חברה שלי מיטל סדרה לי פגישה עם אמן המדיטציה בלי להתיעץ אתי יותר מדי, תהרגו אותי איך הסכמתי לפגוש אותו, בטח הנשמה שלי כבר ידעה, כי אני בטח לא ידעתי, כי זה היה אחרי שורה של כל מיני אנשי מקצוע שניסו אז לדחוף לי מכל כיוון באותה תקופה שחורה שכבר סיפרתי לכם קצת, כל אחד מהם רק דכא אותי עוד יותר, כבר הייתי לגמרי מיואשת מהאופן שהחיים שלי הציגו את עצמם או בעצם לא הציגו, זה מצחיק אותי עכשיו איך שהייתי אבל אז זה לא היה מצחיק בכלל, הייתי ממש רזה ועצובה כל הזמן ועייפה כל הזמן אבל לא מצליחה לישון כמו שצריך, וחלשה ובלי שום כיוון או רעיון לכיוון, לאן שלא הסתכלתי ראיתי קיר שחור, כל רעיון שעלה לי תוך שניה הרגשתי שזה סתם, ולא מצאתי את עצמי בארץ ובטח לא מצאתי את עצמי בהולנד, ורק כל חכם שפגשתי, לא רק רופאים ופסיכולוגים ומטפלים ותזונאים וכאלה, גם חברים ומשפחה ואפילו סתם ברחוב "למה את לא מחייכת בחורה יפה כמוך?" רק נתנו עצות הבטיחו הבטחות קבעו לי מועדים לעוד פגישות חסרות טעם, ניסו למשוך חשבו בטח איך לעשות עלי קופה.

ופתאום הגיע המטפל הזה וכבר לא היה לי כוח אפילו לספר מה עברתי ועוברת, ופתאום הסיפור שלי עם כל הצרות בשרשרת, שחלק אפילו לא סיפרתי כאן כי זה נראה לי כבר מוגזם להפיל עליכם, וה"הפרעה" שלי, בכלל לא עניינו אותו!! הוא אומר לי בחוצפתו ממש איך שהכרנו, תשמעי חמודה אני לא הולך לטפל בך, אני לא פסיכולוג ואין לי כוח לשמוע על ההיסטוריה שלך ועל כל אילן היוחסין שלך, את רוצה להעביר פה שיעור בהיסטוריה לא כאן תשכחי מזה, אז זה עצבן אותי נורא אבל גם סקרן אותי וגם הוקל לי באיזשהו מקום שאני לא צריכה עוד פעם מהתחלה, וזה "עבד" עלי כמו שהוא בטח תכנן הגאון,

אני מכנה אותו היום אמן המדיטציה, הוא בטח לא קורא לעצמו ככה, כי הוא ידע מיד איך להתאים לי את המדיטציה שלי, שזו תהיה התרופה האמיתית בשבילי, אבל אם הוא היה אומר לי למשל שזה העניין ואני צריכה לשבת עכשיו על הברכיים ולשים את היד בתוך היד אין סיכוי שזה היה עובד, הוא בכלל אפילו לא השתמש במילה הזו ואני בטח לא הכרתי אותה כמו שאני מכירה אותה היום, אולי רק חצי שנה אחרי שהכרנו עלתה המילה הזו במפגשים, אולי אפילו אף פעם, לא בטוחה, הוא פשוט נתן לי יום אחד קרש כתיבה משומש ובלוק של דפי פוליו, משהו שבטח עולה כמה שקלים בודדים, ואמר לי דרך אגב בסוף הטיפול שהייתי מרוחפת לגמרי מהחשמל אנרגיה שבידיים שלו, "תקשיבי מעיין זה מתנה ממר קרביץ,"

ככה הלכתי כמו איזה לא יודעת מה כמה שבועות עם הקרש הזה לכל מקום, והוא היה אתי גם במיטה לפעמים ובשירותים ובאוטו בכל מקום, ופיזרתי בפחים של חצי מדינה דפים מלאים בשטויות של הראש שלי, וגם הרבה טישו לפעמים, כותבת וזורקת, זה הלך ביחד..

אז בדיעבד זה היה גאוני כמו כל התהליך שעברתי אתו, למדתי כל כך הרבה, היינו מדברים קצת ואז הוא היה לוקח אותי לכל מני 'טיולים' שאני קוראת חוץ-גופיים, ולאט לאט או מהר מהר הוא פשוט החזיר לי אותי, הוא יגיד שאני החזרתי אותי לעצמי, ככה שלמדתי למצוא את כל התשובות בעצמי, בלי שהוא נתן את התשובות, בלי שאף אחד יתן לי את התשובות, הוא "פשוט" לימד אותי לטפל בעצמי ולהקשיב.. ואני גם יודעת היום שזה לא 'במקרה'.. 

הכל התחיל להתהפך אז בזכות זה, זה כאילו שסדקנו את העננים עם פטיש והשמש נכנסה והאירה סוף סוף, אני גם חושבת שכבר בפגישה השלישית או הרביעית פגשתי מחוץ לקליניקה שלו את דן, מעשן גולדאן וירג'יניה ומלכלך בכל מקום עם העלים ושותה קפה שחור עם המשפצים של החברה הזו עזרה ובצרון, אבל זה נראה לי כבר יהיה לפוסט אחר.  

מוקדש לך באהבה, בהוקרה, על הזכות ועל החסד, על הכל! אוהבת אותך- אגם