פוסטים אחרונים
- לשמוע בפעם הראשונה- מיד- האומנם? 9/10/15
- הציור של שירה בגיליון עיניים 26/7/15
- שנה שאינך איתנו 18/6/15
- האנטישמיות חיה ובועטת 7/4/14
- הר של תקווה- חלום שהתגשם 11/2/14
- שנת 2013 המאתגרת והעמוסה 24/1/14
ארכיון
זכרונות הופמן- פרק 1
באביב 1947, ביום שישי ז' בניסן תש"ז, כשקרני שמש חמימות ומלטפות החלו לבצבץ מבעד לתריסי חדר השינה בבית ברחוב אירנ'י דניאל 47 בקישפשט, הגיח לעולם תינוק. בואו של התינוק היווה התרגשות בקהילה היהודית הקטנה של קישפשט, רובע 19 של בודפשט. זהו היה הבן היהודי, שנולד לקהילה הקטנה, שניסתה להשתקם לאחר שואת יהדות אירופה, והראשון שיעבור ברית מילה בקהילה, שכן אימת השואה גרמה למשפחות יהודיות להסתיר את יהדותם ולהימנע מברית מילה, אך אביו של התינוק היה נחוש להביאו תחת ברית אברהם אבינו וזאת למורת רוחה של אמו של התינוק.
התינוק הזה נקרא ג'יורי (Gyuri) צבי הופמן. בחלוף הימים יגדל הבן ויהפוך לאבא שלי.
הוריו של התינוק היו ניצולי שואת יהדות הונגריה. הם שרדו בזכות תושייה מופלאה.
אבותיו של התינוק הגיעו מגרמניה. סבו של סבו של התינוק היגר בתחילת המאה ה-19 מגרמניה לכפר, שנקרא פונ'וד (Fonyod), בהונגריה. באותה עת הקיסרות האוסטרית שלטה בהונגריה והיא עודדה הגירה להונגריה על מנת לחזק את הישוב הגרמני בהונגריה. אביו של התינוק, לסלו, היה בן זקונים להוריו הנריך הופמן ויולנדה לבית ברגר. יולנדה היתה בת 44, כשילדה את לסלו. היו ללסלו שישה אחים וארבעה מהם נפטרו בגיל צעיר. בהיותו בן 8, איבד לסלו את אחיו היחיד הגדול אודון, ששירת כסגן בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה ב- 1917. כך נותר לסלו בן יחיד להוריו המזדקנים ומקור לנחמה עבורם. ב- 1919 עברו מפונ'וד לסלו, שהיה בן 15, והוריו לרחוב אירנ'י דניאל 47 בקישפשט. אביו הנריך, שהיה חנווני, עשה הסבה מקצועית וניהל בית מרזח, שהיה חלק מביתם. בהיות לסלו בן 25 שנה, התייתם מאמו. בהגיעו לגיל 33 שנה היה גם יתום מאביו. לסלו התחתן עם מנצי והיו לו שני ילדים, ז'וז'ה (שושנה) וג'יורי צבי.
לסלו ומנצי ביום חתונתם
בפרוץ המלחמה נשלח לסלו למחנה עבודה לגברים יהודים. לאחר פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944 הפכו היהודים במחנה העבודה לבשר תותחים עבור הגרמנים. היהודים נשלחו לגבול אוקראינה ושם אולצו להחליף חיילים גרמנים בפינוי מוקשים סובייטים. במחנה העבודה הועסקו הגברים היהודים בעבודות תשתית. לסלו, שהיה רואה חשבון במקצועו, הועסק במחנה העבודה כלבלר במשרד הרכבת והיה עליו לחשב כמויות של חומרי גלם שניתן להעמיס על קרון אחד. בקיץ 1944 קיבל המחנה חופשה של 24 שעות כדי לאפשר לעובדי הכפייה להיפרד מבני משפחתם לפני העברתם ברכבת לגבול אוקראינה. לסלו ידע, שמשפחתו נלקחה. בחופשה הקודמת חזר לביתו וגלה שביתו נתפס ע"י שכן נאצי, יאנוש ורגה. השכן דחף לידו גלויה מאשתו. הסתבר שאשתו הצליחה לזרוק מקרון הרכבת הדוהרת גלויה. הגלויה לא היתה מבוילת, אך כפרי אלמוני טוב לב, מצא את הגלויה, בייל אותה ושלח אותה לכתובת הרשומה בגלויה- לבית של משפחת הופמן. לסלו הביט בידיים רועדות במילים שזעקו מהגלויה, "אבאל'ה, לוקחים אותנו".
