זה היה יכול להיגמר הרבה יותר גרוע. מצבים כאלה מסתיימים לפעמים ברצח. איש בא הביתה מוקדם מהצפוי ומוצא את אשתו בחדר השינה מופתעת ונסערת. הוא מתכופף ומגלה שמתחת למיטה מתחבא גבר עירום. תופס אותו ברגל, מושך אותו החוצה ונותן לו מכות רצח. האישה מנסה להפריד וחוטפת אגרוף לפנים. השכן שומע את הצרחות וקורא למשטרה. השוטרים פורצים לדירה. אחד מהם מזמין מייד אמבולנס לפנות את הגבר החבול קשות. שוטרת צעירה מדובבת את האישה הבוכה ומנסה להרגיע אותה. את הבעל לוקחים לתחנה באזיקים. כל השכנים עומדים בחדר המדרגות ומסתכלים בשוטרים המובילים אותו למטה. דלתות הניידת נטרקות והסירנה מופעלת. הם מתרחקים. איש לא זוכר עוד את התוכי.

אבל השכן, לקוח שלנו בבית הזונות, מביא לי למחרת את התוכי בכלוב. "זה שארלו," הוא אומר לי. "הוא תוכי מדבר. במקום שממנו הוא בא, הראש שלו בסכנה." שארלו בוחן אותי בעין אחת והבעתו אומרת: "אין לי מושג על מה הוא מדבר." "איזה תוכי יפהפה!" אני מתפעלת, "אני מתה על ציפורים." "טוב, אם ככה, אפשר להשאיר אותו אצלך?" "כן! אין בעיה, בכיף!"

וכך הופך שארלו לבן בית בבורדל שלנו. יושב בכלוב שלו כל היום ושורק. אבל כל פעם שמישהו חדש נכנס בדלת הוא צועק: "בעלי מגיע! בעלי מגיע! תיכנס מהר מתחת למיטה!"