הקדמה קטנה לפני שאני מתחילה – הפוסט נכתב לבקשת ילדת יומהולדת מיוחדת במינה שדרשה נגיעה בנושא שאיננו חברתי על פניו, אך משיחות אינספור הבנתי כי אכן מדובר בבעיה חברתית פר-סה. על חוף האגם, ביום הכי שקט וריק בשנה, היה בחור אחד, והוא הפך להיות החבר הראשון שלי. היום, לאן שרק אפנה את מבטי – אמצא אינסוף בחורים בעיר שאינה עוצרת, אך איש מהם, כך נדמה, לא יהפוך לי לאהבה... (כאן מגיע ה-אוווווו האמריקאי...) אני לא יכולה שלא לתהות האם העובדה שיש מבחר כה רחב הינה הגורם המכשיל, האם יש כל כך הרבה שכבר אי אפשר לשמוע כלום, האם נהייתי בררנית מדי (לא שאי פעם התפשרתי.. הבחור על שפת האגם היה ועודנו אחד המדהימים שפגשתי), אולי הזמן או במילים אחרות – הזדקנתי ואני לא קולטת כבר הזדמנות כשאני רואה אותה, או שזו העיר הזאת. כבר כמה שנים שאני מאשימה את העיר. זה נוח וגם נראה לי הולם יותר. איתי אני צריכה לחיות בשלום כי יש לי את כל החיים.. את העיר – אני מקווה לעזוב ביום מן הימים. אבל זה לא רק זה. ברגע שאנשים, אפילו טיפה מוציאים את הראש מתל אביב – הם מוצאים זוגיות. חברה שלי נסעה ללמוד בירושלים ומצאה אהבה. אחת חזרה צפונה וכשהצליחה להיפטר משאריות תל אביב – מצאה מישהו. אחת הרחיקה עד באר שבע וטוענת שזה היה שווה את זה, ואחד מצא אהבה בפאקינג חדרה. כל המוכיחים למיניהם שיקומו עכשיו ויגידו שיש גם כאלה שמוצאים בתל אביב יכולים לשבת. גם אני מודעת לקיומם, אך מדובר ביחידי סגולה ורובם בורחים מהר החוצה, כדי לשמור על מזלם הטוב. כך או כך, אני חושבת שאפילו הגרופים של העיר הזאת יסכימו איתי שיש כאן בעיה קלה. ואיך לא? בתילו של האביב הכל סובב חיזורים וייחום... בשביל זוגיות צריך חורף. כדי לנסות ולפתור מצב זה (כנראה שלא רק אני חושבת שיש כאן בעיה), מישהו המציא את הדייטים. הדייטים מבחינתי, זה כמו פסיכומטרי – לא מהווה מדד אמיתי ליכולות שלך, אבל עדיין לא נמצא כלי אחר מוכח. אז, שוב, נדפקנו. אחת ולתמיד, וזה חייב להיאמר – אם את/ה רוצה את קורות החיים – חבל להתלבש יפה, להתרגש, לצפות ולשתות יותר מדי כשאפשר בלחיצת כפתור פשוט לשלוח אותם למייל. דייט זה לא ראיון לזוגיות, בטח אם אתם מראיינים מחורבנים! ולאן נעלמו כל האנשים הנורמלים? ומי אלו כל האנשים המוזרים האלה? חברה שלי יצאה עם מישהו לדייט והבחור פשוט התחיל לצעוק על כל הבאר.. ובסוף גם סימס לה שהיה לו ממש כיף.. שזה מביא אותי לעניין הבא. כמה גדול הפער בין שני אנשים שנמצאים באותו המקום. האם זה הווליום שהוציא אותם מאיזון או שאולי כל העשן כבר חנק להם את כל התאים במוח? איך אני אמורה להתמודד אחרי דייט כשאני הלומת שעמום ומקבלת הודעה שהוא מרגיש שיכול להיות פה משהו אמיתי?? הרי אני לא באמת יכולה לענות שהדבר האמיתי היחיד שיהיה פה הוא נתק לאלתר. לא כך חינכו אותי. ועד שכבר היה לחברה שלי דייט אחד מוצלח, הוא ביקש לעלות אליה הביתה, וכשהיא אמרה לו שהוא מוזמן אבל סקס לו יקבל, הוא פשוט עשה "יו טרן" בלי להתבלבל...תגידו לי שאין כאן בעיה. אז ייתכן שזאת העיר שיש בה הכל מלבד אהבה? או אולי אלו אנחנו שהגענו אליה והפכנו למה שנדמה לנו שצריך להיות בעיר הזאת. ואולי זה בכלל לא קשור לעיר... אולי זאת מגמה שרק מתחילה פה (מגמות תמיד מתחילות בתל אביב ...) וממש בקרוב זה יחלחל ויגיע גם לשאר חלקי הארץ. ואם זה כך, אז מישהו חייב לעצור את זה. אני ידועה בתור בחורה פרקטית, כזאת שיש לה פתרונות. לפסיכומטרי, למשל, מצאתי תחליף (אם רק מישהו היה שואל אותי). גם לבעיות של ישראל עם כל העולם ואחותו מצאתי פתרון, אבל על זה אכתוב בהזדמנות אחרת (מסקרן, נכון?). אני אפילו יכולה ללמד את כל המעוניין איך לאכול מנגו בלי שיישארו סיבים בשיניים. אבל, לבעיה הזו לא מצאתי פתרון. אני קוראת לכל הקוראים להירתם למשימה נעלה ביותר – השבת האהבה לרלוונטיותה בתל אביב ובכלל ומציאת דרך הולמת יותר לאנשים טובים למצוא אנשים טובים אחרים. הגיבו והשפיעו!
|