פתאום תמו חיי הסטודנטיאלים...

מעבר לגעגועים עזים לרחבת הדשא, לכריכים המיוחדים של הקפיטריה ולשיחות הפילוסופיות עם המרצים, הדבר שאני הכי אתגעגע אליו הוא צמד המילים "אני סטודנטית".

צמד המילים הזה תופס לגבי כל שאלה וזוכה לפטורים מרובים והבעות פנים מבינות :מה את עושה עכשיו?", "איפה את עובדת?", "אה, לומדת?" "בספיר???? לא מסוכן שם?".....

אז מ"גיבורה לאומית", ששרתה בגבורה ובהנאה מרובה אי שם בשדרות, הפכתי לסתם מישהי, נטולת סטטוס איכותי של סטודנטית, נטולת מסיבות איכותיות וימי סטודנט מושקעים...

תמו להם שבתות שעברו בשקידה על עבודות, התפוגגו ה"למידות המשותפות" יחד למבחנים, ורק פרויקט גמר מבדיל ביני להתנתקות מוחלטת מחיי המכללה.

ללא ספק, אני חייבת להתחיל תואר שני...