אבי אסף
פוסטים פופולאריים
-
עשרה טיפים לצייר המתחיל
10/5/09 | 2211 צפיות
-
בדד
8/5/09 | 483 צפיות
-
על התרומה של היהדים להיסטוריה האמרקאית
8/11/10 | 1090 צפיות
-
פרוטקציה
18/6/09 | 763 צפיות
-
אני מפחד מצלי
21/7/09 | 871 צפיות
-
בלילה
12/5/09 | 563 צפיות
פוסטים אחרונים
- משתין על העולם 29/5/12
- אדם נגמר לו 28/5/12
- מבוא לסוגיית הדרת נשים (2) 18/12/11
- מבוא לסוגיית הדרת נשים (1) 18/12/11
- תנצבה 29/11/11
- תגובה לדיון על עיסקת שליט 16/10/11
תורת הייחוד
באו ננסה לנטרל את הדעה שיש לנו על "דת" "אלוהים" ו"חרדים" מכל הקשר דתי אורתודוכסי וככה ננסה להבין מה זו יהדות מהעמדה של האדם החילוני כאילו אנחנו חסידי הניו אייג', והיהדות בשבילינו היא עוד אחת מהתורות האלה שמציעות לנו מתכון לאושר ומסלול בטוח להגשמה העצמית.
מיום שיש בני אדם בעולם. השאלה שהכי מטרידה אותנו היא שאלת משמעות הקיום. בשביל מה אנחנו נבראנו? "אם אלוהים נתן לנו חיים אז למה הוא ממית אותנו"? שואל המחזיר בתשובה הפופולרי הרב הסטדפיסט אמנון יצחק כמבוא לכל הרצאה שהוא נותן. והשאלה היא אכן שאלה רצינית. כי אולי באמת אין אלוהים? אולי אנחנו בודדים ביקום, ביונברס ? אולי החיים שלנו הם חסרי משמעות? או בניסוח אחר, אולי אין משמעות לחיים ואנחנו סתם נולדים, סתם חיים, וסתם מתים. והמעלה היחידה שיש לנו היא, שאנחנו נועלים את שרשרת המזון בטבע. משמע אנחנו החיה היחידה בטבע שטורפת אבל לא נטרפת ע"י בעלי חיים אחרים. ותכלית הקיום שלנו היא בעצם לאכול לזלול ולבלוס עד כמה שיותר.
כל הדתות בעולם מתעסקות בתכלית הקיום, אבל בעיקר בניסיון לפתור את חידת המוות. אפשר לא להגיע למסקנה נחרצת על תכלית החיים. אבל מה המשמעות של המוות ? המוות מפחיד אותנו, מטריד את מנוחתנו, והוא שמעורר אצלנו את התהיות ואת השאלות הכי קיומיות. שאלמלא המוות לא היינו מתחבטים בכלל בשאלה למה נולדנו? ולמה אנחנו כאן? כשאנחנו מתים זה לא ככה סתם שאנחנו עוצמים את העיניים וזהו. כשאנחנו מתים בעצם כל העולם כל היקום כל היונברס מת יחד איתנו. השמים הים העצים הפרחים כל יצירות האומנות כל הדברים היפים כל הנשים היפות כל הזיכרונות, הכול הכול מת יחד איתנו, ככה בצ'יק. ברגע שאנחנו סוגרים את העיניים ומסתלקים מהעולם, שום דבר כבר לא קיים בשבילינו יותר. אחרי שאנחנו נמות יכולים להיוולד ולמות אלפי דורות ואנחנו אפילו לא נדע. יכולים להחזיר את כל א"י מאה פעם לערבים, וזה כבר לא יזיז לנו כהוא זה. אז איך לעזאזל אנחנו יכולים לגבור על המחדל הזה? איך אנחנו יכולים להתגבר על הפחד מהחידלון הזה ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שנוכל להבטיח את הקיום שלנו גם אחרי מותנו, לפחות בתיאוריה?
