מוזרותם של אירועים בלתי צפויים לעיתים מפתיעה גם את הספקנים ביותר. ואני עבדכם הנאמן נשיא למועצת ספקני ישראל. הבוחנים כל אמירה מכל היביטיה,ומנסים לעמת אותה מול ההיגיון בכל צורה אפשרית. והסיפור מתחיל בזה שישבתי מול צג המחשב מחפש במוחי עניין לענות בו  ולא בדיוק מוצא, בדקתי את האפשרות לכתוב על יום השנה להתאבדותו של דודו טופז. וביחוד נוכח ניסיונות כושלים ופאטתיים. של קבוצות סטנדאפיסטים שמנסים להעלות חיוך על פנינו הצופים אך מצליחים בעיקר להצחיק את עצמם ואיש את רעיהו ללא הצלחה יתרה וזאת בהשוואה למנוח טופז שהחזיק את הבמה והקהל בנוכחות יחיד, והעביר את הערב בצורה מרתקת וכאמור בדרך שרבים מנסים לחקותה ללא  הצלחה. מאידך חשבתי לשוב לעניין חסידות "סלונים" בעמנואל שנוכחתי כעת באופן בלתי אמצעי על העוול שנעשה להם. ולתמהים על קביעה זו אוכל לומר. כי מישהוא במשרד הרווחה הממשלתי קיבץ בעמנואל עשרות משפחות מוכות גורל שילדיהם פגועים בצורה מנטלית או פיזית עם נכויות שונות, מקרים סוציאלים חסרי חוט שדרה שבקושי מקיימים יחסי משפחה בצורה נורמלית משפחות רבות חד הוריות הן חזון נפרץ בעמנואל של אנשי ,ש"ס הספרדים שגם אם יתאמצו מאוד לא יוכלו לעמוד עם בניהין ובנותיהן בכל קנה מידה מול בנות חסידות סלונים העשירה יחסית והבדלי רמות במנת המשכל הם תהומיים כך שלא יתכן מזוג משום בחינה שיוכל להצליח. מה שמרגיז בעניין זה שהתקשורת שכל-כך אהבה לתקוף את "חסידות" סלונים השכם והערב ובכל רשת שידור אפשרית.בעת    שידעה היטב עובדות אלה.ובכל זאת תקפו את שבט הסלונים ללא רחם.ולמען הסיר ספק, אני ספרדי בן בנו של ספרדי  בכל מאת האחוזים ואני חושף מצב זה בכאב גדול וצער עמוק כי העובדה היא כי אחוז הילדים והילדות הפגועים מוחית וזקוקים למסגרת החינוך המיוחד הוא מבהיל יחסית לכל ישוב אחר בארץ.ולכמות התושבים באותו ישוב.

עוד אני יושב וחוכך בדעתי במה לטפל קודם,ועל מה לכתוב בפוסט הבא שלי בשעת אחר צהרים זו והנה נקישה בדלת.  (וכאן הערת בינים לסופר שהעניק לספרו את השם"פתאום דפיקה בדלת"כי לדעתי בדלת מקישים ולא דופקים לבד אולי ממסמרים.) אך נשוב לענין הנקישה בדלת ביתינו. בפתח עמדה חבורת אסייאתים שבדיעבד נתברר שהיו דרום קוריאנים שהקישו בדלת אקראית שנזדמנה בדרכם וזו היתה דלת הכניסה שלנו.אמא כבת 35-40 שנים ובנה כבן חמש שנים,וזוג נוסף של צעירים שהיו בהליך של אירוסין .ובסך הכל ארבעה אנשים מחייכים באדיבות בפתח.

אשתי שתחיה פתחה להם דלת שלא בדיוק הבננו את אשר ניסו לומר. הזמינה אותם אשתי פנימה וזאת לדעת, מזג האוויר היה שרבי חם ובלתי נסבל אשתי הושיבה אותם בחדר האורחים הגישה להם שתיה קרה פירות ואף הציעה להם ממטעמיה שקוראי הוותיקים שמעו וקראו על יכולותיה הקולינריות של אישתי מסתבר שהם שוטטו זמן רב ברחובות אריאל איני יודע כמובן אם מישהו הכניס אותם הביתה, ואיני יודע אף אם הם ניסו להכנס לבית אחר בכלל מכל מקום ישבו בביתינו נחו אכלו ושתו כי היו רעבים סיפרו על המוצאות אותם על ארצם כמו גם ששאלו על ישראל ותושביה. הכל היה חדש עבורם וגם עבורינו ששיגרת היום לפתע שינתה פניה בשל נוכחותם. מצוידים באייפונים משוכללים צילמו אותנו בחברתם ובאווירה של חיוכים וניחותא

יצאנו לגינה שבביתינו שם בצל העצים ורוח בין הערביים שהחלה לנשב קלילות, התמשכה נוכחותם עד שעות הלילה המאוחרות עניין הלינה לא עלה בשיחה כיוון שהנחתי שהם חלק מקבוצה מאורגנת אך לא כך היה הדבר והם באו בנסיעה ציבורית מירושלים ירדו באריאל ואנו היינו הפור שעלה בגורלם בית מלון לא קיים באריאל בעבור פרטים בודדים אלא לקבוצות מאורגנות בלבד.כך שניסיונותי לבדוק ב"אשל השומרון" שהוא אכסניה לקבוצות מאורגנות בלבד  העלו חרס . כמובן שהצענו להם לישון בביתינו כולל מקלחת ארוחת ערב ולינה ובהמשך ארוחת בוקר שהם קיבלו אותה ברצון בנוסף הענקתי להם את ספרי על פרשות השבוע שחלקים ממנו מתפרסמים בפוסטים שלי לקראת כל שבת אני מעריך שהם עזבו אותנו מרוצים ויהיו שגרירי רצון טוב בארצם ואני יכול לציין את נימוסיהם המופלגים בדרכם הנעימה לנהל שיחה ולהגיב לאירועים. צילומים שלהם מצורפים עימי ועם אישתי. כאמור מוזר אבל קרה. אתמול, איני יודע אם זה מקובל בדרום קוריאה להקיש בדלת אקראית של בית,ולנסות להכנס אליו. אך אירוע זה גרם לנו לרוממות נפש של אחרי כי במשך כל הביקור אני חייב לומר שהייתי זהיר בבחינת "כבדהו וחשדהו" ובסופו של דבר ,הכל עבר כיאות. הנה כי כן כתבתי גם וגם ואתם תחליטו מה חשוב יותר?.