"...במשך נוב'- דצ'  1912 הגשים קהנווילר שאיפה של שנתיים כאשר הצליח להחתים את בראק והן את פיקסו על חוזה, שנתן לו אופציה בלעדית לרכישת  כל התפוקה שלהם ולקביעת  המחירים שאותם ישלם. באותו זמן חתם קהנווילר על חוזה דומה עם חואן גרי, צייר צעיר, שאותו הכיר מספר שנים. גרי החל זה עתה לפתח סגנון קוביסטי משלו, המושפע מפיקסו ומבראק. פרנאן לז'ה, שאת הציור שלו "התופרת", ראה וקנה קהנווילר ב"סלון העצמאיים" ב-1910, היה האחרון שנוסף לחבורה המצומצמת. גם הוא חתם על חוזה אקסקלוסיבי עם קהנווילר באוקטובר 1913...

וכך בקיץ 1914 מוצאים עצמם ארבעת האמנים הקוביסטים שנתמכו עד כה ע"י קהנווילר ללא הכנסה שהורגלו אליה. שוב לא היתה להם גלריה להציג בה את עבודתם והקונים שלהם (בעיקר זרים) עזבו את פריז. קהנווילר, שהתגורר בשווייץ, לא נקף אצבע כדי לעזור. חואן גרי למשל, שהיה עכשיו מחוסר מקורות הכנסה, מצא כמה קונים לתמונות שלו. קהנווילר איים עליו ממקום מושבו שלאחר המלחמה יתבע אותו למשפט בעוון הפרת חוזה" (מתוך "הכד מטנסי" מאיר אגסי).

האם חוזים, הם אלה ששולטים באמנות, ומנתבים אותה בהתאם לגחמות הסוחרים?

Léger, La couseuse (Seamstress) 1909f

Pablo Picasso, Portrait of Daniel-Henry Kahnweiler, 1910,

Fernand Leger Smoke over roofs. 1911

Juan Gris, Portrait of Picasso, 1912,