המשך לרשומון 16
אחרי החג הראשון שוחחתי עם אחי איציק ושמחתי להתעדכן שהבן שלו אורי השתתף איתם בליל הסדר. הדגשתי לו את חצי הכוס המלאה והדגשתי את חשיבות ההשתתפות שלו גם אם מדי פעם קם מהשולחן לדבר במכשיר הנייד שלו. איציק ציין לחיוב את העובדה שאורי נכח בכל הערב עד סיום קריאת ההגדה וברכת המזון. זה גרם לי לאושר גדול ושוב להבין, שנפלאות דרכי הרבי.
בין לבין ערבי החג ביקרתי אצל ד"ר אלחנדרו, נוירו אונקולוג, כתחליף לפרופסור לוסוס. אז לוסוס הוא פרופסור אומנם, אבל אלחנדרו הוא קודם כל אדם נפלא. החיוך והסבלנות שלו שווים קילוגרמים רבים של בריאות. באתי אליו בעניין שדה הראייה שכנראה נפגע, לפחות על פי הבדיקה שערכתי במכשיר. על פי הבדיקה שלו בדומה לבדיקה של רופא העיניים לא קיימת בעיה בשדה הראייה ויתכן שהבדיקה במכשיר הציגה תוצאה לא נכונה. בנושא שדה הראייה סוכם לחזור על הבדיקה בעוד שלושה חודשים, עקב החשש שהקרינה פגעה בעצב הראייה. בנוסף יש תמיד חשש לבצקת שפוגעת בעצב הראייה. לגבי הבצקת ד"ר אלחנדרו יבדוק אותה ב- MRI המתוכנן לעוד חודש.
אבל סיפור שדות הראייה אינו הסיפור המרכזי, אלא התייחסותו של ד"ר אלחנדרו לתלונתי על המשך הכאבים מהפצע בראש למרות הטיפול האנטיביוטי. ד"ר אלחנדרו כמו רופא שצריך לנהוג, שמחויב להקל על סבל החולים, קם על רגליו ובחן את הפצע. ללא היסוס לבש כפפה וניקז את המוגלה, כעת אמר הלחץ ירד ותרגיש הקלה רבה וכך באמת היה. אני מעריץ רופאים עם סבלנות וגישה כמו של ד"ר אלחנדרו, שאף סיפר לי שהוא מעדיף לקבל מטופלים בבית חולים ולא בקופת חולים, כי בבית חולים לא דוחקים בו לסיים מהר ולסגור, והוא רוצה להעניק לחולים את כל הזמן שנדרש.
נדמה לי שמצאתי דרך להתנדב בבית חולים. שוחחתי עם דליה האחות האחראית בטיפול יום אונקולוגי והיא הסבירה לי שלא מקובל שחולה יתנדב במחלקה בו הוא מטופל, יש בזה הגיון כלשהו. היא המליצה לי לבדוק במחלקה האונקולוגית עצמה' אצל האח האחראי נתן. נתן קיבל אותי בזרועות פתוחות והפנה אותי לארגון יע"ל דרכו מתבצעת ההתנדבות. ארגון יע"ל חוזר לעבודה סדירה אחרי החג.
בערב החג הייתי אמור לקבל מחב"ד מצה שמורה, אני כמובן לא ביקשתי. אי הבנה בין השליחים מנעה זו והרגשתי לא נוח עם הסיטואציה. בערב חג שני הגיע הרב תמיר ובידו המצה השמורה שהובטחה. נעים לדעת שחושבים עליך. משהו על אליטות ואפליה. אני באמת האמנתי שניתן לחדור כל אליטה והאפליה הולכת ומצטמצמת. צר לי, אך טעיתי. אחוז בני עדות המזרח באוניברסיטאות נשאר נמוך כבעבר ומתברר שהאליטה משכפלת את עצמה לא מתוך רעות וגזענות, אלא מתוך תכונה אנושית טבעית, לפיה אנו מחפשים ומקדמים את מי שדומה לנו. כאן מתאים הסיפור הבא, שבמקרה התפרסם היום. שופטת התעבורה בקרית טבעון הגיע לכותרות "בזכות" ניפוץ שמשות הרכב שלה. מעשה אלים ומכוער מהסוג שהולך ונפוץ כנגד שופטים וכדאי מאד לנקוט במקרים האלה יד קשה אפילו יד ברזל. יחד עם זאת, לא יכולתי שלא לעלות חיוך. הידיעה כללה את העובדה שהשופטת נשואה לראש המועצה ואביה הוא לא אחר ממבקר המדינה. אליטה, כבר אמרנו! את תגובת השופטת לא היה ניתן להשיג היא שוהה בחו"ל כמנהג חלק מעם ישראל בפסח.
6 אפריל 2010 יום שלישי
פסח תם, אני שוב בדובשנית שותה קפה ואוכל קרואסון. את הבוקר פתחתי בצעקות רמות על נהג משאית החוסם את חניית הנכים בסמוך לבית הקפה. אני יודע שזו מלחמה כמעט אבודה, אבל משהו בתוכי לא מאפשר לי שלא לזעום על חוצפה כזו. אני אפילו מאמין, שניתן בעזרת מחאה משותפת ועקבית, ליצור שינוי בטווח הרחוק.
ינון הרגיש רע מאד לפנות בוקר. הקאות שלשול חולשה וחום. הוא אוכל מעבר ליכולת הגוף שלו לעכל. אני מקווה שבמהלך היום הוא ירגיש יותר טוב.
כמיטב המסורת של פסח השתתפנו למחרת ליל הסדר "בעל האש" אצל אחות של חגית. אכלתי כנפיים ופרגיות ולמעשה הייתה זו הפעם הראשונה שאכלתי עוף לאחר חודשים רבים. בערב נפלה עלי חולשה גדולה שהמשיכה בחוסר יכולת להירדם. מצב זה קיים כבר יומיים. אנחנו דואגים, זה בא לאחר תקופה של התחזקות משמעותית. אולי זו ההשפעה של קרינת הרדיוסרג'רי שנערכה לפני קרוב לחודש, אולי השפעת הטיפול הכימותרפי שנערך לפני מעט למעלה משבועיים, אולי השילוב שבניהם ואולי "סתם" עייפות מצטברת. רק נקווה שהסרטן לא מרים ראש ומחליש אותי, מעולם לא הבחנתי בין השפעת תופעות הלוואי להשפעת הסרטן.
אני קרוב לסיים את קריאתו של הספר "היידגר והיפופוטם מגיעים לשערי גן עדן." ספר חביב מעט פחות מוצלח מקודמו, "אפלטון ואתון נכנסים לבר". לטעמי יש לכך שתי סיבות, האחת היא השימוש בבדיחות להבנת הפילוסופיה. בספר השני שובצו פחות בדיחות ופחות בדיחות איכותיות, שגרמו לי לצחוק מתגלגל, בהשוואה לספר הראשון. ואולי הסיבה היא עניינו של הספר השני, המוות. כותבי הספרים ואני מצטרף בצורה נלהבת לדעתם, מסכימים עם אמירתו הנצחית של וודי אלן, המובאת בספר השני וקשורה בקשר חזק למחשבתי:
" אני לא רוצה להשיג אלמוות באמצעות יצירתי, אני רוצה להשיג אלמוות באמצעות אי מיתה".
עוד מעט אסע לקחת את מרדכי שרמן לטיפול דיאליזה. היום הקבוע שלי הוא יום חמישי, אך בחמישי הקרוב יש לי טיפול כימותרפי בשעה מוקדמת ולכן הצעתי לקחת אותו היום. ממילא רכבה של המתנדבת שביצעה את ההסעה ביום שלישי, אינו מסוגל לאחסן עגלת נכים. לאחרונה עקב שיפוצים ברחבת הכניסה לבית החולים הדסה, לא ניתן להגיע סמוך לכניסה והמטופלים, בהם מרדכי, נאלצים לרדת הרחק מהכניסה, מה שמחייב כסא גלגלים שאינו מצוי בשפע. הבאת כיסא הגלגלים האישי מאד מקלה ויוצרת ביטחון אצל החולים.
הצעתו של שוקי, אחת הטובות שקיבלתי
7 אפריל 2010 יום רביעי
ימי ספירת העומר.
ספירת העומר היא חלק מלוח השנה העברי ובעלת משמעות מבחינה דתית ומסורתית וידע בסיסי על יהדות הוא חובה בעיני. דבקותה של זו בציון מאורעות, ספירת ימים ושנים וכיוצא בזה עוררה תמיד את הערצתי. לפי ההלכה היהודית, ספירת העומר היא המצווה לספור כל יום במשך ארבעים ותשעה הימים, שבין חג הפסח לחג שבועות. אלה הם הימים שעברו מאז הקרבת קורבן העומר, שהוקרב ביום השני של חג הפסח. ביום החמישים של הספירה, חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך, על שם שבעת השבועות של הספירה. אני כותב על כך כי הייתה לי הזדמנות לרענן את זכרוני ולהעמיק את ידיעתי. אז מי אמר שאין יתרונות למחלת הסרטן?
שוקי, סוכן ביטוח שלי, ביקר אותי אתמול. שמחתי לשמוע ממנו, שלטעמו אני נראה הרבה יותר טוב ללא קשר למצב הקליני. שוקי שאל כיצד אני מעביר את הזמן? ראשית אני לא מעביר את הזמן, אלא משתדל לחיות ולחוות אותו, עניתי. סיפרתי לו שאני מקדיש לא מעט זמן לכתיבת הרשומון של המחלה. שוקי חושב, שראוי שאני יעלה את הרשומון בבלוג באינטרנט. כמובן שמחשבה זו עברה בראשי מספר רב של פעמים, אך דחיתי אותה ממספר סיבות: אני רוצה חירות מלאה בכתיבה שלי ללא חשש מה יגידו וללא חשש לבקר או לשבח. חשבתי שלאגד את הרשומון למעין חוברת, יהיה סוג של הגשמת חלום. אחרי הכול פלטפורמת האינטרנט היא וירטואלית ובכריכה ניתן לנגוע. עולות גם סוגיות טכניות. בשלב זה של הכתיבה, כמעט שנה, נשאלת השאלה "כמה" לעלות לבלוג, האם את כל מה שכתבתי? חלקים? אחת לכמה זמן? אולי לעלות את ההווה בלבד עם תקציר של העבר?
בסופו של דבר התגבשה מתכונת, לפיה אני מעלה, אחת לשבוע לערך, פוסט בבלוג, שסוקר תקופה מסוימת, החל בסמוך לגילוי המחלה ועד היום. היכן שמצאתי לנכון הערות על ההווה. נראה לי שבימים אלה אני עומד לעשות שינויים, אני חש שאני משעמם את מי שטורח לקרוא.
על פי השמועות, ביטוח התרופות שעשיתי בחברת הביטוח מגדל דרך קופת חולים מכבי יבוטל. הממשלה מתנגדת להסדר החדש של מתן תרופות מחוץ לסל שלא באופן שוויוני, שהרי רק מי שמבוטח בקופת חולים בביטוח העליון, במקרה של קופת חולים מכבי, מגן זהב, יכול להצטרף לביטוח החדש. אני מבין את הצורך בשוויון, מי כמוני מבין, אך זה מאכזב, כי הביטוח החדש מקבל אותך ללא הצהרת בריאות ותנאים מגבילים, כלומר גם חולה סרטן כמוני מקבל כיסוי. נכון לעכשיו פוליסת הביטוח טרם הגיעה.
בסופו של דבר הביטוח לא בוטל ונמצא ההסדר המתאים. אני מקווה שלא נזדקק לו. בפרשת חדר המיון באשקלון מסתמן שליצמן מתקפל וחדר המיון הממוגן יוקם כמתוכנן ללא תוספת של למעלה ממאה מיליון שקל.
אכן כך קרה, מתברר שיש משמעות ללחץ ציבורי.
"הכול אישי" ו"החיים מלאי הפתעות", הם שני משפטי מפתח בהם היה, ואולי עודנו, משתמש האלוף יואב גאלנט מפקד פיקוד הדרום. יואב היה זמן מה מפקדי. אז ייתכן בסבירות גבוהה שהוא הרמטכ"ל הבא ואני יכול להעיד שמדובר באישיות ובעיקר באדם לומד שמשתפר ומשתבח עם הזמן. אז הכול אישי, והרמטכ"ל אשכנזי יסיים את הקדנציה שלו בתום ארבע שנים, כי כך החליט שר הביטחון ברק והחיים מלאי הפתעות, מי היה מאמין שפיקוד הדרום יהפוך למקפצה לתפקיד הרמטכ"ל. ואם לא התייאשתם והגעתם עד לכאן, אז אוסיף את מה שכתבתי בטו באב האחרון, כי נדמה לי שאין דבר שאני אוהב יותר מפרחים..
ויצאתי ראשון לקנות לך פרחים
בטרם יספיקו המאהבים האחרים. ומוכרת הפרחים, שלא הייתה
מוכרת הפרחים הקטנה מהאגדה,
אמרה שצריך להקפיד על מספר אי זוגי
ואני אמרתי שזה לא רומנטי ולא ענייני. וביום אהבה אין אני בשיאי,
אך את בטח זוכרת לי חסד נעורים
והרי כבר הבאתי זר פרחים. וצריך לזכור מה הקרבנו ומה עוד נקריב
האחת למען השני והשני למען האחת
ומה עוד נעשה כדי לחרוט את זיכרונות
הלילה ההוא והלילות האחרים.
ביום שכזה מתאים הורד האדום
ובימי החול הטובים מתאים
הלוזיאנטוס הלבן,
וכשיחזרו הימים האחרים,
יחזור לו הסייפן הלבן,
תחזור לה הגלדיולה
ותרפא את ליבה. וביום אהבה אין אני בשיאי,
אך את בטח זוכרת לי חסד נעורים
והרי כבר הבאתי זר פרחים.
המשך יבוא...
© כל הזכויות שמורות ל – אביחי קמחי, ירושלים 2010 |