שיעור חשוב של החיים, כי החיים יותר חזקים מכל בועה.
        26/8/10 10:17:
      אנשים תמיד מרוכזים בעצמם במידה זו או אחרת... זה טבעי... זה גם נכון ובריא...

      החוכמה היא להקיף את עצמנו באנשים שאנחנו אוהבים... להתרחק מאילו שלא עושים לנו טוב...

      התגובות לפוסט מרתקות... קראתי את הפוסט ואת התגובות.. לא יכולתי שלא לחשוב... שהרבה פעמים... החוויה שלנו לגבי "אנשים" באופן כללי... הרבה פעמים משקפת משהו בנו...

      רק לא תמיד ברור מה השיקוף :)))
        23/8/10 12:22:
      את נהדרת
        23/8/10 00:04:
      יכול  להיות  שאת הולכת  בדרך שלו  ???
      כאשר הנסיך הקטן הגיע לארץ, הוא הופתע מכך שלא ראה בה איש.
       כבר החל לכרסם בו חשש שמא הגיעה לפלנטה הלא נכונה,
      כאשר ראה חישוק, אשר צבעו כצבע הסהר בזריחתו, מבהיק על החול.
       
      "ערב טוב", ברך הנסיך הקטן באדיבות.
      "ערב טוב", אמר הנחש.
      "מהי פלנטה זו שעליה נחתתי?" שאל הנסיך הקטן.
      "זוהי אֶרֶץ. כאן אפריקה", ענה הנחש.
      "האם אין אנשים בארץ?"
      "כאן מדבר. אין אנשים במדבר. הארץ גדולה", אמר הנחש.
      הנסיך הקטן
      "הנסיך הקטן התיישב על אבן ונשא את עיניו אל עבר השמיים.
      "אני תוהה", הוא אמר, "אם הכוכבים נדלקים בשמים פשוט כדי שכל אחד מאתנו יוכל למצוא את הכוכב שהוא שלו.
       תראה את הפלנטה שלי... היא בדיוק מעלינו... אבל כל כך רחוקה!"
      "היא יפה", הנחש אמר. "מה הביא אותך לכאן?"
      "היו לי בעיות עם פרח", אמר הנסיך הקטן.
      "אה", אמר הנחש.
      ושניהם נדמו.
      "היכן הם בני האדם?" פתח הנסיך הקטן שוב בדברים, "זה קצת בודד במדבר".
       
      "זה גם בודד בין בני האדם", ענה הנחש.
       
      הנסיך הקטן הביט בו ממושכות.
      "אתה חיה משונה", אמר לבסוף, "אתה דקיק כמו אצבע..."
      "אבל אני רב עוצמה יותר מאצבעו של מלך", אמר הנחש.
      הנסיך הקטן חייך, "אינך רב עוצמה... אפילו אין לך רגליים... אינך יכול לערוך מסעות..."
      "אני יכול לשאת אותך רחוק יותר מכל ספינה", אמר הנחש.
      הוא התפתל סביב קרסולו של הנסיך הקטן כמו אצעדה של זהב:
      "זה אשר אגע בו, יוּשָב אל הארץ אשר ממנה בא", אמר.
       "אבל אתה תמים, וטהור, ובאת מכוכב..."
      הנסיך הקטן שתק.
       
      "לבי נכמר עליך - אתה חלש ושברירי, על פני ארץ זו העשויה חלמיש",
       אמר הנחש. "אם יום אחד יגברו עליך הגעגועים אל הפלנטה שלך, אני אוּכל לעזור לך. אני אוּכל..."
      "או! הבנתי אותך היטב", קרא הנסיך הקטן, "אבל למה אתה תמיד דובר חידות?"
       
      "אני פותר את כולן", אמר הנחש.
      ושתיקה נפלה עליהם.
       
