ענף הרפת הישראלי הוא ענף חקלאי שתועלתו לא רק בייצור חלב טרי (ובשר) לאספקה עצמית לאזרחי ישראל, אלא יש לו תועלות כלכליות נוספות שצריך להיות מודעים אליהן. בסקירה שערך ד"ר ישראל פלמנבאום (לשעבר מנהל מחלקת הבקר במשרד החקלאות)ובה פירט מה הן תועלות נוספות אלו:

1. שווי הניצול של חומרי לוואי מתעשיות המזון והחקלאות להזנת הבקר, חומרי לוואי שאין להם שימוש אלטרנטיבי כלכלי אחר - 88.7 מיליון שקל לשנה;

2.  החיסכון בטיפול ובפינוי חומרי הלוואי הללו לאתרי התמנה מוסדרים - 31 מיליון שקל בשנה.

3. החיסכון בעלויות הסביבתיות הכרוכות בהטמנת חומרי הלוואי הללו (מבוסס על הצעה למחירי אגרות) - 19 מיליון שקל בשנה.

 4. החיסכון בניצול הזבל האורגני שמייצרות הפרות בישראל כתחליף לדשנים כימיים - 143 מיליון שקל בשנה.

5. השווי הכספי של תרומת גידולי המספוא להזנת הפרות לאיכות האוויר, לנוף ושמירת הקרקע - 80 מיליון שקל לשנה.

סך כל התרומה המצרפית של הפעילויות בענף החלב מגיעה ל-273 מיליון שקל לשנה.

מעבר לתרומות הכלכליות שניתן לכמת, הציע פלמנבאום, יש לקחת בחשבון כי הענף מייצר תועלות רבות נוספות שאותן לא ניתן בשלב זה לכמת לשווי כספי, ובכללן יצירת מקומות עבודה, תשתית לייצור ידע ופיתוח ויצור טכנולוגיות וציוד אותן ניתן לייצא לחו"ל, הרפתן הישראלי מוביל את השוק הצומח של ייצור חשמל סולארי בישראל (על גגות הרפת, צמצום התרומה להתחממות הגלובלית של כדור הארץ עקב כך שהחלב בישראל מיוצר ביעילות תזונתית גבוהה ועוד.

לסיכום: היום בעידן שלאחר הרפורמה בענף החלב, מצב שכל הרפתות בישראל אמורות לא לזהם את הסביבה יותר, הרפת הישראלית לא רק שאינה מזהמת יותר אלא אף תורמת תרומה משמעותית לסביבה, תרומה שהיא גם כלכלית.

בתמונה: משוחררי צבא טריים מרכיבים פאנלים סולאריים להתקנה על גג הרפת. ברקע מכון החליבה.