כותרות TheMarker >>
    מעבר ל-
    page id : 9
    TheMarker CafeariadneErato: המוזה של שירת האהבהכפל המשמעות בקפל הבד / אורגזמה "בשם האלוהים"

    ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

    כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

    ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

    אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי

    Erato: המוזה של שירת האהבה

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    כפל המשמעות בקפל הבד / אורגזמה "בשם האלוהים"

    כפל המשמעות בקפל הבד / אורגזמה "בשם האלוהים"

    ‎74

    אמנות ובמה  

    69 תגובות   יום שבת, 7/8/10, 21:08

    ''

     

    מה מקפלים הקפלים בתוכם?

    לאורך כל תולדות האמנות היה לאופן הצגת קפלי הבגד ביצירה האמנותית ערך נוסף, שבא לבטא מלבד את הבגד עצמו ומרקמו, גם משמעות הקשורה לנושא המתואר. אופן עיצוב הקפל היה כלי בידי האמן להדגיש ביצירה משמעות ותוכן זה או אחר, באופן גלוי או סמוי. 

     

     פעמים רבות סערת הבדים באה לתאר את סערת הרגשות פנימה. הליך פנימי של האדם, שהבדים הם דרך נוספת לרמוז על הסערה המתחוללת בתוכו. פאתוס שמבטא עצב, כאב, שמחה גדולה, או אקסטזה רוחנית. כזו היא הקבוצה הפיסולית של ברניני המתארת את האקסטזה של תרזה הקדושה, בקפלת קורנרו, בכנסיית סנטה מריה דלה ויקטוריה שברומא. לאופן עיצוב הבד יש תפקיד מפתח בתאור התעלות הנפש היוצאת מן הגוף.

      

    האקסטזה הדתית היתה אחת מהשיטות הקתוליות להתאחד עם האל, לאהוב אותו עד כלות, מתוך מטרה לחזק את האמונה הדתית בנפש האדם. בתקופת הקונטר-רפורמציה במאה ה 16 תפס הדבר תאוצה במסדר הישועי, עליו נמנה גם האמן הגדול ברניני.  מייסד המסדר איגנציוס דה לויולה קבע "תירגולים רוחניים" כדי לחזק את מודעתו של האדם לאהבת האל הכל יכולה והחובקת כל.  רבים מהתרגולים הללו תבעו מהמתנסים בהם לשוות בנפשם במדויק ובדרך מוחשית, גשמית ואפילו מכאיבה את יסוריהם וסבלם של ישו והקדושים. כאשר הכאב הפיזי בא לקרב אותם לאמונה. ממש דמיון מודרך היינו קוראים לזה היום.

     

    אחת מן הקדושים הללו היא הקדושה תרזה מאוילה, שכתבה אוטוביוגרפיה על כל החזיונות שלה שחלמה והרגישה. באחת מהן היא מספרת על חווית פילוח הלב, עת נגלה לה מלאך אלוהים מחייך שניקב את ליבה בחנית של זהב:" כאב חודר זה הביא עמו עונג כה רב וכה עז עד כי לא שאלתי לי אלא שלא יחדל ולא ייפסק...לא היה זה כאב גופני אלא כאב רוחני, אף שגם לגוף היה בו חלק ואפילו חלק נכבד". תרזה מאווילה, ילידת ספרד ומנהיגת מסדר הכרמליתי, הוכרה כקדושה בשנת 1622.

     

    ''

     

     

     כאן בפסל הזה מתאר ברניני את אותו רגע בדיוק. אנחנו, יחד עם בני משפחת קורנרו שתכף נראה אותם בצדדים, צופים במחזה ההתגלות המיסטי כמו על במה. האור מתמקד על תרזה, אור יום אמיתי הנשלח מלמעלה מבעד לחלון נסתר ויורד למטה דרך מוטות של ברונזה מוזהבים, המעצימים את האור. אור המצית את כל הוויתה ברגע האקסטזה המיסטית, שנראית כל כך מוחשית וגופנית עד שהיא נדמית לאורגזמה מינית ממש. בצרפתית אומרים על אורגזמה שהיא פטיט מורטם, מוות קטן ואכן זה מה שרואים כאן. הדמות נראית כמתעלפת מעוצמת החוויה. בקפה כאן לא חסר פוסטים המתארים רגעים כאלה:)

     

    היא יושבת על ענן, ראשה שמוט לאחור ועיניה מצועפות מבעד לעפעפיה הסגורים למחצה, שפתיה פתוחות ונראה שהיא מתענגת בתוך רגע השיא הרוחני-גשמי של אהבת תענוגות שמימית זו. היד והרגל תלויים ברפיון, דמותה מתעתעת, כמעט לא מורגש הגוף, היא כאילו נטולת שלד גרמי ולעומת זאת בגדיה מתנחשלים, מתקמטים כמו סערה התוקפת אותה. הקפלים הללו הסוערים הם הנפש שלה שיוצאת מתוך הגוף ומתמסרת לחוויה מיסטית חושנית. היא מתמסרת כולה באופן מוחלט להפשטת הגשמיות מתוכה, היא קורסת כמעט מעומק הסערה הפוקדת אותה והקפלים ממש נותנים לנו להרגיש זאת, את ההתפרקות.

     

     

    '' 

     

    ההתמסרות הזו המכאיבה ומתוקה בו זמנית, עד כי עצמיותה נשכחת ממנה, עומדת בניגוד גמור לדמותו של המלאך מלא החיוניות העומד יציב מעליה. הוא מחזיק בידו את החנית המוזהבת ותכף ינעץ אותה שוב בלבה. הוא ירד אליה מהשמים המתוארים למעלה ובגדיו עדיין מתבדרים ברוח כמו גם שערו וכל כולו מתיקות קורנת, מלאת חיים ומרץ וחיוך נסוך על פניו. יש כאן שיווי משקל עדין ביותר כמו בנדנדה בין שתי הדמויות,  כשאוסף נחשולי הקפלים, ניגודי הצבעים, החיים והמוות, הרוחני והגשמי מתאחדים להם יחד ליצירה מושלמת המשאירה את הצופה עצמו בפה פעור, מהורהר על יכולת אהבת אלוהים כזו.

     

    ''

     

    בשביל שאנחנו באמת נקבל את האפקט הנכון של החיזיון המופלא הזה מביים ברניני את המחזה עד תום. אמנם הוא עצמו פיסל "רק" את הפסל אך הוא עבד בקפלה 7 שנים יחד עם אנשי אמנות מתחומים שונים, מכיירים בסטוקו, מגלפים בשיש, ציירים ותכנן אותה עד הפרטים הקטנים, בין השנים 1645 ל 1652. הכל כאן הוא פרי תכנון שלו וכולם עבדו לפי ההוראותיו. מרכיביה השונים, פיסול בחומרים שונים, ציור ואדריכלות – כל אלה חברו יחד למהות אחידה והרמונית, מלוכדת במרכיביה, על מנת להעלות את ההפקה הזו בשלמותה בפני הצופה העומד מול הקפלה. ברניני שבר את הגבולות בין האומנויות השונות כדי ליצור באמצעות כולן התגלות דתית. הוא רצה שהצופה יחוש בהתרגשותה של תרזה, שהסצנה תפעים אותו והוא עצמו יתמלא באהבת אלוהים. ואכן אנחנו מרגישים....

     

    ''

     

    הקפלה בכנסיית סנטה מריה דלה ויקטוריה שברומא, נראית לצופה כאילו הוא משקיף אל תוך אפסיס (קודש הקודשים) של כנסיה ממשית. תרזה עצמה נמצאת מעל המזבח, על פני תיבת לחם הקודש הפתוחה אל הצופה ואל קהל המלאכים שממעל, ממנה הרגע נחת המלאך שלה. תאור האקסטזה שלה הוא גם מה שרואים בני משפחת קורנרו, הפטרונים שהזמינו את היצירה, היושבים בתוך תאיהם שבצדדים, שהם למעשה תאור אשלייתי של אגפי הכנסיה הצדדים ובני המשפחה יושבים שם מהצד כצופים במחזה. הקפלה כולה היא אשלייה מתוחכמת של חלל גדול יותר, כאילו של כנסיה שלמה בזעיר אנפין עם צבא מלאכים מלמעלה ושלדים מרקדים על המרצפות למטה, בטכניקה רומית נפלאה של עיטורי שיש מגולפים, המשוקעים בתוך השיש עצמו, intarsia. כל אלה יחד יוצרים חוויה חושית צבעונית ועשירה המשאירה את חותמה על הצופה גם כשהלך לדרכו.

     

     

    עוד על דרכי ביטויים של קפלי בד באמנות והמסר שמשדר לנו הבגד ביצירה האמנותית בהרצאה שלי: "אריג ובגד - שקיפות והשתקפות", יום שני , 9.8.10, בבית האמנים, חדרה, שעה 7 וחצי בערב.

     

    פרטים נוספים בבלוג של ד"ר אנטון בידרמן.

     

    http://cafe.themarker.com/post/1707706/

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (69)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/4/12 14:52:
      פשט מרתק, נהנתי מכל רגע של קריאה...
        27/5/11 09:23:
      ממש...מרתק
        19/12/10 13:03:
      באמנות הקלאסית יש הרבה עוצמה
        8/9/10 08:38:
      אכן אקסטזה חיבור,ומשם חולקים או נסגרים,מאחלת שכל אחד שיודע כמוך כמוני ועוד רבים וטובים, כי הרי לכולם יש פוטנציאל חיבור לנשגב כאחד,לרדת ממגדל השן להפרות ולהעשיר הלאה
        19/8/10 08:42:
      קופידון כבר נפגע מחיציו הוא כאשר התאהב בפסיכה....

      :))
        18/8/10 20:35:

      גם אם ההשראה היא מסורת ציור קופידון, מלאך האהבה השובב שמשגר חץ, הרי שהבחורה בפסל ודאי שאינה פסיכה, או ונוס.

      בקשר לתמונה, אני קובע שמדובר בתאונת עבודה!

      הממזר החליט לנסות על עצמו את הסחורה שהוא משווק.

      זה היה יותר מדי לגילו...

      .

      ''

        16/8/10 14:09:
      מאמר מרתק!
        14/8/10 14:07:
      יקירתי, על הפסל הזה מסתמך פרק שלם מתוך ספרו של דן בראון, מלאכים ושדים אשר דן על יצירותיו של ברניני באופן כללי ובמיוחד הפסל הזה מעורב בבניית העלילה.
      ברניני היה ונותר חוד החנית של האומנות ה"דתית" שמערבת בתוכה חוויות של בני מוות ואנושיות ופוסטך מרחיב את הדעת.
      תודה רבה רוניתוש על היופי הזה שהבאת כאן, כנראה הייתי בחול בזמן כתיבתו , שמחה שלא פיספסתי אותו.
      :)
        12/8/10 23:29:
      לא סגור על עניין "אהבת האלוהים" דווקא. יש משהו מאוד גשמי, חייתי אפילו במה שמוקרן מדמות הקדושה.
      בזמן לימודי ברומא התמכרתי לכנסיות. גם בגלל שהיה שם קריר ונעים תמיד (הרומאים המודרנים ממש לא מכירים ב"אסייתיות" של הקיץ האיטלקי ומוותרים על התקנת מיזוג אויר בהתאם לחזון השוויצרי שלהם) וגם בגלל ההוד וההדר שחסרים לי במונומנטים היהודיים. סנטה מריה דלה ויקטוריה, יחד עם סנטה מריה אינ-טראסטוורה, היו מהאהובות (והקרירות) עלי שם.
      נראה לי, שמעבר למשמעות הדתית והסמלית שיש בקפלים, יש בהם, באלה המפוסלים בשיש, הרבה מההתהדרות ביכולת הטכנית. שהיא אכן מרהיבה.
        12/8/10 22:51:
      קראתי בשקיקה כל מילה...
      ולמדתי המון...
      איך לא גיליתי אותך קודם.
      תודה על פוסט מקסים.
        12/8/10 21:17:

      צטט: משה228 2010-08-11 01:15:01

      תודה, החכמתי והועשרתי ממך.
      *
      גם בפסל משה וגם בהרבה פסלים אחרים שמתקופת הרנסנס ואילך- יש קפלים.
      לי זה נראה כרצון האומן להצטיינות \אתגר\ הבעה מקצועית-אומנותית.

      אכן יש בעיצוב הקפלים הרבה מכישרון האמן והיכולת האמנותית שלו,

      אך הנושא לעיתים מכתיב את אופן עיצוב הפרטים וקפלי הבד הן כלי בידי האמן 

      לשים דגשים אלו או אחרים בנושא.

      תודה משה. 

        12/8/10 09:39:
      כתמיד מרתקת! אשוב לקרוא ולהעמיק בדברים! תודה!
        11/8/10 22:22:

      אכן אמנון גם בתאור הסטיגמטה (מתקנת כאן לפני שתגיד לי לתקן...:)) יש את אותה התגלות מיסטית הגורמת לו לשינוי באורח חייו.

      צטט: כורך דברים 2010-08-11 08:57:45

      נזכרתי שאפשר לכרוך בפרשנות שלך עוד מעמד חשוב, רבים ציירו אותו לתפארת.

      מדובר בהטלת הסטיגמה, הסימון של פרנציסקוס, בקרניים שמיימיות שמטיל בו מלאך.

      זו התגלות הגורמת לגם אצלו לטרנספורמציה, הוא מקדיש את עצמו לאמונה ולמסדר שיקים.

      זה לוח מזבח של ג'וטו משנת 1300, נמצא בפיזה:

      .

       

       

        11/8/10 11:52:
      החכמתי, תודה.
        11/8/10 08:57:

      נזכרתי שאפשר לכרוך בפרשנות שלך עוד מעמד חשוב, רבים ציירו אותו לתפארת.

      מדובר בהטלת הסטיגמה, הסימון של פרנציסקוס, בקרניים שמיימיות שמטיל בו מלאך.

      זו התגלות הגורמת לגם אצלו לטרנספורמציה, הוא מקדיש את עצמו לאמונה ולמסדר שיקים.

      זה לוח מזבח של ג'וטו משנת 1300, נמצא בפיזה:

      .

      ''

        11/8/10 01:15:
      תודה, החכמתי והועשרתי ממך.
      *
      גם בפסל משה וגם בהרבה פסלים אחרים שמתקופת הרנסנס ואילך- יש קפלים.
      לי זה נראה כרצון האומן להצטיינות \אתגר\ הבעה מקצועית-אומנותית.
        11/8/10 00:25:

      צטט: ariadne 2010-08-10 23:27:04

      צטט: אניגמה 313 2010-08-10 13:13:28

      איזה פוסט מקסים, ואיזה פסל מפעים..*
      צבע הזהב בספרות ובאומנות הינו ייצוג בולט של ארוטיקה ומיניות.
      רבים הם המשוררים שהשתמשו בכך (ביאליק, דליה רביקוביץ ועוד). זאוס הגיע אל דנאה כגשם של זהב , וברור שיש בתיאור ארוטיקה רבה.
      חץ הזהב אף הוא משמש רמז להתרחשות הארוטית, וההבעות שייצר ברניני בהחלט מוכיחות אירוע ארוטי.
      בנצרות ה'נישואין' של הנזירות עם האל באים להדגיש את ה'תשוקה' שאמנם איננה פיזית, אלא רוחנית.
      גם ביהדות מפורש שיה"ש ע"י הסקטור הדתי כאהבת עם ישראל לאלוהיו בעוד התיאורים שם מעידים על תשוקה גופנית לכל דבר.
      תודה על מידע נפלא
      אילת

       

      תודה לך איילת. לא ידעתי שזהב נקשר במיוחד עם ארוטיקה, למרות המיתוס של זאות ודנאה.

      חשבתי שהוא נקשר יותר עם מלוכה וקדושה, כמו רקע הזהב שאופייני לאיקונות.

      טוב לדעת. יתכן שכך אפשר להבין נכון יותר את הציורים של קלימט.

      .

      באיקונות, הזהב, הרקע מזהב, מביא למאמין המתבונן בדבקות באיקונה גם את האור האלוהי,

      LUX AETERNA  וזו למעשה בדרך היחידה "להאיר" את ציורי הלוחות האלה.

       

      אין עלייך!!!
      כהרגלת בקודש - פוסט נוסף ומדהים!
      נהניתי לקרוא
      את מחזירה אותי להתמחות באמנות שעשיתי בתואר הראשון
      ומזכירה לי המון:))
      תודה. עונג!!!
        10/8/10 23:27:

      צטט: אניגמה 313 2010-08-10 13:13:28

      איזה פוסט מקסים, ואיזה פסל מפעים..*
      צבע הזהב בספרות ובאומנות הינו ייצוג בולט של ארוטיקה ומיניות.
      רבים הם המשוררים שהשתמשו בכך (ביאליק, דליה רביקוביץ ועוד). זאוס הגיע אל דנאה כגשם של זהב , וברור שיש בתיאור ארוטיקה רבה.
      חץ הזהב אף הוא משמש רמז להתרחשות הארוטית, וההבעות שייצר ברניני בהחלט מוכיחות אירוע ארוטי.
      בנצרות ה'נישואין' של הנזירות עם האל באים להדגיש את ה'תשוקה' שאמנם איננה פיזית, אלא רוחנית.
      גם ביהדות מפורש שיה"ש ע"י הסקטור הדתי כאהבת עם ישראל לאלוהיו בעוד התיאורים שם מעידים על תשוקה גופנית לכל דבר.
      תודה על מידע נפלא
      אילת

       

      תודה לך איילת. לא ידעתי שזהב נקשר במיוחד עם ארוטיקה, למרות המיתוס של זאות ודנאה.

      חשבתי שהוא נקשר יותר עם מלוכה וקדושה, כמו רקע הזהב שאופייני לאיקונות.

      טוב לדעת. יתכן שכך אפשר להבין נכון יותר את הציורים של קלימט.

        10/8/10 21:32:
      הרבה תנועה וחושניות בקפלי הבד.
      החכמתי. תודה.
        10/8/10 18:46:
      את משאירה את חותמך על הקורא גם שנדמה לך שהוא כבר הלך לדרכו.
        10/8/10 13:13:
      איזה פוסט מקסים, ואיזה פסל מפעים..*
      צבע הזהב בספרות ובאומנות הינו ייצוג בולט של ארוטיקה ומיניות.
      רבים הם המשוררים שהשתמשו בכך (ביאליק, דליה רביקוביץ ועוד). זאוס הגיע אל דנאה כגשם של זהב , וברור שיש בתיאור ארוטיקה רבה.
      חץ הזהב אף הוא משמש רמז להתרחשות הארוטית, וההבעות שייצר ברניני בהחלט מוכיחות אירוע ארוטי.
      בנצרות ה'נישואין' של הנזירות עם האל באים להדגיש את ה'תשוקה' שאמנם איננה פיזית, אלא רוחנית.
      גם ביהדות מפורש שיה"ש ע"י הסקטור הדתי כאהבת עם ישראל לאלוהיו בעוד התיאורים שם מעידים על תשוקה גופנית לכל דבר.
      תודה על מידע נפלא
      אילת
        10/8/10 11:56:
      מרתק כרגיל, וחושני כהרגלך יקירה
      *שלך שרי
        10/8/10 06:45:
      קיפולי חיים
      תשוקה.

      מרתק.
      תודה ויום נפלא
      מאמר מקסים.
      אך לא הצלחתי להתעלם מהמחשבה שהתלוותה לקריאתו:
      (את התחלת !)
      7 שנים... משחק מקדים כל כך ארוך, אין פלא שככה נראית האורגזמה (הרוחנית, כמובן, הרוחנית) שלה...

      :-)))
        9/8/10 23:03:
      אכן אחד הפסלים המסעירים בהיסטוריה של הפיסול. אקסטזה של שיש.
      מומלץ למי שמבקר ברומא, לקפוץ ל-סנטה מריה דלה ויקטוריה , לא רחוק מתחנת הטרמיני. זוהי כנסיה פעילה, כך שלא מומלץ להגיע ביום א' כשמתפללים בה (ולא נעים להסתובב סביב הפסל).

      ותודה לך על עוד פוסט מרתק !
        9/8/10 21:52:
      כשראיתי פיסולי קפלים, עד היום, חשבתי רק אודות עבודת הפסל: איך מפסלים קפלים? נראה לי טכניקה נשגבת.
      מהיום יהיה לי עוד דבר נשגב להרהר בו.
      תודה
        9/8/10 11:47:

      צטט: כורך דברים 2010-08-08 20:47:32

       

       

       

       

       

      אפשר למצוא ארוטיקה אפילו בעשרות אלפי העבודות המתארות את מעמד "הבשורה".

      מריה מגיבה, כיד הדמיון של האמן, בצורות רבות, כולל תגובת בהלה "מהחדירה שתעבר אותה", מה שנראה לא כמו חנית אלא כקרן אור המגיעה אליה מלמעלה.

      לעתים תגובתה מבוישת, מה שמתקשר מיד למין, לעתים היא כאילו מדגימה תנועת ריקוד משותפת לה ולמלאך המבשר.

      אפילו באיור פשוט זה מימי הביניים ניתן להבחין במרכיבים איקונוגראפיים כאלה.

      .

      ''

      . 

      חמש שנים מאוחר יותר מצייר את הבשורה שלו אל – גרקו. אצלו הדרמה הדתית והנפשית מוחצנת וסוערת, בהתאם לסגנון ולתקופה המשותפים לו ולברניני.

       

      אני כמובן הבנתי שמדובר ב 500 שנה מאוחר יותר, אבל בשביל כולם אני מתקנת כאן בשימך,

      שוב תודה אמנון!

      .

       

      ''

      .

      המעמד כולו מזדעזע ורועש, עם מכות ומשיכות מכחול קדחתניות.

      מפל של אור אלוהי נופל על ראשה הבתולה.

      היא מתעברת, אולי דרך הראש, אולי דרך האוזן כמו באגדת "התעברות מהאוזן", ומגיבה בהתרגשות מעורבת בביישנות חסודה.

      .

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

       

        9/8/10 09:25:
      כורך דברים יקר,
      תודה על התוספות המעשירות שהבאת לכאן.
      אכן גם בבשורה למריה אפשר לראות לעיתים את המרכיבים הללו שאחר כך בתקופת הברוק הוקצנו לידי אקסטזה או היסטריה כהגדרתך.
      המון תודה ממני.
        9/8/10 02:16:
      חזרתי עם *
      לאה
        8/8/10 23:57:
      יפה מאד מאד,
      שלא יתנצרו לנו פה ..........
        8/8/10 23:50:
      וואי,כמה שאת מעשירה אותי בידע המדהים שלך,הבאת לי חשק להתמסר }{
        8/8/10 22:58:
      ההסבר הזה שווה המון
      הכנסת אותי לאוירה
      ועורי חידודין
      תמיד יוצאת מהקריאה אצלך "יותר חכמה"(:
      תודה רונית יקרה!
        8/8/10 22:47:
      אורגזמה או היסטריה אלוהית או גשמית,כל הדרכים
      מובילות לרומא...
      ההקבלה בין קפלי הבד למתרחש בעולם הרגש מרתקת..
      תמיד היתה ועדיין יש משמעות לאופן לבושינו והחיפוש אחר הריגוש הנשגב בעולם הרוחני ובעולם הגשמי.
      פוסט מעולה רונית ,תודה תודה....:)
        8/8/10 22:39:

      צטט: debie30 2010-08-08 22:19:47

      רונית יקרה

      העלית את הדברים ממש ממש בזמן,

      אני חולמת רומא וברניני כשנה,

      הספר הפרינצ'פסה הוא בעיקר על יצירתו של ברניני

      קראתי את הספר ובו זמנית חיפשתי כל פרויקט שהוזכר.

      היצירות שלו הן פנטסיה...

      ואם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון בחודש הבא

      כל הדרכים מובילות לרומא...

      המון תודות

      דבי

       

       איזה כיף לך דבי...רומא זה חלום.

      לא להפסיד את הכנסיה הזו. היא must!

      תהני ותחזרי עם חוויות.

       

        8/8/10 22:19:

      רונית יקרה

      העלית את הדברים ממש ממש בזמן,

      אני חולמת רומא וברניני כשנה,

      הספר הפרינצ'פסה הוא בעיקר על יצירתו של ברניני

      קראתי את הספר ובו זמנית חיפשתי כל פרויקט שהוזכר.

      היצירות שלו הן פנטסיה...

      ואם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון בחודש הבא

      כל הדרכים מובילות לרומא...

      המון תודות

      דבי

       

       

        8/8/10 22:13:
      פוסט מענין. כמי שמציירת איני מנסה להתמודד עם ציור קפלים רק משום שכ"כ הרבה דשים בזה. ואת הוספת נופך מעניין וחדש עבורי. תודה
        8/8/10 21:53:
      פוסט רחב יריעה ומעניין מאד.
      עד עתה לא נתתי לבי למשמעויות המקופלות בקפלים.
      הנה, למדתי משהו חדש.
      המון תודה, רונית !
        8/8/10 21:19:
      רונית תודה על השעור המחכים ,
      לאחר קריאת דבריך הדברים מקבלים מימד נוסף ועוצמתי יותר
        8/8/10 20:56:
      תודה לך רונית, על הפוסט המחכים. כשהייתי קטנה היה לנו פסלון בבית, דווקא של משה רבנו, והקפלים האלה ממש היפנטו אותי. עכשיו אני מבינה שכנראה שנשאבתי לתוך איזה תהליך.....
      חוצמזה, מזמן טענתי שהדת הממוסדת מהווה סוג של קטרזיס של בליל הדחפים והאורגזמנות שלא ניתן לשחררם בדרך אחרת, בגלל כל מיני ציוויים למיניהם...
      חבל שלא אוכל לבוא להרצאתך!
        8/8/10 20:47:

       

      הפסל אכן נקרא "הקדושה תרזה באקסטזה". הפירוש של מצבה באורגזמה הוא בבחינת פרשנות בלבד. פרשנויות כאלה של הרגש  כללו לאורך הדורות גם מצב נפשי חולני, מה שנקרא בטעות "היסטריה", וכמובן אולי פשוט רגש עז של דבקות ומסירות של אמונה.

      ברניני עצמו היה ישועי ופנאט דתי והשתתף בהתוועדויות של התפרצויות רגשיות מתוזמרות.

      היום אנו מקלים ראש בעוצמה של הדבקות הדתית באותם זמנים, כך שכל התרגשות נכרכת מיד בדחף מיני. אמנם לפי הפסיכואנליזה, מקורה של כל התרגשות יכול להיות על בסיס ארוטי חושני, אך יש להביא בחשבון שזה לא מה שהאמנים אז התכוונו במודע לייחס ליצירות שלהם.

      הייתי אומר שיש להזהר מלעשות רדוקציה, צמצום, להבנה שלנו כמתבוננים.

       

      .

      ''

      . 

      אפשר למצוא ארוטיקה אפילו בעשרות אלפי העבודות המתארות את מעמד "הבשורה".

      מריה מגיבה, כיד הדמיון של האמן, בצורות רבות, כולל תגובת בהלה "מהחדירה שתעבר אותה", מה שנראה לא כמו חנית אלא כקרן אור המגיעה אליה מלמעלה.

      לעתים תגובתה מבוישת, מה שמתקשר מיד למין, לעתים היא כאילו מדגימה תנועת ריקוד משותפת לה ולמלאך המבשר.

      אפילו באיור פשוט זה מימי הביניים ניתן להבחין במרכיבים איקונוגראפיים כאלה.

      .

      ''

      . 

      חמש שנים מאוחר יותר מצייר את הבשורה שלו אל – גרקו. אצלו הדרמה הדתית והנפשית מוחצנת וסוערת, בהתאם לסגנון ולתקופה המשותפים לו ולברניני.

      .

       

      ''

      .

      המעמד כולו מזדעזע ורועש, עם מכות ומשיכות מכחול קדחתניות.

      מפל של אור אלוהי נופל על ראשה הבתולה.

      היא מתעברת, אולי דרך הראש, אולי דרך האוזן כמו באגדת "התעברות מהאוזן", ומגיבה בהתרגשות מעורבת בביישנות חסודה.

      .

      ברניני, שהיה גם איש תיאטרון, בונה כאן סצינה שכאילו מתרחשת על במה.

      רבים כבר הזכירו את היציע, מין דוכן דמיוני של מטיף, עם חבורת הצופים, שהוא חלק מהתכנית של הקפלה הזו.

      יש טריקים של תאורה מלמעלה, בוהק הברונזה המוזהבת, הקלעים שמאחור, בצורה נישה שבתוכה נמצאת הקפלה כולה על הקבוצה הפיסולית.

      כמו שכתבת, ברניני הלך בעקבות מה שכתבה תרזה.

      היא מתארת מלאך שיופיו הרב קשה לתיאור, הוא נועץ שוב ושוב את חניתו שבקצה בוערת אש, ומפלח את לבה.

      משערים שהמלאך נחצב בתנוחה של שליפת החנית, ותרזה בדיוק בתהליך של התעלפות, נופלת אפרקדן מעוצמת הרגשות, הכאב וההתלהבות שבגילוי.

      אגב, כל הבארוק מלא דימויים של תיאטרון:

      די לחשוב על התיאטרליות של המלבושים המסובכים, הפיאות הנכריות, הקישוטים, הכלים, הריקודים של אז והארכיטקטורה המצועצעת.

      דו המשמעות שהזכרת ניכרת בקדושה מול דמות המלאך היפה עם הבעתו הממזרית, מעין סאטיר שבא לעשות מהומות כהרגלם של סאטירים.

      הוא משחיל אצבע ומרים מעט את גלימת הקדושה.

      עצם דמותה של תרזה היא דו משמעית, עם מרכיב ארצי, כמו כף רגלה המבצבצת ומושכת את כולה אל האדמה הסלעית.

      .

      בדיוק בימים אלה אני מחטט קצת על אביו של ברניני, שהיה בזמנו פסל מצליח מאד, ולא תאמינו:

      קראו לו ברניני!

       

        8/8/10 20:45:

      יקירתי, אני באקסטזה מהפוסט המדהים הזה נבוך

      כל העניין של הקפלים והמשמעות שלהם בפיסול, לא ידעתי ולא קראתי על כך אף פעם. מעניין מאד.

      המלאך הקטן מזכיר את קופידון. לקופידון חץ וקשת ולזה רק חץ.

      את הפנים של תרזה אני רואה אותם חיוורים לגמרי כמו של מת ולא כפי שאת תיארת.

      לגבי היציע בו ישובים בני משפחת קורנרו, לא אהבתי. היא זרה בעיתוי ובמקום זה, בעת התרחשות האורגזמה המורבידית.

      רונית, זה אחד הפוסטים המרתקים והמלמדים שלך, וכמה חבל שלא אוכל להגיע ולשמוע את הרצאתך בוכה 

        8/8/10 19:43:

      רינת יקרה,

      פוסט מרתק, עונג לקרוא אותך

      והצילומים נפלאים.

      תודה וחיבוק לשבוע נהדר.

      שלך,גרטה*

      פשוט מרתק
      נהנתי מאוד
        8/8/10 18:26:
      את מרתקת אותי...בפוסטים שלך...
      בפוסט הזה..גם .חירמנת אותי...
        8/8/10 18:13:

      צטט: צאלהלה 2010-08-08 17:54:27

      צטט: ariadne 2010-08-08 08:04:53

      צטט: צאלהלה 2010-08-08 08:00:29

      אקסטזה ? אכן , אין ספק

      התעלות ? ברור , כל כך מוחשי

      אבל למה בעזרת השם כל זה מופנה אליו ?

      (למה לא למשל אלייך... ?)

      תודה יקירה .

       

      לכי תדעי מה עשו הנזירות פעם בשביל לא להשתגע שם....?

      גם הנזירים אגב..

      אולי זו איזו פרוגרמה נסתרת של הכנסייה, לאפשר אורגזמות "בשם האלוהים".

       

      או, גוד, זה נשמע שְמֵיְימִי . . .

       

      לגמרי....

      את צריכה ללמד אותי לנקד...איך עושים את זה כאן?

       

       

        8/8/10 17:54:

      צטט: ariadne 2010-08-08 08:04:53

      צטט: צאלהלה 2010-08-08 08:00:29

      אקסטזה ? אכן , אין ספק

      התעלות ? ברור , כל כך מוחשי

      אבל למה בעזרת השם כל זה מופנה אליו ?

      (למה לא למשל אלייך... ?)

      תודה יקירה .

       

      לכי תדעי מה עשו הנזירות פעם בשביל לא להשתגע שם....?

      גם הנזירים אגב..

      אולי זו איזו פרוגרמה נסתרת של הכנסייה, לאפשר אורגזמות "בשם האלוהים".

       

      או, גוד, זה נשמע שְמֵיְימִי . . .

       

        8/8/10 17:34:

      צטט: yonasaf 2010-08-08 17:29:16

      קיפולים.כל משהם מרמזים וכל שמסתתר מאחוריהם - ניתן להבין וללמוד מהסברים המעולים שלך .
      ועוד ניתן ללמוד- לעניות דעתי - על קיפולים, מפוסט המשובח
      שלך שכותרתו:'שקט על פני מיים סוערים' .
      רונית, תודה על פוסט מרתק .

       

      תודה יונתן,

      אתה צודק, גם סוג הקפלים האלה יהיו בהרצאה...

        8/8/10 17:29:
      קיפולים.כל משהם מרמזים וכל שמסתתר מאחוריהם - ניתן להבין וללמוד מהסברים המעולים שלך .
      ועוד ניתן ללמוד- לעניות דעתי - על קיפולים, מפוסט המשובח
      שלך שכותרתו:'שקט על פני מיים סוערים' .
      רונית, תודה על פוסט מרתק .
        8/8/10 16:35:
      כשהייתי בן 13 הייתי בותיקן. היה שם איזה פסל משיש שלא האמנתי שזה לא מבד, זה נראה כל כך אמיתי הקפלים, אז ניגשתי לגעת, הייתי חייב... מייד קפצו עליי שני שומרים באיטלקית. אולי הם פחדו שאני אחשוף את התרמית. :)
        8/8/10 14:09:
      ברניני מדהים כתמיד, לא הכרתי את היצירה הפנטסטית הזו
      תודה..
        8/8/10 13:56:
      רונית יקרה,
      כדרכך, היטבת לנתח את היצירה. ההשוואה הפיקנטית רק מתבלת את ההסבר הכל כך מקצועי שלך.
      ומה עוד עשו האיטלקים לברניני אכתוב לך באופן פרטי.
      דני
        8/8/10 13:01:
      פוסט המקפל המון רעיונות ...
      גם אני נוהג ( ומייחל ) לאורגזמות אלוהיות . יש בכך פוטנציאל לקדושה כלשהי ? ?
        8/8/10 12:33:
      היי רונית
      הפוסט הזה מאוד מרשים על כל חלקיו וזה רק רמז (כנראה) למה שאת מכינה להרצאה הקרובה שלך. כמה חבל שלא אוכל להגיע. אפילו נסיתי בגלל ההרצאה שלך לשחד את אנטון שיעביר את בית האמנים מעט קרוב יותר לתל אביב אבל הוא אפילו לא הגיב על כך.
      מזל שאת מביאה חלק מהדברים כאן.
      תודה גדולה רונית
      אשוב
      לאה
        8/8/10 12:25:
      אכן, קפלי משמעות !
      מאד מאד מעריך את התייחסותך הרצינית והמעמיקה
        8/8/10 10:52:
      מודה לך מאוד! את ממש מעבירה לנו חוג נפלא בתלדות האומנות
        8/8/10 09:23:
      תודה, רונית, מעולם לא חשבתי עד כמה לקפלי בד יש משמעות. הבאת לי תובנה חדשה, שאני מקווה להשכיל ולו מעט ממנה, כדי להסתכל שונה על יצירות אמנות. כל הכבוד!
        8/8/10 09:10:

      צטט: אלמה מאהלר 2010-08-08 00:43:15

      מעניין, הקפלים בבגד כסימבול לסערות נפש - מין חציית גבולות בין הפנים לחוץ. כשבפנים גדוש מכדי להכיל, יש גלישה החוצה, למעטפת - ואפילו מעבר למעטפת העור, מסתבר. תודה

       

      מאוד אהבתי את הפרשנות במילים שלך...זה בדיוק כך.

      תודה!

        8/8/10 09:03:
      אורגזמה אלוהית...
      נזירה?!!!!!!
      ~
      כהרגלך, אין שום פיספוס אצלך...
        8/8/10 08:18:
      הייטבת מאד לתאר רונית הכשרונית!
      בהצלחה גדולה לך בהרצאה אצל ד"ר אנטון בידרמן
      והנאה גדולה!
        8/8/10 08:04:

      צטט: צאלהלה 2010-08-08 08:00:29

      אקסטזה ? אכן , אין ספק

      התעלות ? ברור , כל כך מוחשי

      אבל למה בעזרת השם כל זה מופנה אליו ?

      (למה לא למשל אלייך... ?)

      תודה יקירה .

       

      לכי תדעי מה עשו הנזירות פעם בשביל לא להשתגע שם....?

      גם הנזירים אגב..

      אולי זו איזו פרוגרמה נסתרת של הכנסייה, לאפשר אורגזמות "בשם האלוהים".

        8/8/10 08:00:

      אקסטזה ? אכן , אין ספק

      התעלות ? ברור , כל כך מוחשי

      אבל למה בעזרת השם כל זה מופנה אליו ?

      (למה לא למשל אלייך... ?)

      תודה יקירה .

        8/8/10 07:34:
      תודה פנינה על התוספת הזו...
      גם אני מאוהבת בפרטים.
      אומרים שאלוהים נמצא שם, בפרטים הקטנים...
      בכל מקרה, הם אף פעם לא מתוארים סתם ותמיד מתאימים לנושא, לסגנון האמן ולטכניקה.
      אולי פעם אכתוב על קפלים מסוג אחר...אלו של בוטיצ'לי:))
      תודה על הכל, כולל אתמול.
        8/8/10 06:50:

      רונית העלית נושא מקסים

      בכלל העיסוק בפרטים בציורים והמשמעות

      שלהם.

      קפלים בציור הם בהחלט הסמליות של מה שאנחנו

      גם מקפלים בתוכנו, הנושאים שמצויים ב"צל הקפלים שלנו"

      ובהחלט נושא הקפלים סימל פריצת דרך בתקופת הרנסאנס

      והזדמנות להעניק עומק לדמויות

      ליאונרדו כתרגיל יצר את הדמות הזאת

      ''

      אין ספק כשחושבים היום על היכולת

      הניואנסית והרגש שצריך להשקיע בכל

      קפל זה "אדם ומלואו"

      גם לוסיאן פרויד מרבה לשחק עם קפלי בדים

      כמענה ודיאלוג לדמויות שהוא מצייר.

      רונית, היצירה של ברניני גאונית

      לא הכרתי אותה.

      ויופי של פריזמה לקחת בפוסט זה.

      אני מאוהבת  בפרטים

      שאחרים יתעסקו בשלם.

        8/8/10 00:47:
      כפל המשמעות וקפל בד
      שמחתי למצא את מה שקיויתי למצא
      מאחורי הכותרת שנתת לפוסט שלך
      האקסטזה של ברניני המופלא
        8/8/10 00:43:
      מעניין, הקפלים בבגד כסימבול לסערות נפש - מין חציית גבולות בין הפנים לחוץ. כשבפנים גדוש מכדי להכיל, יש גלישה החוצה, למעטפת - ואפילו מעבר למעטפת העור, מסתבר. תודה
        8/8/10 00:01:
      נפלא, מרתק ומלמד. תודה.
        7/8/10 22:43:

      כתבת יופי רונית

       לא בא לי לכתוב על המושכל והנערץ

      לאורך כל קריאת הפוסט דימיתי אורגזמה במיטבה.

      לא צריך לעשות אהבה עם אלוהים להיות שם די להעצים רגשות.

      דומה שברניני ידע את מתק הקסם :)

        7/8/10 22:11:
      העוצמה שבניגודים והאיזונים ככוח מוליך את החיים מהעבר להווה... יופי של פוסט... וביום שני הקרוב נחווה בהרחבה בהרצאתך.... אנטון

      פרופיל

      ariadne
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון

      תגובות אחרונות

      Cafe:  ראשי  |   העמוד שלי  |   אנשים  |   קהילות  |   בלוגים  |   תמונות  |   וידאו  |   אודיו  |   קהילת תמיכה  
      מדורים:  העמוד הראשון  |   הייטק  |   שוק ההון  |   וול סטריט  |   smartphone  |   קריירה  |   פרסום ומדיה  |   צרכנות  |   נדל"ן  |   משפט  |   רכב  |   עסקים קטנים  
      שימושים:  התראות RSS  |   כל הפרשנויות  |   כל כותרות היום  |   תנאי שימוש באתר  |  כתבו אלינו
      עכבר העיר:  מדריך עכבר העיר  |   סרטים  |   מסעדות  |   הופעות  |   ילדים  |   הצגות  |   ברים  |   מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע  
      הארץ:  חדשות  |   בחירות  |   מזג אוויר  |   גלריה  |   חדשות חוץ  |   ביקורות סרטים  |   סרטים חדשים  |   ביקורת מסעדות  |   ספורט  |   לונדון 2012  |   ספרים  

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי