CIMULACRA הבלוג של אבי רוזן
אמנות, טכנולוגיה, חברה, פילוסופיה, סייברספייס ועוד.
פוסטים פופולאריים
-
האם האמנות תשלוט?
21/10/09 | 747 צפיות
-
אגדת השבלול
19/5/11 | 981 צפיות
-
מוטי עומר הלך מאיתנו
10/6/11 | 1471 צפיות
-
אמנות באיפוד, זה מה שנלמד בבית הספר..
20/1/11 | 1316 צפיות
-
מועדון הלבבות הבודדים...
11/3/11 | 1009 צפיות
-
ראיה כפולה - stereo vision
5/12/09 | 961 צפיות
פוסטים אחרונים
- אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג 22/6/16
- מהדפס רשת להדפס מסך 20/9/12
- מה הן 100 העבודות המשפיעות ב-5 השנים האחרונות 17/9/12
- אמנות הכסף 13/9/12
- תקשורת ההמונים- הדמיון הוא המציאות, המציאות היא דמיון 12/9/12
- אמנות\חיים 30/7/12
מי שולט באמנות?
"...במשך נוב'- דצ' 1912 הגשים קהנווילר שאיפה של שנתיים כאשר הצליח להחתים את בראק והן את פיקסו על חוזה, שנתן לו אופציה בלעדית לרכישת כל התפוקה שלהם ולקביעת המחירים שאותם ישלם. באותו זמן חתם קהנווילר על חוזה דומה עם חואן גרי, צייר צעיר, שאותו הכיר מספר שנים. גרי החל זה עתה לפתח סגנון קוביסטי משלו, המושפע מפיקסו ומבראק. פרנאן לז'ה, שאת הציור שלו "התופרת", ראה וקנה קהנווילר ב"סלון העצמאיים" ב-1910, היה האחרון שנוסף לחבורה המצומצמת. גם הוא חתם על חוזה אקסקלוסיבי עם קהנווילר באוקטובר 1913... וכך בקיץ 1914 מוצאים עצמם ארבעת האמנים הקוביסטים שנתמכו עד כה ע"י קהנווילר ללא הכנסה שהורגלו אליה. שוב לא היתה להם גלריה להציג בה את עבודתם והקונים שלהם (בעיקר זרים) עזבו את פריז. קהנווילר, שהתגורר בשווייץ, לא נקף אצבע כדי לעזור. חואן גרי למשל, שהיה עכשיו מחוסר מקורות הכנסה, מצא כמה קונים לתמונות שלו. קהנווילר איים עליו ממקום מושבו שלאחר המלחמה יתבע אותו למשפט בעוון הפרת חוזה" (מתוך "הכד מטנסי" מאיר אגסי).
האם חוזים, הם אלה ששולטים באמנות, ומנתבים אותה בהתאם לגחמות הסוחרים?
 Léger, La couseuse (Seamstress) 1909f
 Pablo Picasso, Portrait of Daniel-Henry Kahnweiler, 1910,
Fernand Leger Smoke over roofs. 1911
Juan Gris, Portrait of Picasso, 1912, |
תגובות אחרונות
-
שטוטית
בתגובה על אמנות והסייברספייס ספר חדש בהוצאת רסלינג
-
Avivit Agam
בתגובה על פורטרט עצמי1
-
a#mili
בתגובה על נשגב-קיקיוני
-
יהודיתדימנד
בתגובה על עירום
-
שיר_שטוטית
בתגובה על מהדפס רשת להדפס מסך
-
המ(ר)קיז דיו
בתגובה על One and Three Hamers
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הפטרונים הגדולים תמיד שלטו וישלטו בשוק האמנות, והם תמיד באים מהמעמד הגבוה.
ובכל זאת, חה-חה, אנו מציירים בימינו כאוות רוחנו. אך כשאנו לא קשובים להעדפותיהם, הכל נשאר במחסן.
אתה הופך למותג רק כאשר מספר פטרונים מחליטים ביניהם שאתה "שווה". וכשאתה שווה יש תור לעבודותיך עוד
בטרם נוצרו.
כך זה עובד.
האם חופש היצירה הוא לא רב ערך יותר וביותר?
אין צורך בחוזים, מנסיוני. מספיק שאתה מרותק לגלריה מסויימת טובה וזו כבר תשעבד את עתידך באפן אכסלוסיבי.
הסכנה שבבטחון חופש היצירה, באפן פרדוכסלי, היא המכירות. אלו יבהירו לך די מהיר מה מכיר יותר. ומכאן הדרך
קצרה למאנייריזם ושיעמום.
אברימל'ה מלמד...
אברימל'ה מלמד...
*
אכן כשרונו וטביעת ידו היחודיים, יכולים להפוך לשקולים באם חתמו על חוזה מגביל...
לכן אני נותן מיצירתי בחינם לכול...
מזלו של פאבלו שהשתחרר מעול הגלריסט...
היום יש חברות היטק שקונות סטאראפים, רק כדי למדף אותם...
דהינו קונים את הזכויות של ההמצאה ושמים על המדף שלא יפריע למוצר שלהם.
מבחינה משפטים אין מה לעשות. הגאון הופך לאנונימוס...
תקופות ארוכות בהיסטוריה הפטרונים, לא רק שהזמינו יצירות אמנות, אלא פעמים רבות גם הגו את נושאה ודמותה. האמן נאלץ להתאים את עצמו לטעמו של הפטרון.
ובכל זאת, אמן הוא אמן וכשרונו הוא לשים את טביעת ידו היחודית גם בנושא נדוש ולעוס לעייפה.
ז"א מי שקובע כעת זה לא סוחרים גלריסטים, אל האמנים באמצעות
"חוקי המשחק שהשתנו במאה שנה! טכנולוגיות חדשות... כפר גלובלי... אינטרנט..."