הגלויה שנזרקה מהרכבת
לכן באותה חופשה קצרה לפני שליחתו לגבול אוקראינה, ידע לסלו, שאין טעם לחזור לבקר בביתו בקישפשט והלך לבקר קרוב משפחה. בתום החופשה הלך לסלו לתחנה של החשמלית על מנת לנסוע לתחנת הרכבת, משם יוסעו אנשי מחנה העבודה לאזור המלחמה בגבול הונגריה-אוקראינה. בעודנו מחכה לחשמלית, הגיחה חשמלית מכיוון הנגדי והתקרבה לתחנה שמול התחנה בה עמד. באותו שבריר שנייה גורלי, זינק לסלו לצד השני ועלה על החשמלית, נוסע לכיוון המנוגד לכיוון תחנת הרכבת, שאליה היה צריך להגיע. בזכות החלטה זו היו לסלו ואדם נוסף היחידים ששרדו את מחנה העבודה. כל שאר האנשים של המחנה נרצחו. בחלק האחרון של המלחמה הסתתר לסלו בביתו, שנתפס ע"י שכנו יאנוש ירגה. יאנוש היה חבר ילדות של לסלו. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ההונגרית, צלב החץ (Nyilas). הוא אהד את הנאצים, אך זה לא מנע ממנו לעזור ללסלו, חברו הטוב. הוא היה מוכן לסכן את עצמו והסתיר את לסלו עד תום המלחמה. כשהמלחמה תמה, החזיר מיד ללסלו את ביתו.
לאחר המלחמה גילה לסלו, שמנצי, שהיתה בהיריון עם ילדם השלישי, נלקחה עם שני ילדיה לאושוויץ. ז'וז'ה היתה בת 11 וג'יורג'י צבי היה בן 7 בהירצחם באושוויץ. לסלו נותר לבדו.
ג'יורי וז'וזה, ילדיו של לסלו, שנספו באושוויץ
כציוני ותיק החליט לסלו להקים מחדש את הקהילה היהודית בקישפשט. הוא פירסם מודעות על עמודי התאורה וביקש שכל יהודי שניצל והגיע לרובע זה יתייצב אצל לסלו הופמן ברחוב אירנ'י דניאל 47. המטרה שלו היתה לשקם מחדש את הקהילה המרוסקת. הוא לא תיאר לעצמו שהמודעה הזו תשנה את חייו. |
תגובות (110)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך.
זכיתי שבני משפחתי (סבתי מצד אמי ואבי) יעבירו אליי מידע מפורט על משפחתם.
זה אכן היה אירוני שבני משפחתי שירתו בצבא האוסטרו הונגרי לצד גרמניה וסיכנו את חייהם במלחמת העולם הראשונה וזה לא עמד לזכותם במלחמת העולם השנייה. כאמור סבי מצד אבי איבד את אחיו היחיד במלחמה וגם אביה של סבתי, ליאופולד, שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה לצד הגרמנים וזה לא מנע מהם לשלוח אותו לאושוויץ.
כתבתי על כך בפוסט:
סיפורה של סבתי- הכלא
http://cafe.themarker.com/post/846942/
הקטע שמדבר על כך:
-"אל תדחוף!".
השומר, צעיר כבן גילה של בתו הבכורה, הזעיף פניו על הנזיפה, שקיבל מהאסיר. כף ידו הימנית נסגרה ואגרוף נשלח אל פניו של ליאופולד. המכה היממה אותו וגרמה לו להתנודד קלות. הוא חש, שדם נוזל משפתיו.
"יהודי מסריח!", קילל השומר, "שלא תעז להתחצף אליי".
ליאופולד הביט בבוז בצעיר.
-"אני הגנתי על מולדתנו במלחמת העולם הראשונה, כשאתה אפילו לא נולדת".
זה היה אכן צחוק הגורל, שליאופולד נלחם וסיכן את חייו לצד הגרמנים, שכעת ראו בו אויב.
השומר ירק על ליאופולד, אך הלה שלח מבט גא ומתריס בסוהרו.
מפליאה בקיאותך בקורות את משפחתך לפרטים.
גם הסבים שלי שרתו בצבא האוסטרו הונגרי .
אבי אמי היה בשבי הרוסי , דבר שלא מנע מהרוצחים הגרמנים ובני בריתם ההונגרים לקחתם על משפחותיהם למחנות ההשמדה במלחמת העולם השנייה
נוגה היקרה,
כל כך שימחתי אותי בביקורך.
התגעגעתי אליך :-)
אני יודעת שאני ברת מזל שזכיתי לתיעוד קורות משפחתי משני הצדדים ושנותרו בידיהם תמונות מהעבר. זה מאד מרגש.