לכל אדם יש גוף ונשמה אומרת לנו הדת והגוף כמו כל חומר בטבע מתכלה ונעלם מהעולם אבל הנשמה היא נצחית. הנשמה היא מין רוח כזו ורוח אי אפשר להמית, וכי איך אפשר להמית משהו שהוא לא חומר?. על כן אומרת לנו הדת (כל דת) התכלית של הקיום היא לשאוף לשנות את מצב הצבירה שלנו בעודנו בחיים מחומר מוצק לרוח. ככל שאדם נעשה רוחני יותר ככה הוא יהיה מסוגל להתגבר על המוות ולזכות בחיי נצח. בדתות המזרח קוראים לזה נירוואנה, ביהדות אנחנו מדרגים את רמות הרוחניות לפי סולם. או כמו שניסח זאת הרמב"ם "חייב אדם לשים לנגד עיניו תכלית אחת והיא השגת ה' יתפאר ויתרומם כפי יכולת האדם" על חנוך ואליהו נאמר שהם לא מתו מכיוון שהגיעו לדרגה רוחנית עליונה
אנחנו כמובן אנשים חילונים ולמרות שאנחנו לכאורה זרים שחילוני בעברית לפי תרגום אונקלוס זה זר וגם "חול" שזה ההפך מ"קודש" ויש הכותבים חולני ולא חילוני. מכל מקום, אנחנו גם יכולים לצלול לפרד"ס ההלכה בעקבותיו של החילוני ראשון הלוא הוא אלישע בן אבויה "האחר" שהיה תלמיד חכם בשיעור קומתו של רבי עקיבא, וגם אם אנחנו לא מאמינים ברוח ולא ברוחות ולא בשדים ואפילו לא באלוהים, הדרך הטובה והבטוחה להתמודד עם שאלת משמעות הקיום היא לעמת את כל הדרכים שמציעות לנו כל הדתות כולן במזרח ובמערב ואז לנסות להבין מה היא הדרך הנכונה בדרך להארה .
כל תורות הניו אייג' וכל החיפוש העצמי הבלתי נלאה אחרי משמעות הקיום שאנחנו נוהים אחריהם עכשיו מקורם במזרח. שזו אופנה כזו שהגיע אלינו משנות השישים העליזות שעה שהביטלס הלכו לבקר אצל המארשי. והוא פרס לפניהם את משנתו בדרך לאשרם ולהתחברות מתוך בדידות עם האני הפנימי בדרך אל האושר הנכסף. שזו הגישה האימננטית שמניחה שכל העולם הוא שלמות דואלית אחת שמכילה גם את הטוב וגם את הרע גם את האור וגם את החושך, ומכיוון שכל היקום נברא מאותו חומר וכל פרט מהיקום מכיל בקרבו את כל היקום כולו כמו שכל גן מכיל את כל הצופן הגנטי, ממילא כל הדברים בעולם יש להם השפעה הדדית. ובמילים אחרות אם אנחנו והטבע כולו עשויים מאבק כוכבים אזי מובן שכל אירוע בקוסמוס יש לו השלכות גם על כל מה שקורה לנו
בשנות הששים כולם קראו את "החיפוש אחר המופלא" של אוספנסקי שהלך בעקבות גורדייף לחפש במזרח את הנירוונה ושטח לפני תרבות המערב שלוש דרכים להגיע לנירוונה המיוחלת "הנזיר" "הפקיר" ו"היוגאיי" אומר הנזיר אני לא שוכב עם נשים ולא שותה יין וככה אני מגיע לנירוונה שהיא אהרה נצחית. אומר הפקיר אני ישן על מיטת מסמרים הולך על גחלים ואוכל זכוכיות ועל ידי זה אני מגיע לנירוונה וזוכה להארה נצחית. אומר היוגאי אני ממעט בדיבור ומתכנס בתוך עצמי ולוחש מנטרות ועושה מדיטציות וע"י זה אני זוכה לנירוונה להארה פנימית עמוקה. וכאן באה היהדות ואומרת לנו בפשטות . מי שרוצה להגיע לנירוונה ולהארה פנימית עמוקה שהיא תמצית הרוחניות לא צריך להיות נזיר ולהתנזר מנשים ולא פקיר שאוכל זכוכית ולא יוגאיי שמתכנס בתוך עצמו. משמע ,לא צריך לצאת מחוץ למעגל החיים כדי להגיע לנירוואנה, אלא אפשר לזכות באותה הארה פנימית עמוקה דרך החיים עצמם. או כמו שאומר רבי נחמן מברסלב "לאכול צריך לשתות צריך להוליד ילדים צריך, אלא שהכול צריך להיעשות מתוך קדושה וטהרה. משמע כשאדם לוקח בידו כוס מים, הוא לא תכף שותה כמו בהמה, אלא קודם מברך "שהכול נהיה בדברו" ובכך הוא מעניק מימד של קדושה למים האלה שהוא שותה. ואותו הדבר באוכל ואותו הדבר במין. הרי מין זה הכול תאווה ופורנוגרפיה אבל כשהאדם מודע לזה שמצוות פרו ורבו היא המצווה הכי חשובה בתורה. ושבעצם המין נוצר ליצירת חיים חדשים כל מעשה האהבה מקבל משמעות של קדושה. זה לא ככה שאדם אומר לאשתו "יאללה רותי תתפשטי" אלא הוא מבין שלא הכל מובן מאליו בחיים. ובעצם יש תרי"ג מצוות שזה שש מאות ושלוש עשרה מצוות שכל מטרתם לצמצם את האני של האדם למינימום כדי להביאו למצב של רוחניות מוחלטת. תרי"ג הם צירוף של רמ"ח (248אברים) ושס"ה (365 גידים) שהם כל האדם.
תכלית המצוות כפי שהם כתובים בשולחן ערוך הוא הטקס. כמו שכתב ז'בוטנסקי בספרו על "ההדר" שזה המורה של חניכי בית"ר "מותר האדם מין הבהמה זהו הטקס" בעצם מה שעושים המצוות זה לפרוט את ההתנהלות היום יומית של אדם לטקסים קטנים שתכליתן לצמצם את האני של האדם עד כדי מינימום, כך למשל מצוות השולחן ערוך מלווים את האדם מרגע היקיצה אפילו כשהוא נכנס לשירותים מוכתב לו איך לנגב את אחוריו ובאיזה אצבע אסור לו להשתמש. וכל זה כדי לגלות את סוד הצמצום של האדם. בדומה לקפיץ שאתה לוחץ ולוחץ אותו כלפי מטה והוא הוגר בקרבו יותר ויותר אנרגיה ככל שממדיו הולכים וקטנים או בדומה לתופעת ה"חור השחור" בטבע שככל שהחומר של הכוכב נדחס בו יותר יותר המסה שלו רק הולכת וגדלה.
הרמב"ם במורה נבוכים מסביר את טעמי המצוות בזה שבעצם אין בהם טעם. כל עניין החרות האנושית הוא בעצם בשחרור האדם מכבלי ההיגיון. מי שמחפש סיבות סוציאליות כאלה או אחרות למצוות מחמיץ את העיקר ובעצם מבטל את תוקפן ותכליתן של כל המצוות. שהיא להביא את האדם להארה או נירוונה. כדי להגיע למצב של רוחניות מוחלטת האדם חייב להשתחרר מכבלי הרצון. גם לימוד התורה מכוון לאותה תכלית. כל המהות של הלימוד הוא בזה שהוא לא לתכלית מעשית או בלשון חכמים "קרדום לחפור בו" כל הגמרא והתלמוד הם חסרי ערך מעשי לחלוטין. כל הדיונים והפלפולים האין סופיים על כל אות ותג שכתובים בהלכה הם אך ורק לשם הלימוד. "מתוך שלא לשמה, לשמה"
עד כאן בקיצור מקוצר דרך היהדות מעמדה של האדם החילוני. כמובן שברגע שאנחנו מערבים בדיון גם את שאלת האמונה אנחנו נוגעים גם במשמעות הדתית של ההלכה והמצוות לאדם המאמין . אבל בעצם האמונה היא לא עניין קריטי שאחרת (לפי ליבוביץ) היא הייתה מופיעה כאחת המצוות בתורה. אבל האמונה מופיעה בפעם הראשונה בתנ"ך בעת קריעת ים סוף ביציאת מצרים "ויאמינו" נאמר שם והכוונה היא לגויים שחזו בנס קריעת הים ואין הכוונה ליהודים. שיהודי חייב קודם כל לקיים את המצוות בין אם הוא מאמין ובין אם הוא לא מאמין.
