כמה דייטים היו שם? אני מניח שלא מעט, אפילו די הרבה. למי שמסתכל מהצד זה נראה אפילו טיפה מוגזם. מוגזם דיו עד שאפילו מצאתי לנכון להעלות על הכתב חלק לא מבוטל מהגיגיי ולהתהדר בפני הבריות כסינגל הסדרתי של השכונה, והנה עוד ערב אבוד אל מול איזה כרטיס ססגוני בג'יי דייט ועוד יוצא לי שם של אחד שמבין. הזפזופ בין הכרטיסים לא שונה בתכלית מזפזופ רגיל אל מול הממיר של הכבלים – בסוף תמיד אתה מתביית על משהו שמרגיש לך מעניין, לרבות העונה החדשה של האוס. ואולי, מי יודע, גם ג'יי דייט ואפילו פייסבוק יגיעו גם הם בקרוב עם שלט רחוק?
אנחנו לא רבים הרבה. אמנם כהרגלי בקודש וכיצרן סדרתי של דרמות עסיסיות לפרקים, וכבעל הפרעת אישיות חצי נרקסיסטית - סתם זה רק חצי אמיתי, המרכיב הכאילו סודי בממתיק המלאכותי לא באמת קיים כאן. שיו זה זורם לנו! צר לי על השימוש הציני בשורש הכל כך לא פוליטקלי קורקט הזה, סלידה קלה, בחילה ואפילו סחרחורת, זהו עבר. העזתי, 'זרמתי' ואין לי פאקינג מושג מה יהיה המשפט הבא שייכתב כאן. ואתם לא באמת חייבים לתפוס אותי על כל מילה זו או אחותה.
זה טור פרידה, כן זה האחרון בסדרת הסינגל הסדרתי אותו גילמתי בגאון במשך תקופה לא מבוטלת. אם הייתי מקבל שקל אחד בעבור כל פעם שהיו שואלים אותי - 'תגיד, איך זה שדווקא אתה עוד לא מצאת' ולאו דווקא מאמא שלי, הייתי יכול לשים קצת בצד – והנה עוד קלישאה חביבה עליי, הדווקא הזה, הבן זונה שהכי מרגיז. איך תמיד הדווקא הזה מוצא את המקום התחבירי שלו במשפט? קטונתי. ולא שיערתי בנפשי ובטח שלא דמיינתי שאני אכיר מישהי שהיא הרבה, אבל ממש הרבה יותר צינית ממני. הלך הפאסון והיה לי ממש קשה בהתחלה, היא לעומת זאת נראתה די משועשעת.
אבל עזוב אותך מהשוואות, מהציניות, מהדווקא, ממי יותר חכם ולמי יש יותר גדול – איך זה קרה ת'כלס? איך הכרתם? מה ההורים עושים? מה היא עושה? מה הסטטוס? בת כמה? גובה? עיניים? מעשנת? שומרת כשרות? על מה היא נוהגת? יש לה כסף? קופה מהירה? תן תן את הפרטים, תן את העסיס, כבר שינית סטטוס בפייס? נו אתה יודע, שזה יסתדר לנו בפריים. אני לא מגלה! אני רק יכול לאשר את דבר העובדה שכבודה עורכת דין ורק זה חסר לי שלא תתבע אותי עכשיו. מה שבטוח שהטור הזה לא בא לי בקלות אני אומר לכם. לא פשוט בכלל, האנדורפינים או איך שלא קוראים לשיטים הקטנים האלה.
זה לא התחיל לא מהר מדי, לא לאט מדי ולא ספונטני גם, כי ספונטני זה כל כך אולד סקול. זה פשוט הרגיש נכון, כן זו המילה נכון, נתפשר גם על מתאים – אין בעייה. וכך אני מוצא את עצמי אט אט אפעס עם בטן הפוכה וסמסים מתוקים כאלה – עד כאן הדביקות. כן הסינגל מאוהב, מתאהב, אוהב וכל השאר. זוגיות קוראים לזה – נו אז בסדר, אין בעייה פעם שנייה. מביך את עצמי שוב, ועוד בפרהסייה. גם את נחשולי הציניות של שנינו צלחנו לבסוף למרות שפה ושם עוד יש כמה ניצוצות מאלה – שום דבר שאי אפשר להתגבר עליו. ההגנות הוסרו לבסוף והיא עדיין סובלת אותי – אכן לא משימה קלה בעליל, אבל זה הדדי אז בכלל יופי.
ואם להיות רציניים לרגע קט וכן לדבוק בקלישאה הנוראית מכולם: כשזה זה אז זה זה? ועוד איך. לא משנה מה ייכתב, וכמה טוב עוד יכתבו גדולי הדור שבנינו, שוב החיים מוכיחים שהם יותר חזקים מהכל. לא יעזור בית דין, ובמחילה מכבודה של זו אבל זה נכון. תודו שזה נשמע כאילו שזו התחלה, וכל ההתחלות יפות, וההתלהבות בשיאה וקובה במיה – אבל יש דברים שאי אפשר להתווכח איתם, ולשם שינוי זה גם מרגיש אחרת לגמרי. גבוה יותר, חזק יותר, מהיר יותר? אממם לא, ותודה לאל שאני לא פרשן כדורגל אבל חוייבתי לאהוד עכשיו את הפועל תל-אביב. אמנם היא ניסתה, ללא הצלחה להסביר לי את פשר המונח 'נבדל' – אבל ככה זה שאתה רפה שכל בכל מה שקשור לאגדת הכדור והדשא.
העתיד? וואלה שאלה מעניינת. אבל מרגע שהונחו היסודות על הקרקע אז לבנות לאט ובטוח. בניינים יכולים לרעוד קלות מדי פעם – זה בסדר, עם הרים אני מניח שזה קצת יותר מורכב, אבל כשזה זה אז זה זה – ולא כבר אמרתי את זה למעלה? העבר? העבר היה די בסדר, ולגבי ההווה? אני עדיין כאן רק עם סטטוס חדש בפייס, אבל פייס זה רק כלי ולא דרך חיים, זו דעתי, לפחות הפעם. ולמי שבאמת תהה, אז הכרנו בפייסבוק, ג'יי דייט תיזהר – מאחוריך, אבל עזבו כי זה ממש לא העיקר, באמת שלא.
אסיים כאן, עם אם כל הקלישות אולי – תשאירו את כל השטיקים בבית כשאתם הולכים לפגוש את הצד השני שלכם. בלי חוקים, בלי משחקים בלי פוזות וגם בלי מסטיק כאילו דה! מרגישים את זה. אפשר קצת לעזור – זה אף פעם לא מזיק. אני? אני כבר לא אכתוב תחת גלימתו של הסינגל טפו טפו, רק שכבודה תרשה לי בכלל לכתוב. בעצם רגע, על מה בכלל אני אכתוב עכשיו?
מוקדש באהבה ליפעת.
עמית |