מאחלת לך שנה נפלאה וחג שמח!.
על כתיבה כה מרגשת בה את מתארת את קורות משפחתך
המופלאה.
כל כך מצרה אני, על שאין בידי תמונות ממשפחתו של אבי.
חג שמח לך ולבני ביתך.
ריגשת אותי מאד.
אני חושבת שכיף גם למי שכותב וגם למי שקורא.
לי מאד כיף לדעת שיש קוראים שנהנים מכתיבתי. זו מחמאה גדולה עבורי.
אז תודה!.
שמחה לראותך כאן שוב.
שמחה שביקרת בבודפשט. בטח זו היתה חוייה מעניינת עבורך.
לפחות זכית לכתוב את זכרונותיו של אביך. יש כאלו שלא זכו לשמוע את זכרונות הוריהם, שהעדיפו להדחיק את מה שהיה.
לי היה מזל שסבתי שיתפה אותי מגיל צעיר מאד וכנערה חשתי שאני צריכה לתעד את כל זכרונותיה למען לא ייאבדו.
ולשמחתי אבי בתקופה האחרונה גם תיעד את זכרונותיו, כך שיצא לי להכיר יותר את סיפורה של משפחתו.
זה אכן חשוב בעיניי לדעת מאיפה באנו. מתעדת את זה גם למען ילדיי והדורות הבאים.
אבל..ורד, עצרת לי את הנשימה, לפעמים אני לא יודעת למי יותר כיף, לזה שמספר את הסיפור או למי שקורא אותו ומנסה לעצור את הדמעות...
(ואוי לי אם אין המשך ברגעים אלה ממש....)
זה מעשה נהדר, מה שאת עושה. אני כתבתי את זכרונותיו של אבי ז;,ל ונתתי לו את החוברת ליום הולדתו ה-100, חודש לפני שנפטר- הרגשתי ממש שעשיתי זאת ברגע האחרון. עם אמי לא התפניתי בזמן. אני חושבת שזה כל כך חשוב, למשפחה ולכולנו...
תודה לך.
בפרק מס' 2 שפירסמתי לפני יומיים מסופר איך השפיעה המודעה על חייו של לסלו.
מקווה שהמודעה שינתה לטובה בלבד.
תודה לך.
תודה לך.
שמחתי לביקורך הראשון אצלי.
כן. זה סיפור לא ייאמן.
אכן היה מדהים שהגלויה שנזרקה מבעד לרכבת הגיעה ליעדה.
וזה בזכות אדם טוב לב שמצא את הגלויה ודאג לשלוח אותה לכתובת הרשומה.
סבי שמר את הגלויה במשך שנים רבות עד שהעבירה למוזיאון, שם היא שמורה.
לנו יש העתקים מצולמים של הגלויה.
תודה.
סיפור מדהים.
איך נותרה ושרדה אותה גלויה שהגיעה בדרך לא דרך..
איך הגורל משחק וקובע גורלות..
המציאות עולה על כל דמיון.
מחכה בקוצר רוח להמשך!
תודה רבה לך.
אם איני טועה לסלו זה שם מאד נפוץ בהונגריה, אז לא אתפלא אם יהיו עוד אנשים בשם לסלו ששרדו את המחנות.
כן. יש כאלו שלא רוצים לדעת על העבר.
למשל אמי לא כ"כ רוצה לדעת על השואה ואני יכולה להבינה.
היתה חומת שתיקה במשך שנים.
בפניי סבתי נפתחה ועוררה בי סקרנות לגבי העבר של המשפחה.
עבר שבעיניי חשוב לזכור, כי לדעת למה ובזכות מי אנו כאן.
כן. זה לא פשוט להעביר את הסיפור המשפחתי בצורה כזו שיעניין אנשים אחרים שלא חלק מהמשפחה.
אני כותבת מהלב כאילו הייתי שם וזה מה שיוצא...
פרק ב' יגיע בעוד כמה ימים.
תודה לך.
אלו"ל...
סוף -
שהוא התחלה.
שנה טובה ומבורכת.
חברכם הגולש...
אורי.
השערים נפתחים
שערי אהבה
שאינה תלויה בדבר.
גם לאבא שלי קראו לסלו - וגם הוא היה בין המעטים ששרד מחנה עבודה בגרמניה.
מעניין האם היו עוד אנשים בשם לסלו ששרדו את המחנות.
חלק אחר רוצה למחוק את העבר.
מחכה לפרק ב'.
תודה על ביקורך.
נכון. לצערי העולם שלנו מלא הרס, רוע ושנאה.