עד כן החלק הראשון של הפוסט |
תגובות אחרונות
-
יורם פרקט
בתגובה על משתין על העולם
-
כיתת יציבה
בתגובה על ניו אוביקטיביות
-
רונתי
בתגובה על מבוא לסוגיית הדרת נשים (2)
-
א ח א ב
בתגובה על אדם נגמר לו
-
נורית-ארט
בתגובה על דיוקן
-
Avivit Agam
בתגובה על מבוא לסוגיית הדרת נשים (1)
תגובות (51)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אספי
אני חושב שיש הבדל בין הניו אייג' לבין נטול אמונה שמוגדר כאטאיסט,
דת ואמונה באלוהים היא נכות לשמה
בעיקר שאתה מכיר את לייבוביץ שחוזר וטוען שהדת היא עשייה ולא אמונה.
על מנת לקבל את היהדות כפילוסופיה רוחניקית אתה צריך להאמין שהיא משרתת אותך כאינדבדואל ואז זה מנטרל אותה מהסיבה שלשמה נוצרה ואזי, אין שום משמעות למצוות, וכל מגדל הקלפים הזה מתמוטט.
מעיין הפוסט שלך
מוזר שהמילה האמינו הופיעה רק בסיטואציה של קריעת ים סוף... די מעניין
תודה לך
אז שלא יחיה.
זה ממש לא מפריע לי.
אני מאמין בפיסטוק חאלבי ...איש באמונתו יחיה ... אין אמירה שכזאת .
אגב ,מדוע שיחיה??? כן כתוב ,וצדיק באמונתו יחיה .
לא, החלטתי שאני הולך על דיונון או שרימפס, גם לא צריך להתרחץ וגם שיאכלו אותי הטובים....
אישית אני יותר קרוב אליך, כי אינני דתי במובן סממנים ככיפה, או לבוש,
אבל יש לי התחושה שהעולם אינו מיקרי , ויש כח עליון שאחד מאבותי...... ואבותייך
,אברהם, קרא לו אלוהים.
המילה קדוש, לכל הטיותיה קשורה באיך לחיות, אבל רחוקה מהמשמעות והמטרה.....
נקודה שאציע לך לחשוב היא דווקא של הלל ( חברתית נטו ),
שאמר שמכאן והלאה תצליח ללמוד הכל לבד.
בהנחה שגם הלל ידע דבר או שניים על יהדות, כנראה שרעיון הדת שלנו הוא כללי החיים בן אדם לחברו, וכיוון שצריך סימוכין לתקפות הכללים, הכלל הראשון הוא לסמוך שיש בור ורק אחד, כדי שלא תתבלבל..............
זו הבנתי המצומצמת את המפתח לתורת עמנו...........
היא לא סותרת כלום מתורות עמים אחרים, כי זו דרכנו לגבעה מהמיקום שלנו לרגליה. לכל בני העמים האחרים ראויה הדרך לאמת שבפיסגה למעלה. ושלנו לא סותרת את שלהם. אנחנו פשוט במקום אחר , מול גבעה או הר גבוה...ולכל אחד זמן חיים קצר, להגיע למטרה...
מקווה שהוספתי קרן אור באפלה..(אולי הציור יוסיף חיוך גם כן )
שמעון
התחלת ואף סיכמת בנסיון להגדיר את היהדות
דומני שהגדרתו של הלל: "ואהבת לרעך.." רועמת ..עד כי חסרונה מורגש.
אם היא לדעת נשיא ישראל, המפתח לכל ההבנה, המנעול ישאר סגור בלעדיו.
אם הייתי יכול להוכיח לך שיש בחירה (ואלוהים ) אז לא הייתה בחירה !!!!!!!!
הסתר הפנים הוא התעלומה,
שגם אלישע וגם שמעון בן זומא ושמעון בן עזאי ועקיבא יצאו להבין
אולי עצתו של עקיבא לא לדמיין "שיש כמים" ... עזרה לו לחזור מארץ המראות שפוי...
אבל דייקת בשאלה מה המשמעות ( המטרה בלשונו של החתול לאליס ...)
ואז הדרך ( האיך ) די ברורה
שמעון
א-בראבו
אני חוזרת ואומרת -
לBAZAEL וענת כאן -
(גם לך תעזור הבנת הנקרא יקירה...)
