באביב 1947, ביום שישי ז' בניסן תש"ז, כשקרני שמש חמימות ומלטפות החלו לבצבץ מבעד לתריסי חדר השינה בבית ברחוב אירנ'י דניאל 47 בקישפשט, הגיח לעולם תינוק.

בואו של התינוק היווה התרגשות בקהילה היהודית הקטנה של קישפשט, רובע 19 של בודפשט.

זהו היה הבן היהודי, שנולד לקהילה הקטנה, שניסתה להשתקם לאחר שואת יהדות אירופה, והראשון שיעבור ברית מילה בקהילה, שכן אימת השואה גרמה למשפחות יהודיות להסתיר את יהדותם ולהימנע מברית מילה, אך אביו של התינוק היה נחוש להביאו תחת ברית אברהם אבינו וזאת למורת רוחה של אמו של התינוק.

התינוק הזה נקרא ג'יורי (Gyuri) צבי הופמן. בחלוף הימים יגדל הבן ויהפוך לאבא שלי.

הוריו של התינוק היו ניצולי שואת יהדות הונגריה. הם שרדו בזכות תושייה מופלאה.

אבותיו של התינוק הגיעו מגרמניה. סבו של סבו של התינוק היגר בתחילת המאה ה-19 מגרמניה לכפר, שנקרא פונ'וד (Fonyod), בהונגריה. באותה עת הקיסרות האוסטרית שלטה בהונגריה והיא עודדה הגירה להונגריה על מנת לחזק את הישוב הגרמני בהונגריה.

אביו של התינוק, לסלו, היה בן זקונים להוריו הנריך הופמן ויולנדה לבית ברגר. יולנדה היתה בת 44, כשילדה את לסלו. היו ללסלו שישה אחים וארבעה מהם נפטרו בגיל צעיר. בהיותו בן 8, איבד לסלו את אחיו היחיד הגדול אודון, ששירת כסגן בצבא האוסטרו-הונגרי במלחמת העולם הראשונה ב- 1917. כך נותר לסלו בן יחיד להוריו המזדקנים ומקור לנחמה עבורם.

ב- 1919 עברו מפונ'וד לסלו, שהיה בן 15, והוריו לרחוב אירנ'י דניאל 47 בקישפשט. אביו הנריך, שהיה חנווני, עשה הסבה מקצועית וניהל בית מרזח, שהיה חלק מביתם.

בהיות לסלו בן 25 שנה, התייתם מאמו. בהגיעו לגיל 33 שנה היה גם יתום מאביו.

לסלו התחתן עם מנצי והיו לו שני ילדים, ז'וז'ה (שושנה) וג'יורי צבי.

לסלו ומנצי ביום חתונתם

בפרוץ המלחמה נשלח לסלו למחנה עבודה לגברים יהודים. לאחר פלישת גרמניה להונגריה במרץ 1944 הפכו היהודים במחנה העבודה לבשר תותחים עבור הגרמנים. היהודים נשלחו לגבול אוקראינה ושם אולצו להחליף חיילים גרמנים בפינוי מוקשים סובייטים. במחנה העבודה הועסקו הגברים היהודים בעבודות תשתית. לסלו, שהיה רואה חשבון במקצועו, הועסק במחנה העבודה כלבלר במשרד הרכבת והיה עליו לחשב כמויות של חומרי גלם שניתן להעמיס על קרון אחד.

בקיץ 1944 קיבל המחנה חופשה של 24 שעות כדי לאפשר לעובדי הכפייה להיפרד מבני משפחתם לפני העברתם ברכבת לגבול אוקראינה.

לסלו ידע, שמשפחתו נלקחה. בחופשה הקודמת חזר לביתו וגלה שביתו נתפס ע"י שכן נאצי, יאנוש ורגה. השכן דחף לידו גלויה מאשתו. הסתבר שאשתו הצליחה לזרוק מקרון הרכבת הדוהרת גלויה. הגלויה לא היתה מבוילת, אך כפרי אלמוני טוב לב, מצא את הגלויה, בייל אותה ושלח אותה לכתובת הרשומה בגלויה- לבית של משפחת הופמן.

לסלו הביט בידיים רועדות במילים שזעקו מהגלויה,

"אבאל'ה, לוקחים אותנו".

הגלויה שנזרקה מהרכבת

לכן באותה חופשה קצרה לפני שליחתו לגבול אוקראינה, ידע לסלו, שאין טעם לחזור לבקר בביתו בקישפשט והלך לבקר קרוב משפחה. בתום החופשה הלך לסלו לתחנה של החשמלית על מנת לנסוע לתחנת הרכבת, משם יוסעו אנשי מחנה העבודה לאזור המלחמה בגבול הונגריה-אוקראינה.

בעודנו מחכה לחשמלית, הגיחה חשמלית מכיוון הנגדי והתקרבה לתחנה שמול התחנה בה עמד. באותו שבריר שנייה גורלי, זינק לסלו לצד השני ועלה על החשמלית, נוסע לכיוון המנוגד לכיוון תחנת הרכבת, שאליה היה צריך להגיע.

בזכות החלטה זו היו לסלו ואדם נוסף היחידים ששרדו את מחנה העבודה. כל שאר האנשים של המחנה נרצחו.

בחלק האחרון של המלחמה הסתתר לסלו בביתו, שנתפס ע"י שכנו יאנוש ירגה. יאנוש היה חבר ילדות של לסלו. הוא הצטרף למפלגה הנאצית ההונגרית, צלב החץ (Nyilas). הוא אהד את הנאצים, אך זה לא מנע ממנו לעזור ללסלו, חברו הטוב. הוא היה מוכן לסכן את עצמו והסתיר את לסלו עד תום המלחמה. כשהמלחמה תמה, החזיר מיד ללסלו את ביתו.

לאחר המלחמה גילה לסלו, שמנצי, שהיתה בהיריון עם ילדם השלישי, נלקחה עם שני ילדיה לאושוויץ. ז'וז'ה היתה בת 11 וג'יורג'י צבי היה בן 7 בהירצחם באושוויץ.

לסלו נותר לבדו.

ג'יורי וז'וזה, ילדיו של לסלו, שנספו באושוויץ

כציוני ותיק החליט לסלו להקים מחדש את הקהילה היהודית בקישפשט. הוא פירסם מודעות על עמודי התאורה וביקש שכל יהודי שניצל והגיע לרובע זה יתייצב אצל לסלו הופמן ברחוב אירנ'י דניאל 47. המטרה שלו היתה לשקם מחדש את הקהילה המרוסקת.

הוא לא תיאר לעצמו שהמודעה הזו תשנה את חייו.