        22/8/10 22:45:
      את יצירתית בטירוף ושרה מעולה.
      בקשר לאנשי הבועה, הם תמיד היו ותמיד יהיו.
      הרשתות החברתיות פשוט נתנו להם כלים לשמר את הבועה ולהציג חזות שונה.
        21/8/10 17:48:
      פוסט מצויין.. כוכב באהבה.
        9/8/10 09:19:
      מירב, קראתי.
      הייתי מהנהנת אם היית יושבת מולי, ושואלת אותך אם את רוצה עוד קפה, ומציעה לך עוגה מדהימה (כמו בראוניז כזה...)
      האמת, הייתי בטח נותנת לך סיכה לראש, מאלה שאני עושה
      (אמיתי לגמרי)
      כתבת את הדברים מאוד מאוד יפה וקולע
        9/8/10 08:47:
      אנשים לא משתנים, והגנטיקה לא משתנה כל כך מהר. יש רק מדיה המאפשרת להם לפעול ביתר חופשיות.
      קלעת בול וגם חייכת אותי על הדרך:) כל כך נכון. *
        7/8/10 09:43:

      צטט: ARMAND 2010-08-07 00:21:51

       

       

      זה פשוט לא אנושי !

       

      אני חושב שדברים מתאזנים מאליהם באופן טבעי... בדיוק כמו בג'ונגל...

      אם האריות ייטרפו יותר מדי אנטילופות... אחר כך יישרדו האנטילופות הזרירות והמהירות והחכמות... והאריות לא יוכלו לתפוס אותן... ואז האריות יירעבו... ויהיו רזים וכחושים וימותו... והאנטילופות ייתרבו... ואז הן כבר לא ייזהרו כל כך... ואז האריות יאכלו אותן... וחוזר חלילה...

       

      המצב שתארת... למרות שתארת אותו "נכון"... לא יכול להמשך עד אינסוף...

      זה כ"כ זה

        7/8/10 09:24:
      אלה, יש פה באג בקפה, נמחקה לי התגובה שלך. ודוקא אלייך הגבתי.
      בענין האוטיסטים. איתך הסליחה.
        7/8/10 09:20:
      את יודעת מה, אלה, יש מצב שכן, הרי אומרים, שככל שהזמו עובר, יש מחקרים שאומרים שהתנהגות ההורה היא זו שגורמת לילדים להיות אוטיסטים, ולא משהו גנטי. יש מצב שזה קורה כבר בגיל צעיר, כשהתנהגות דחייה לתינוק כשהוא נולד, כפחד שהוא יחדור לחיי ההורה בצורה שתגזול ממנו את החייים הכל כך נוחים, כמובן בצורה לא מודעת. אני לא מוציאה את זה מכלל אפשרות שיש קשר.
        7/8/10 00:21:

      רציתי להוסיף כמה מילים...

      יש כמעט ל"כולנו"... נטייה לדבר על "פעם"... כשבעצם ה"פעם" הזה איננו לפני בריאת האנושות... אלא לפני כמה שנים או מקסימום כמה עשרות שנים... מה שמכונה אצלנו - נוסטלגיה...

      נוסטלגיה הינה בעצם מילה נרדפת לאי הרצון של מרביתינו לקבל שינויים...

      תראי למשל מה קרה לפני חודש כשהקפה דה מרקר שינה את הפורמט שלו והכניס כל מיני שינויים... חלק מהאנשים פשוט נכנסו להיסטריה והחלו לגדף ולקרא למרד וכ"ד... ועל מה ? הרי הכל כאן בחינם ואף אחד לא מכריח אף אחד להשאר...

      אז בקשר ל"היסטוריה"...

      ה"מבול" כבר היה...

      "סדום ועמורה"... כבר היה...

      "מגדל בבל" כבר היה...

      חורבן הבית X 2... כבר היה...

      המהפכה התעשייתית... כבר הייתה...

      פצצת אטום כבר נזרקה...

      וכ"ו

      .

      העולם הולך לו ב ups and downs... ויתכן מאוד שעכשיו אנחנו בתקופה של down מסוימת בהמון מישורים...

      חצי מהעולם מתגרש...

      80 אחוז מהחצי השני בוגד...

      אבל אנשים עדיין זקוקים לאהבה...

      .

      פעם היו פילוסופיים... אפלטון כזה... שהיו גם פיזיקאיים, גם מטמטיקאיים... גם פסיכולוגים, גם סופרים, גפ היסטורונים, גם פילוסופים וגם עוד הרבה דברים... הם חשבו וחשבו וחשבו... ודיברו ודיברו ודיברו... ו"העם" היה שומע... ולאט לאט משנה את דרכיו...