אבל התקווה והרצון לחיים יותר טובים חזקים.
תודה על המחמאות, צ'רי.
לשמחתי הסבים והסבתות שלי שרדו בזכות תושייה, אומץ ומזל וכך יכולתי לספר את סיפורם.
ומסופר בכשרון.
המשפט האחרון מעורר
רצון להמשך הסיפור
ירקון חטיבת הגשר
חברים ומתנדבים
ללא הפסקה.
אחד בעד כולם
כולם בעד אחד .
כוכב*
אכן המציאות לעיתים עולה על הדמיון.
תודה על המחמאות והפרגון.
תודה.
בעיני זו זכות גדולה לתעד את ההיסטוריה המשפחתית שלנו למען הדורות הבאים.
תודה לך. ההמשך יגיע בקרוב.
תודה, יקירי, על הפרגון והתמיכה.
אכן זו חוויה לגלות פרטים נוספים על המשפחה.
היה מאד מרגש עבורי למצוא תמונות מהעבר של משפחתי בשנה האחרונה וגם לקרוא את זכרונותיו של אבי.
תודה רבה.
רובנו איננו יודעים על אבות אבותינו.
כמה מאיתנו יודעים את השמות של הסבא של סבא?... לא הרבה...
אני לא חושבת שחיינו היו אחרים אם היינו מתוודעים לשושלת שלנו
אבל אינני בטוחה בכך.
תודה לך.
יופי של כתיבה.
מעניין תמיד לקרוא את הסיפורים
שלך.
גם במקרה זה, קראתי עד הסוף ושמחתי
בשבילך ובשבילנו שהוא שרד את המלחמה ובעקבות זה את יכולה לספר
על זה.
צ'רי
מחכה בסבלנות להמשך..
תודה
ויש לך תמונות ומסמכים חשובים לתיעוד.
זו ממש עבודת קודש
המשיכי.
הזדמנות מרגשת, להצצה לתוך תקופה דרך סיפור משפחתך,
לעיתים מתגלים עוד פרטים עלומים, תוך כדי כתיבת סיפור חיים,...
זו בהחלט חוויה ענקית,,
בהצלחה,,*
קראתי והצטמררתי
אנחנו מכאן
מצד אבי סבי וסבתי נולדו כאן
מצד אמי הוריה הגיעו מרוסיה אחרי פרעות 1905
ואנחנו ?
מעולם לא שאלנו מי היה האב של...
לפעמים אני תוהה, האם חיינו היו אחרים לוא ידענו יותר ?
אין לי תשובה
זה כמו הסרט-כיסאות מסתובבים
אני שמחה שאני נותנת תחושה לקוראים כאילו הם חלק מהאירוע. אני כותבת ומרגישה כאילו אני שם וזה כנראה מורגש גם אצל הקוראים. תודה לך על ביקורך. שולחת לך חיבוק.
שמחה לדעת שסיפוריי מרתקים אותך.
תודה.
תודה לך.
תודה. שיהיה לך המשך שבוע נעים.
כן. זכיתי לדעת על ההיסטוריה המשפחתית.
את הסיפור על משפחת אמי זכיתי להכיר כבר מילדותי בזכות סבתי.
וכעת לאחרונה גם אבי כתב על משפחתו.
תודה רבה.
תודה על ביקורך.
תודה רבה לך.
אני שמחה שיכולה להנציח את המורשת המשפחתית למען הדורות הבאים. התמזל מזלי לדעת את ההיסטוריה המשפחתית.
דרך כתיבתך, אפשר לצאת למסע בזמן ....
מרתק.
שבת שלום
כריסטין*
תודה על השיתוף
תודה ושתהיה לך שבת נהדרת.
תודה לך.
תודה רבה לך.
תודה.
עוד מילדותי הכרתי היטב את סיפור משפחתי דרך סבתי (מצד אמי).
אך את הסיפור של משפחת אבי לא הכרתי.
לשמחתי אבי לאחרונה העלה על הכתב את זכרונותיו והביא לי, כך שיכולה כעת להכיר את המשפחה של אבי ולתעד גם את קורותיה.
אכן מרגש לדעת שבתופת הנוראית היו אנשים טובים שכן עזרו ובזכותם סביי שרדו.
הופתעתי לגלות שיש הרבה במשותף בין סבי יצחק לבין סבי לסלו. לשניהם עזרו אנשי מצלב החץ (שרובם היו אכזרים ביותר ורצחו יהודים רבים) ובזכותם כנראה חייהם ניצלו. בנוסף לשניהם היו נשים בהריון שנרצחו באושוויץ. שניהם ברחו ממחנה העבודה וכך ניצלו מהגורל המר שחיכה ליהודים שהיו במחנה העבודה. שניהם חשו בסכנה האורבת וברחו בזמן. שניהם התחבאו עד סוף המלחמה.