מאין הבטחון המוחלט הזה שכל מה שהדתות
מכריזות עליו כאמיתות
אין בו שמץ של אמת
והכל מצוץ מהאצבע - או דמיון קודח וכו
אינכם מבינים שברגע שאתם מכריזים על כך
כ- זה מה שאני מאמין בו -
חשוב כמוני ותהיה אדם הגיוני
בניגוד לכל המשוגעים האלה שמאמינים בנשמות
ועולם הבא ומצוות שאין להם הסבר הגיוני וכו וכו
גם זה סוג של דת?
אני יודע - אני הגיוני -
המח שלי לא מקבל את כל השטויות האלה
לכן אני יותר חכם מכל שטופי המח האלה.
אני חילוני מאמין - אני יודע הכל יותר טוב!
זה בדיוק ההיפוך של דברי המאמין הדתי שאומר
הוא לא מאמין - לכן הוא טיפש ומשוגע
מי משניכם צודק - אתם יכולים להוכיח???
ודרך אגב - בני אדם אינם ממציאים יש מאין
כל דבר ש"המציאו" - בין בענייני פילוסופיה ודת
וגם בעניני מדע הם רק גילויים של משהו קיים.
כל אגדה ש"המציאו" אנשים היא עיטור ופיתוח-
פשוט או מורכב מאד- של איזשהו גרעין אמת
קטן ככל שיהיה,
שקבור אי שם בתוך סבך האגדה.
נראה לי שגם הדתות ופיתוחיהן הן כאלו...
היכולות שלנו להבין את היקום סביבנו
הן מבחינה פיזית והן מבחינה פילוסופית
עדיין מאד פרימיטיבי ככל הנראה...
(עם כל ההתפתחות המדהימה של המדע
במאה השנים האחרונות.)
כך שגם האמונה וגם שלילתה המוחלטת
מקורן פשוט בחוסר יכולת הבנה
בשלב זה של התפתחותנו הקוגניטיבית...
ואם אתה מגיע לכאן בפעם הבאה בתור עז, אז אתה בכלל פטור מתגלחת הבוקר (-:
איך אפשר לדבר על הנשמה ולא לדבר על דת?
הרי ה"נשמה" היא ההמצאה של הדת ולא ההיפך- זה לא שהסתובבה כאן נשמה והמציאה את הדת. הדת היא זו שגורמת לכל המאמינים להאמין בקיומה ובנצחיותה של "הנשמה" .
ולכן, טענתך שהפוסט שלך אינו מדבר על דת, אינה עולה בקנה אחד עם כל מה שכתוב בו.
אבל גם אין דבר כזה נשמה....(לפחות לא לאנשים עם דעות כמו שלי...)
החיים אחרי המוות הם בעצם אשראי בנקאי....בן אדם בחיים "מושך" אבל גם מקבל נקודות כמו בוויזה. התשובה לשאלה למה המציאו את החיים אחרי המוות היא מאד פשוטה...כי אין פרסים על התנהגות טובה ועונשים על התנהגות רעה! כשבני האדם פתאום קלטו את הקטע המוזר הזה שכל סיפורי הניסים והנפלאות והמבולים והגופריות קיים רק באגדות (ספרי התורה והמיתולוגיות למיניהם) ואי אפשר לאיים יותר על בני אדם אז החליטו להנפיק את כרטיס האשראי הגדול בעולם....
הנחמה היחידה שלי היא לחשוב שלפחות 17 מיליארד שנים הייתי מת והסתדרתי, אז עוד כך וכך שנים אני אחזור לאותו מצב.....
(ויש יתרונות, למשל לא צריך להתגלח...)
הבנת הנקרא היתה יכולה להועיל במקרה הזה- אם תקראי שוב תראי שאני כותבת שאין שום סוד.
והאם בגלל שאחרים חושבים אחרת ממני אני חייבת לחשוב שאולי הם צודקים?
והיות ואני בזה לכל דת שהיא, אין ברצוני להמציא שום דת חדשה.
מישהו אמר אופיום להמונים?
יש לך מידע סודי שאנחנו לא קיבלנו?
איך אפשר להיות כל כך בטוח בתשובה
גם אם לא מאמינים בתשובות שאחרים נותנים?
