בדרך כלל כשהקולות של היום יום עוצרים רגע מהכאוס הנורמלי שלהם והכל נרגע יש לי גם זמן לחשוב. בשבילי זמן לחשוב זה בדרך כלל בלילה לפני שאני נרדמת וזה גם הזמן שבו כל החרדות הכי מטופשות צפות על פני השטח. תמיד עולה איזה חשש מוזר שקרה משהו בזמן בו לא הייתי ערה לדבר או מודעת ואיכשהו יגרום לחיים שלי להכנס לבלאגן. בדרך כלל מדובר בחרדות שקשורות בעימותים, ללא ספק, הדבר ממנו אני בדרך כלל חוששת יותר מכל. כשהעיניים נעצמות, החושך מגביל את הראיה יש הרבה דברים שעלולים להפתיע בחסות החשכה ועליהם אין לי שליטה. כך לדוגמא, פיתחתי לפני הרבה שנים חרדה נוראית מחייזרים, כשאלה עוד היו באופנה. הייתי כל כך מפחדת בגלל סיפורים שקראתי ותוכניות טלוויזיה שבהם צפיתי ובגללם החייזרים האלה היו חודרים ללילות שלי. אני זוכרת כמה לילות שהתעוררתי בחרדה בגלל שחשבתי שיש חיזר בחדר שלי ופשוט פחדתי להסתובב ולהביט. היו גם הרבה חלומות זוועה בגלל הנושא הזה, בדרך כלל זה היה קשור בפלישה שהיתה אמורה לקרות והמתח והחרדה היו כל כך נוראיים שהייתי מתעוררת בוכה מהחלום. כתוצאה או סוג של קשר אחר, היו לילות שפחדתי ללכת לישון בגלל החלומות והחרדות. כמה שזה מגוחך היום, בזמנו זה היה כל כך אמיתי בשבילי ובאמת שלא ידעתי איך להתמודד עם זה ולשמחתי איכשהו עם השנים הדברים השתנו מעט. הפחדים שלי היום מבוססים על דברים ריאליים יותר אם כי הזויים לא פחות. כמו לדוגמא שיפול על האוטו שלי שלט גדול מאלה שתלויים מעל הכבישים ונראים בעלי שוליים חדים במיוחד. וגם זה פחות מעורר חרדה מהסיפור עם החייזרים, אבל עדיין עובר בדעתי כל פעם שאני עוברת מתחת לשלט כזה. אני הרבה יותר מודעת לעניין הזה היום ולכן הדברים כאילו פחות נוגעים בי ברמה הבדיונית הזו. ברמה האישית יותר, אני עדיין חרדתית מאוד בכל מה שנוגע ליחסים עם אנשים אחרים. אני רואה שיש הרבה מקום לשיפור במקום הזה, ביכולת ההבחנה שלי לגבי מתי אני מדמיינת דברים בגלל החרדה וחוסר הבטחון שלי ומתי הדברים הם אמיתיים. נדמה שכל החיים שלי אני מכינה את עצמי למצב של קונפליקט, בגלל שאני כל כך חרדה מזה ואני מקווה שקונפליקט כזה יתעורר אני אוכל להתמודד איתו יותר טוב. למרות שמה שקורה בפועל זה שאני מאוד חרדה מקונפליקטים וכשהם באים אני מתמודדת איתם בצורה עלובה יותר בגלל שאני פשוט לא יכולה לצפות כל תרחיש אפשרי. אבל אני לא מפסיקה לנסות...

נורא מעניין אותי לדעת איך אנשים עם חרדות מתמודדים איתם וגם איזה חרדות צפות אצלם בזמן שהם לבד ויש להם זמן לערער בכך. אני חושבת שעד לפני כמה חודשים לא הכרתי מישהו שחווה חרדות בצורה שאני חווה אותן ובכנות עדיין לא יצא לי לנהל איתו שיחה בנושא. אני יודעת שהוא מטופל תרופתי אבל עדיין מסקרן אותי לדעת איך הוא חווה את החרדות שלו והאם זה שונה מהדרך שבה אני חווה אותן.