ותודה שבאת לקרוא.
תודה לך.
תודה לך.
הסיפור ארוך ולכן מביאה אותו בחלקים.
גם לי הוא חדש... רק לאחרונה קיבלתי מאבי את תיעוד זכרונותיו על משפחתו וכעת התחלתי לקרוא ולכתוב, כדי לשלב בספר שאני כותבת על המשפחה.
אני מודה לך על הפרגון.
ההמשך יבוא בשבוע הבא.
תודה ושתהיה לך שבת נפלאה.
מאד ריגשת אותי!
תודה לך.
אין לי ספק שגם הבאים אחריו יהיו כאלה.
חשוב מאוד להנציח את המורשת המשפחתית ונהדר שאת עושה את זה ,בכישרון גדול כל כך.
שבת נעימה!
*שבת שלום
ורד היקרה,
למשפחתך יש סיפור חיים מרתק, הן מצד האמא והן מצד האבא. ואין כמותך לספר את הדברים באופן חי ומרגש.
קראתי ונפעמתי מקורותיו של לסלו. התרגשתי במיוחד מהחלק של השכן, שהסתיר אותו ואף החזיר לו את ביתו בתום המלחמה.
טוב שהיו גם מקרים כאלו, נדירים אך מזכירים לנו כי היו באותה תקופה אפלה גם בני אדם, שצלם האנוש המשיך לפעום בהם.
אני משוכנעת שעם פתיחה מרתקת שכזו, לסלו עוד ידהים בשלל הרפתקאות והפתעות.
אני מרגישה שנפלה בחלקי זכות גדולה לתעד את סיפורי המשפחה שלי למען הדורות הבאים.
תודה לך, יקירתי.
שתהיה לך ולמשפחתך שבת רגועה.
שולחת חיבוק.
תודה רבה.
בכוונתי לפרסם פעם בשבוע את ההמשך של הסיפור של משפחתו של אבי.
שמחה לדעת שאת מחכה להמשך.
צודקת.
תודה רבה לך על הפרגון והמחמאות המרגשות.
שולחת לך חיבוק.
תדוה על המחמאה.
זה אכן סיפור לא קל. אך זה סיפור מהחיים.
וזה גם סיפור של תקווה. למרות כל מה שעברו, הם התגברו ובנו משפחות חדשות.
אכן קשה לתפוס איך האנשים המדהימים האלו הצליחו לשרוד ולשקם את ההריסות, שהותירה המלחמה מאחוריה.
לסיפור הזה של המשפחה של אבי התוודעתי רק לאחרונה.
תודה לך.
תודה לך, טלי.
שמחה לראותך כאן.
וכותבת מרגש.
ריגשת אותי מאד.
יהיה המשך בקרוב.
את הסיפור על משפחתי מצד אמי הכרתי היטב
ולסיפור על משפחתי מצד אבי התוודעתי רק לאחרונה, בזכות זכרונותיו של אבי, שכתב אותן לאחרונה ונתן לי. כעת החלטתי לשלב את הסיפור כחלק מהספר שאני רוצה לכתוב על משפחתי. מתכוונת לפרסם פעם בשבוע חלק נוסף מהסיפור.
תודה גם לך שאת מלווה אותי לכל אורך הדרך.
תודה על מילותיך המפרגנות.
חיבוק בחזרה.
תודה לך.
בהתחלה, אני ממש קוראת אותך בעונג, עוד סיפור
מהתקופה ההיא.. מרתק!!
מחכה להמשך
שבת שלום לכם ♥
ורד, את מדהימה בחזרתך אל סיפורי המשפחה.
כולי נפעמת בלי יכולת להוסיף עוד מילים.
תודה וכבוד ענק.
לאחר שסיימתי לקרוא נשמתי ארוכות כי הייתי זקוקה
את מרגשת כל כך בסיפורי החיים ומנציחה אותם.
תודה ושבת שלווה לכל בני ביתך
מחכה להמשך
כל פעם מחדש את מצליחה לרגש.
כשרון הכתיבה שלך בתוספת סיפור החיים הבלתי נתפש גורמים לי לחכות להמשך.
ועדיין זה סיפור קשה.
סיפור חיים מרתק!
טלי*
זו התוצאה של הפוסט שלך יקירה!
וחבל על כל מילה נוספת לעת עתה!
מחכה להמשך....
תודה
בכל פעם את מרגשת ומרתקת
אותי מחדש
מדהים
חיבוק יקרה.