הדבר ההגון ביתור שאפשר לאמר כלא מאמין
היא "אינני יודע"
אחרת ממציאים דת חדשה - קוראים לה אגנוסטיקה.
אני שבאתי ממשפחה חילונית,
הבנתי את זה כבר בילדות כשהתווכחתי
עם ילדי שכנים דתיים על קיומו של אלהים
אמרתי להם:
אתם לא יכולים להוכיח לי שיש
ואני לא יכולה להוכיח לכם שאין....
אנחנו נולדים ומתים וזהו.
בדיוק כמו כל בעלי החיים האחרים, רק שאנחנו יותר חכמים מהם ובעלי אפשרות למחשבה ויצירה, שאחת התוצאות שלהן היא- המצאת החיים שלאחר המוות.
ולמה להמציא דבר כזה? פשוט מאוד, כדי לנסות ולנחם את עצמנו שאנחנו לא נעלמים לאחר המוות ושאנו ממשיכים לחיות אבל באופן אחר, נניח-כנשמה מעופפת, או חוזרים לכאן כעז או ציפור או כל דבר אחר שהדת הרלווטית שאתה משתייך אליה מספרת לך.
האגדות האלה פירנסו ומפרנסות כבר אלפי שנים את כל נושאי המשרות הדתיות בעולם- והסיפורים המפחידים של "אתה תיצלה בגיהנום אם לא תאמין", החזיקה את הכנסיה כאחת השליטות הגדולות בעולם מאז ומתמיד, , כמותה היהדות והאיסלם.
באורח פרדוקסלי- בין כל ההמצאות לשיפור חייו ורוחו של האדם- הדת היא הגדולה אבל ההרסנית ביותר עבורו.
אור שמח – הא? נו באמת...
בזמן קריאת הפוסט תהיתי על הקשר שלך
ליהדות הדתית...
עכשו אני מבינה גם את תגובתך האוהדת כשכתבת
על החרדים השומרים את הגחלת (שם עוררת את התעניינותי)
עכשו אני תוהה לגבי המטרה של הפוסט הזה.
מהי משמעות החיים מעסיקה גם אותי –
מאז שאני ילדה -
ואיני חושבת שיש למישהו כאן עלי אדמות את התשובה לכך.
מאידך – אולי אחרי החיים – דווקא כשהנשמה תשתחרר
יש סיכוי שנגלה את זה. אולי.
זה אחד הדברים – הסקרנות והתקווה הזאת
שגורמים לי לא לפחד מהמוות כלל.
לא שלי , אם כי אני חוששת כמובן לקרובים לי,
שם יותר קשה ליישם את זה, כנראה.
ממה שאני פוחדת מאד, זה סבל עלי אדמות
והסבל של חלק כזה גדול של האנושות באופן קבוע ומתמשך
מטריד אותי הכי הרבה בנוגע ל"משמעות" הזאת .
זה שהנשמה אכן קיימת, כמעט לגמרי נהיר לי
מנסיון אישי שעברתי בילדות במצב כל כך פרוזאי
ולא רוחני שקשה להתכחש לו.
פשוט עמדתי בחנות כלי כתיבה בגיל 10 בערך
ופתאם הרגשתי את עצמי מרחפת למעלה ומסתכלת על עצמי
קונה כלי כתיבה.. כמו הנסיונות של אלה שמתו לדקות בתאונה.
ואין לי שום מושג למה זה קרה..
בענין יהדות ומצוות – אכן האמונה היא לגמרי משנית אצלינו
העשיה של המצוות היא החשובה מהסיבות שדיברת עליהן,
בניגוד לנצרות ולאיסלאם שהאמונה עיקר בהן.
זה ההבדל המהותי בין הדתות האלה ובין היהדות.
נאמר לנו שנבראנו אך זו לא החוויה הישירה שלנו, נאמר לנו שנולדנו, אך זו לא החוויה הישירה שלנו, נאמר לנו שנמות אך גם זו לא החוויה הישירה שלנו.
אם נתבונן נראה שכל "חיינו" מתבססים על אמונה ולא על חוויה ישירה. אמונה היא עולם הדעת בעוד שהחוויה הישירה חופשית מדעת.
ואולי חוסר המשמעות נובע מאי הבנה לגבי "משמעות"
על מה המילה המשומשת והשחוקה הזו מצביעה?
האין היא מצביעה על זה שבלעדיו אין קיום כלומר על הקיום עצמו?
האם הקיום זקוק לתכלית? הרי אינו מתכלה, מהותו היא קיום כלומר זה שאין לו סוף שאינו מוגבל בזמן
והאין כל הספקות והשאלות הנוגעות לתכלית ומשמעות אינן נובעות אלא מהאמונה שקיומנו זמני?
המוות עבורנו אינו דבר אלא לא-דבר, כלומר זה שאיננו יודעים עליו דבר.
מוות הוא גבול היכולת לדעת, זה שקיים מחוץ לדעת.
הפחד אינו של הגוף אלא של הדעת, פחד מהבלתי ניתן לידיעה. אין אנו מפחדים ממוות אלא מהמקום עליו הוא מצביע.
האם אנו מסתלקים מהעולם או אולי זה העולם שנמוג ונעלם, בדיוק כמו שקורה בשינה עמוקה, אותו שלב בשינה עמוקה ללא מודעות, בו הכול נעלם, אני והעולם, אך בהתעוררות יודעים אנו ידיעה קיומית שלא נעלמנו, שלא הפסקנו להתקיים.
אולי נדרש לבחון מה חדל ומה לא והאם אני, הוא זה שחדל או אולי הוא זה הער לחידלון. סוף אינו סוף אלא סף, המפריד לכאורה בין חומר ורוח בין עיוורון וראייה, אלא שחומר הוא רוח ורוח היא חומר. אין אלה שני דברים נפרדים אלא מהות אחת. זו התפיסה הדואלית הטוענת לחומר הנפרד מרוח, לגוף הנבדל מדעת ולא כך.
זמניות היא המאפיין הקיומי של עולם החומר על כל צורותיו ורמותיו, ואם חומר אנו, לעולם נשאר חומר, שהרי כל דבר נאמן לעצמו,
אך אם מהותנו היא רוח, אין אנו נדרשים לשנות את מצב צבירתנו מחומר לרוח, אלא להכיר בעובדת היותנו רוח. הדרך הרוחנית אינה של התמרה אלא של הכרה.
כי זרים אנו לעצמנו, למהותנו ובטויה של זרות זו הוא האמונה בהיותנו חומר.
אין דרך להארה ומעולם לא הייתה, שהרי "דרך" משמעותה חומר כלומר תנועה וזה שעושה את הדרך אף הוא נע כחומר. המילה הארה מצביעה על קיום שאינו חומר ללא שינוי או תנועה, ללא גבולות או הגדרה.
לא להחזיר בתשובה למרות שאת המאמר הזה כתבתי במקור בתחילת שנות השמונים כשהסתובבתי ב"אור שמח" זה בעצם יותר נסיון למדר את היהדות מין ההיבט הדתי אורטודוכסי ולראות ביהדות. סוג של טכניקה לצמצום האני בדרך אל האושר
תודה על התיקון חביבי הטעיות האלה הם משהו מובנה אצלי . תמיד משהו מתחרפש לי כבר תגקנו אותי פעם ובכל זאת לא שמתי לב.. נו שוין שיהיה
את זה: "צירוף של רמ"ח (365אברים) ושס"ה (248 גידים) שהם כל האדם." תתקן ל.......: רמ"ח (248) איברים, שס"ה (365) גידים. מה אנחנו רובוטריקים ?
אכן חידה גדולה הוא המוות,גדולה יותר ממה שאי פעם יכתבו עליה וממה שיאמינו לגביה.
המוות הוא בעצם מה שמשאיר את האדם בגודלו הטבעי ומרסן מעט את המגלומניות והיהירות הטבעית שבו.
המחלה של האדם היא אם כבר חוסר היכולת תהאמין בכך שהמוות אינו מחלה...אם כל האימה שאבולוציונית שבנו.
הברכה שלנו היא גם הקללה שלנו.
****
קבלת ירוק יה נודניק :-)
דווקא הכרתי את ליבוביץ (בא להרצות בבצלאל, בתחילת שנות ה-80)
סיפר על חוצנים שהיו מתבלבלים אם נחתו במלחמת העולם השניה...
מי צודק יותר היפנים או האמריקאים?
אפילו בהזדמנות אחת הנפתי אותו מעל חומה ליד בית הכנסת הגדול בירושלים, אל המדרכה של הרחוב!(בקש את עזרתי).
דיברנו הוא הודה לי בחום.
"ים של מלל", הכונה לכמות שהיא מעבר לצ'אנק הרגיל של "נשיכה, לעיסה ובליעה ועיכול" של חומרים בבלוג רגיל.
יש שמתעייפים אחרי הפסקה הראשונה,
ואני מתוך נימוס קראתי הכול והגבתי,
כנראה מרוב עייפות לא כיכבתי, למרות שמגיע לך.
האמת הנכתב נראה כמו סוג של מיסיונריות, החפצה להחזיר אותך בתשובה, בקטנה כזאת,
כדרל אגב...
פוסט מעורר ומעניין שמקיף הרבה נושאים שצריכים העמקה והרחבה,
לדוגמא קריעת ים סוף אני מיתפלא איך איש בעל שיעור קומה שכלי ישעיהו לבוביץ' אומר שקריעת ים סוף היא אין הכוונה ליהודים,הרי הכתוב אומר מה תיצעק אלי אמור להם ויסעו,זאת אומרת להיתקדם וליפרוץ חומות,ואים נדבר על המיצוות אז ראה את ספר שורשי המיצוות לרמב''ם שטוען שאין מי שיודע במדויק מהם תרי''ג,וזאת גם תפיסת האיבן עזרא שהרמב''ם לקח מימנו הרבה,ויש לי ספר גנזי ההגר''א ששם הוא אומר מיצוות בלי תורה אש זרה,וכן המהר''ל אומר נר מיצווה שהמצווה היא כמו נר שמאיר לשעתו,ורק בהשגת התורה היא האור,
אספי אני מחכה להמשך פתחתה שער גדול מאוד,
הייתי נותן לך 2 ירוקים
אבי קודם כל שים ירוק בשביל הנימוס. דבר שני אתה כנראה לא מכיר את ליבוביץ. ליבוביץ טוען שאתה יכול להגיד אלף פעם ביום שאתה מאמין באלוהים וזה לא יעזור לך להיות יהודי . החלק הזה מודגש בחלק השני של המאמר. בגלל זה המאמר כתוב מנקודת ראות של חילוני . אני הוצאתי בכוונה את אלוהים מהמשואה. וניסיתי להתמקד רק בשאלה מהי הטכניקה הטובה להגיע להארה רוחנית. ליבוביץ מספר על תלמידים מבני עקיבא שבאו אליו ושאלו אותו איך הם יכולים לקיים את המצוות בלי להאמין באלוהים? וליבוביץ השיב מה שהשיב. אבל בשביל לברר זאת אתה צריך לעקב אחרי..
קברת את הכול בים של מלל, לאנשים אין כוח לזה.
השאלה היא האם אלוהים הוא חלק מהנוסחה, או מחוצה לה...
אם הוא מחוץ לנוסחה, כול הרציונל שהבאת אינו תקף.
אם הוא נכלל בנוסחה, אזי אני ואלוהים חד הוא.
נעשה אדם בדמותנו...
תודה
בכל אופן, אני בוחר לא להאמין. אני יותר אקזיסטנציאליסט. מצחיק שהוספתי וקראתי על אקזיסטנציאליזם (גם בוויקיפדיה) מזכירים את הסיפור על איוב, אני זוכר שזה היה מפנה אצלי גם בשיעורי תנ"ך עוד בתיכון.
אין דבר כשה נשמה, זה מאד נחמד והלוואי שהיה, אבל אין.
יש כאלה שמרוב התעסקות במוות ובמה שיקרה אח"כ פשוט שוחים לחיות את הכאן והעכשיו.
כל יום הוא פוטנציאל לחיים שלמים אם רק נתייחס אליו כך ונמצה אותו עד תומו.
נהניתי מאוד לקרוא.
מעורר מחשבות ושאלות.
תודה!
נ.ב. כמה "קטנות", ואחת מהן היא "רמ"ח גידים" (נדמה לי) ולא שס"ה.
מירה
אבל בשעה כזו אין לי כח לקרוא
כל כך הרבה...
אשוב.