      מאז המהפכה התעשייתית ונהירת ההמונים ללונדון... הטכנולוגיה "רצה" לפני האנשים והמחשבות והרגשות...

      הטלפון והפלאפון והאימייל והפקס והסקייפ והפייסבוק ו.... נכנסו... ואנחנו קונים... ואנחנו משתמשים...

      אבל לא באמת מעכלים את ההשלכות ואת השינויים שכל זה עושה לנו....

      פעם לפגוש מישהו היה "פרוייקט"... לנסוע למקום מסויים היה "פרוייקט"... לדבר עם מישהו בטלפון... היה "פרוייקט"...

      היום ניתן לבקר כל אחד כמעט בכל יום... ולדבר עם כל אחד כל יום כל היום...

      תחשבי על הבת שלך שיש לה בובת בארבי או בראץ אחת ויחידה... או שיש לה 35 כאלו...

      מתי היא "תעריך" יותר את הבובות ?

      התהפוכות בחיינו (בעיקר טכנולוגית) מאוד מהירים... ואנחנו לא ממש מעכלים אותם לעומק...

      המפגש שלנו עם אנשים... מאוד אינטנסיבי ודחוס...

      בחור "נורמלי" וכנ"ל בחורה... פותחים כרטיס ב JD... ובשבוע הראשון מקבלים בין 500-1000 פנייות !

      זה כבר לא עניין של "שוק הבשר" או כל ביטוי המוני שנבחר...

      זה פשוט לא אנושי !

      אני חושב שדברים מתאזנים מאליהם באופן טבעי... בדיוק כמו בג'ונגל...

      אם האריות ייטרפו יותר מדי אנטילופות... אחר כך יישרדו האנטילופות הזרירות והמהירות והחכמות... והאריות לא יוכלו לתפוס אותן... ואז האריות יירעבו... ויהיו רזים וכחושים וימותו... והאנטילופות ייתרבו... ואז הן כבר לא ייזהרו כל כך... ואז האריות יאכלו אותן... וחוזר חלילה...

      המצב שתארת... למרות שתארת אותו "נכון"... לא יכול להמשך עד אינסוף...

      .

      אז מה את אומרת מירב

      אנחנו נעבור את "הגשר" הזה... או לא ???

       

      http://www.youtube.com/watch?v=8UE5NV-UoGM

        6/8/10 20:22:
      אני חייבת לאמר שאני מופתעת מזה שהתחברתם לפוסט כי יצא קצת מבולבל כזה.

      יותם, איזה שיר חזק.
      ארמנד, בדיוק כך.
      מוילי, ברור לי שהאטימות משקפת קודם כל את האדם ךעצמו רק אני שואלת את עצמי, מה התקלקל בדרך? איך זה קרה?

      מיא, חד משמעית החחרא זה ההתחיל ברשת, אני זוכרת מתי, זה התחילב 2001 כשאני התחלתי לתת תשובות בפורום עיצוב, יום אחד מישהו ענה לי בניק לא ידוע, וקילל, אז התחילה מגמת הטרולים, ומשם מגמת "אין לי פנים אני יכול להיות מנייאק" ומשם הדרך היתה סלולה לחיים הוירטואלים, לדיאלוג, להתחבאות, לחיים הפרטיים מדי, לנוחיות הזאת. עד היום שבעצם המרחק הזה והמרחב מחייה נעשה משהו מאוד שונה מפעם ואנשים מדברים אחרת. חד משמעית את מה שכתכתי כאן פגשתי רק ברשת. ודרך הרשת. כאילו שרם הייתי פוגשת את אותו אדם היו נוצרות לו פחות פריבילגיות..מוזר.

      אני אמשיך לענות אחר כך. :)
        6/8/10 20:03:

      גם אם יבא מישהו ויטען שאת לא צודקת...

      וש"הוא" לא כזה...

      זה רק יוכיח שהיוצא מהכלל מוכיח את הכלל...

      ''

        6/8/10 18:52:

      ''

      טוב מסריח וחם - מתוך מלכת האמבטיה...

        6/8/10 15:19:
      את יודעת הרבה פעמים בעבר נהגתי לקנא באותם אנשים, שנראה שמרוכזים בעצמם ורומסים כל מי שנקרה בהם בדרך. אחרי כמה זמן הבנתי שהאנשים שהכי אטומים לאחרים, הם הכי אטומים לעצמם, תאמיני לי מנסיון, הם פשוט מסכנים
        6/8/10 14:32:
      כן, הכל זה בועה, כל אחד יש לו בועה, יש בועות טובות ויש בועות רעות.. יש בועות שמתחברות עם בועות אחרות כמו באמבטיה :-) אהבתי..
        6/8/10 13:28:
      ואני אוהבת את השירה שלך מירב, בשיר הזה. רוני שרה את זה שטוח, בלי נשמה. את שרה את זה כך שזה ממש פוגע ומעצבן, במובן הטוב של העצבים. במובן הנוגע.
        6/8/10 13:27:
      אנשים לא רואים אפחד ממטר. האינטרנט מאוד הקל את זה. וכשאני אומרת לאנשים - זה המדיום, זה המדיום - אומרים לי: את לא יודעת על מה את מדברת. ועובדה: מחקר מצא שאנשים משקרים למשל במייל יותר מאשר בכל מדיום אחר. התקשורת הבלתי אמצעית מאוד מקלה על אי ספירת האחר. וגם אם נפגשים מתישהו, העובדה שהתקשורת התחילה באינטרנט, והעובדה שרובה מתבצעת באינטרנט קובעת את אופיה האגואיסטי, הקר, השקרני, הלא אינטימי, הדפוק, הרקוב, המקולקל. אנשים חושבים כאילו - אני אתן רק לילדים שלי ולא אתן לך, גיברת. אבל גם הילדים שלהם הם דור האינטרנט ואם לא יסמנו להם ערכים אחרים הם ישתינו עליהם בקשת אינטרנטית מרהיבה.
        6/8/10 10:52:
      הפוסט מאד מעניין וכתוב יפה.
      והשירים התחברו לו באופן מושלם
      הקשבתי לך והיה לי מאד נחמד.
      תודה.
        6/8/10 10:18:
      את שרה חמוד

      הבועה היא בבואת הממלכה





        6/8/10 09:57:

      מקוה מאד שזה לא משהו שהולך ורווח.

      בפרובינציה אני בהחלט פוגשת אנשים שאיכפת להם.

       בני הנוער גם כן שותפים בעשייה חברתית.

       מקוה שנמשיך כולנו להתעניין אחד בשני.

        6/8/10 09:13:
      מירב היקרה, בד"כ אני נוטה להתלהב ולהסכים,
      עם דרכך ותכנייך וגם דרך ההבעה המקורית שאת
      מביאה לכאן דברים, את מעוררת השראה של ממש.

      יחד עם זאת הרשי לי הערה קטנה הבאה מליבי:,
      כתראפיסטית רב תחומית, מאמנת אישית,
      לעולם על תשפטי אדם, התנהלות או התנהגות של אחר
      עד אשר לא הלכת בעצמך את הדרך...עד אשר לא
      היית במקומו, פיזית או בעיני רוחך...
      שבת שלום
      אתל אילת
        6/8/10 08:47:
      נדמה שהחיים שלנו בפייסבוק והם פייסבוק. אהבתי את הפוסט, ואת הוידאו...
      את מבטאת בעצם את הזילות הזאת שחיי המדיה החברתית מציגים לנו. בים הדברים החיוביים שיש לרשת להציע, זה הדבר הפחות טוב. אבל כל עוד אנחנו מודעים לזה, אפשר להתמודד.
        6/8/10 01:57:
      ראיתי שני ממדים בדבריך. האחד - הפניה לדברים שאנו יכולים לרכוש (צרכנות). השני - תקשורת וירטואלית רחבה בהקפה אך צרה במשמעותה (הרשת). שני ממדים אלה הם אולי המאפינים הבולטים של התרבות העכשווית, שפונה החוצה ומוותרת על התוכן הפנימי, אפילו במערכות יחסים.
      אבל כבר לפני שלשה דורות היה מי שכבר זיהה מגמה זו בזמנו:
      "אין שעתם של בני-האדם פנויה עוד להבנת עיניינים כלשהם. הם קונים אצל הסוחרים דברים מוכנים ומזומנים. וכיוון שאין בעולם שום בית-מסחר לידידות, אין עוד לבני-האדם שום רעים וידידים."
      (מתוך "הנסיך הקטן")
        6/8/10 01:39:
      הבועתיות, נראה לי, היא לא עניין רשתי. אנשים נושאים את הבועה שלהם איתם לכל מקום. למכולת השכונתית, למקום העבודה, לפינת העישון מחוץ לבר, ולרשת החברתית המועדפת.
      זה רק נראה כאילו זה נולד שם ברשת, או צמח, או גדל, או משו...אבל האמת שהבאנו את זה מהבית.
        6/8/10 01:36:

      מדהים מה שעשית עם העמוד בפייסבוק.

       

      היום פורסם בגלובס שפלטפורמה ישראלית חדשה תאפשר וידאו צ'אט.

       

      תחשבי על כל האטומים שירצו להראות את עצמם בוידאו צ'אט, אבל לא ירצו לראות אותך ממטר.

       

      אכן, מדאיג.

        6/8/10 00:59:
      את ע נ ק י ת ועל זה אין ויכוח
      מצטערת שלא שמעתי אותך שרה ....
      אבל בהחלט הזדהתי עם הכתוב ......
      שבת נפלאה למוכשרת גדולה.*
        6/8/10 00:35:
      ספייס..שלח לי את התווים, הרצתי מספר פעמים, אין זיופים
      :-)))) אני שרה מושלם.
      :)))))
        6/8/10 00:11:
      מודה. הרצתי את הקליפ פעמיים... גברתי קצת מזייפת אבל אהבתי את הקול שלך :)
        5/8/10 23:23:
      מירבי, השיר שלך...בחירה מצוינת למצב שכתבת פה. משהו בעולמנו השתגע. הרשת משגעת. וגם מביאה לפיתחנו אנשים שלא היינו פוגשים בשום סיטואציה אחרת. לטוב. גם לרע.
      שנתייאש. קצת כן. אבל מי שלא רואה אותך, מותק. הוא פשוט עוור! אוהבת. ואשוב עם *
        5/8/10 23:01:
      הגדרת יפה!
        5/8/10 17:32:
      מעניין.........
        5/8/10 15:30:
      עלית כאן על נקודה משממעותית, סוג של ניוון וסף ריגוש שכבר קשה מאוד לדגדג אותו. ו..כן, זה הולך עם מצב סוציו-אקונומי גבוה ושכחת הערכים הבסיסיים בחיים.
      לדעתי זה עוד ילך ויקצין עם השנים עד ש..
      אלוהים יודע... :)
      תגידי אמרו לך שאת מקסימה?
      את מזכירה לי את טלי פחימה לפני המוטציה
      מכירה את זכריה זבידי?
        5/8/10 12:58:
      את יודעת.
        5/8/10 12:30:
      חמודה!
      (אחרי שראיתי את השיר...)
        5/8/10 12:11:
      ההה לא ראיתי איך ניכנסים לוידאו...חשבתי שהפעם זה בלי...
        5/8/10 10:06:
      גם אצלי יש את אותה הבעיה ".....שלא משנה מה, הם מרכז חייהם והחיים לימדו אותם כל כך טוב את הנוסחה, שהם לא רואים דבר מלבד עצמם..."
      ועוד אחת, בעיקבות המדיה (כלומר עוד בעיה), התוספות ההן סופיות, הקצפות והדובדבנים שאנשים מספחים לעצמם, ממש המצאת חיים ודמויות...שזה משעשע...לא פעם מתעתע...ואם זה מגיע למציאות...וואי וואי ווואי
      (נעים לראות אותך גם בכתובים, ובכל זאת מדמיינת אותך אומרת את זה עם כל הממיקה (כלומר מימיקה) שלך... זה נהדר:))
        5/8/10 10:01:
      מעניין. אני דווקא חשבתי שזה יותר בני נוער עם מבט מזוגג ובוהה שקשה לנתקם מהמסך והחיבורים. אבל מסתבר שהרשת רחבה דיה לכולם ויש בה הכל:)

      לינקים מעניינים

      ארכיון

      פרופיל

      מירב שביט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין