כותרות TheMarker >
    ';

    אדם לאדם וולף

    ארכיון

    כמה מילים על המג"ד שלי שנהרג וכמה מילות ביקורת

    0 תגובות   יום שבת, 7/8/10, 21:18
    השבוע התראיין שר הביטחון, אהוד ברק, בתוכנית ברשת ב'. זאת לנוכח ההתרחשויות הביטחוניות החמורות האחרונות. את ברק ראיינו ירון דקל וכרמלה מנשה. האחרונה התבשרה לפני ימים אחדים על זכייתה בפרס יוקרתי על עבודתה העיתונאית.

    בשידור פירכסו שר הביטחון וכרמלה מנשה זה את זו ולהיפך במחמאות הדדיות. אז למען ההגינות נזכיר שמדובר בשני אנשים שנושאים באחריות לא קטנה לקטסטרופה המדינית-ביטחונית שבה אנחנו חיים ומדממים.

    כרמלה מנשה, יחד עם ח"כ דהיום שלי יחימוביץ', הייתה ממובילות הקמפיין של ארבע אמהות לנסיגה מלבנון. אותה נסיגה חפוזה שבסופו של דבר הוציא אל הפועל ראש הממשלה דאז בעל המוח האנליטי - אהוד ברק.

    מה שקרה בעקבות אותה נסיגה כבר ידוע לכולם - אינתיפאדה, הרוגים, נאום קורי העכביש של נסראללה, חטופים בלבנון, נסיגה מרצועת עזה, מלחמה וחצי והיד עוד נטויה.

    נכון, כרמלה מנשה היא כתבת מסורה וחרוצה שלעבודתה הייתה באמת השפעה מכרעת על המציאות בחברה הישראלית. אלא שהאירוניה היא שאותן תוצאות שנולדו כתוצאה מאידיאולוגיה שגויה זיכו אותה בפרס ששמו 'אמת'.
    ואם כבר מדברים על אמת ושקר, השבוע קיבלנו שיעור נוסף על אמת יחסית. שר התמ"ת של מדינת ישראל, מאור הגולה בנימין בן-אליעזר, נזעק בישיבת הממשלה להגנתם של ילדי המסתננים הלא חוקיים למדינת ישראל בקריאה "יהודי לא מגרש ילדים". לקריאה זו שותף גם שר החינוך לשעבר, הפרופ' למשפטים אמנון רובינשטיין, שטען כי במדינת היהודים, יהודים לא מגרשים ילדים. "זו המורשת היהודית שלי. זה המסר של מדינה לעם נרדף. ומי שפועל אחרת - פועל בצורה אנטי-אנושית ואנטי-יהודית", טען.

    מר פואד ומר רובינשטיין היקרים, איפה הייתם לפני חמש שנים כשהמוני ילדים, הרבה יותר מאותם 400 ילדי מסתננים לא חוקיים, גורשו מבתיהם שבגוש קטיף? האם אי פעם התעניינתם בגורלם?

    סביר להניח שלא. הרי אחרי הכל, מדובר בילדים של חובשי כיפה בעלי זיק משיחי בעיניים. מהסוג הזה שגם אם ידרכו עליו לא יפסיק להיות נאמן למדינה. הטרף הקל.

    זוכרים שבן-אליעזר היה פעם יו"ר מפלגת העבודה? גם התבטאויותיו בעלות המוסריות היחסית, בדומה לפעולותיו בעבר ובהווה של היו"ר הנוכחי ברק, מטילות ספק ביחס לכנות של הפתק שהטילו בוחריהם שמספרם מצטמק והולך - פתק 'אמת'.
    ואם כבר הזכרנו את תוכנית ההינתקות ואת גירוש התושבים היהודים מבתיהם, אי-אפשר להתעלם גם מהיחסיות של האכיפה.

    השבוע הצטרף גם איגוד העובדים הסוציאליים למאבק בגירוש ילדי המסתננים (הלא חוקיים, כבר כתבנו את זה?) וקרא למרד נגד החלטת הממשלה, לא פחות. על הקריאה היה חתום יו"ר האיגוד יצחק פרי.

    האם גורמי אכיפת החוק שהיו רגישים כל כך לערך העליון של הריבונות הישראלית לנוכח הקריאות לסירוב פקודה לקראת תוכנית ההינתקות מגוש קטיף יהיו גם כעת עם האצבע על הדופק?

    האם אבירי שלטון החוק יזדעקו לומר שיש ממשלה בירושלים? מסופקני.

    ואם יגיד מי שיגיד שכאן לא מדובר בחיילים או בשוטרים אלא בעובדי מדינה - האם נציבות שירות המדינה תפעל על-מנת לאכוף את החוקים הברורים מאוד בתקשי"ר ויפטר את פרי מתפקידו?
    בבתי הכנסת ישנו מנהג יפה, אחד מני רבים, שעל פיו אם הפטרה נגמרת בפסוק של פורענות - מוסיפים פסוק נוסף חיובי שישאיר את המתפללים עם תחושה טובה יותר כשהם הולכים לבתיהם.

    אז אם דיברנו עד עכשיו על האמת היחסית שלמעשה הינה שקר, אני רוצה לספר לכם קצת על אחד האנשים האמיתיים ביותר שהכרתי בשנים האחרונות. על סגן אלוף ברי הררי ז"ל, שנהרג השבוע מאש חיילי צבא לבנון.

    ברי, שהיה המג"ד שלי, היה מים שקטים שחודרים עמוק. עמוק לתוך הלב. בכל עת שבה נפגשנו זכיתי לראות את החיוך הביישני שלו, לשמוע את ההתעניינות במשפחה. "כמים הפנים לפנים כך לב האדם לאדם" ומכיוון שההתעניינות שלו הייתה כנה לחלוטין כך גם הכאב שכולנו חשים - עמוק וצורב.

    לא חסרים במילואים קצינים בעלי פוזה. ברי לא היה כזה. הוא מחל על כבודו אפילו כשמחלקה שלמה כמעט ודפקה לו תרגיל גדודי חשוב. למרות רגעי כעס ותסכול שהיו לו בוודאי בדקות האחרונות לפני היציאה אל התרגיל כשכל המאמץ שהשקיע באותו אימון כמעט וירד לטמיון - לאחר שכבר החל התרגיל נשכח הכל בלי שום משקעים. בסיום התרגיל ניגש אל החיילים שעמם התווכח, שוב באותו חיוך. ומי יכול שלא להשיב חיוך בחזרה?

    את הדרך לתעסוקה המבצעית הראשונה שלי כחייל מילואים עשיתי כשהוא יושב לידי באוטובוס. זו הייתה נסיעה ארוכה ומצאתי את עצמי נרדם על ברי שהיה אז מפקד פלוגה בגדוד. כשהתעוררתי התנצלתי בפניו והוא - כן, באותו חיוך ביישני וטוב - נתן את התחושה שיש במילואים האלה דמות יציבה שאפשר להישען עליה לפעמים ולקבל ממנה תעצומות. תעצומות מן השקט, מהחיבה לכל אדם באשר הוא.

    ועוד לא אמרתי כלום על היחס של ברי לאנשים מן הצד השני של המתרס. על הכבוד הרב שהיה לו כלפי המסורת ועל גמילות החסדים שעליה כולם מדברים.

    מישהו חכם אמר פעם שכאשר אדם גדול יוצא מן השורה, נדרש כל אחד מן הנשארים לגדול ולהתרחב על-מנת למלא את החלל שנשאר. ואולי זה יהיה פסוק הנחמה של הפטרת הפורענות של השבוע החולף, ועילוי לנשמתך הטובה שנמצאת על-פי המסורת במקום שבו אפילו צדיקים גמורים אינם עומדים.

    צר לי עליך ברי. קולך ודמותך נמצאים לנגד עיני ובאזני ויותר מכך בלבי. מפקדי הגדול, אני מצדיע לך.
    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      פרופיל

      בוחצ'בסקי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      תגיות

      חדשות מחלקה ראשונה