כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    כמו צחוקים סגולים

    על הקשר בין תורת הייחסות ומכניקה של הקוואנטים.
    על ההבדלים בין תאוריות רוחניות וסתם רוחניקים.
    על הקשר בין ציונות לגזענות.
    על ההבדלים בין צ'יצ'ולינה, אורה נמיר וחברי פרלמנט אחרים.
    על כל אלה, על כל אלה...
    וגם על דברים אחרים.

    סבא לא אכל עגבניות. ידעת?

    56 תגובות   יום ראשון, 8/8/10, 18:14



    "שנים שלא ראיתי אותם כל כך מקרוב, באים לבקר אותי ומקדישים לי מזמנם ומהחיות שכל כך חסרה לי בחיי וגם מאז מותי..."


     

    למדתי לחזר אחריו מאז שהקשר ניתק, אשתי משכה ידיה מתפקיד "שר החוץ", היום אני "מנהל קשרי הלקוחות", תפקיד שגדול על מידותיי, שהרי את כישורי החברות זנחתי זמן קצר אחרי שהגיתי את מילתי הראשונה, עוד כשנמסרתי למשפחה מאמצת, כדי לאפשר לי סיכוי. בכדי להציל את חיי.


    "אני רוצה לבקר אצל סבא בבית הקברות" הוא אמר במפתיע, ברור היה לו מראש שלא אוכל להתנגד.

    "בטח" שלפתי, למרות שלא הייתי מוכן, "א...אבל לא השבוע, אני עובד ללא הפסקה, בשבוע הבא יהיה נוח יותר", הוא הסכים ואז הוסיף בשפה שאני לא בקיא בה, אבל גם אל מולה למדתי להנהן, כמו על כל ענייני הרגש וחוסר הפרופורציה לה הם זוכים, "הוא בא לבקר אותי בחלום, ביקש שאבוא לבקר אותו גם. אני אשמח אם תצטרף".


    הבנתי שאני חושש ממנו, מהבן שלי, חושש שהוא יצליח לראות את שאני כל כך טוב בלהסתיר, חושש שמא הוא יהפוך אל פי תהום את כל עולמי.


    אבל אני חזק, תמיד הייתי, אם הייתי חלש אז הייתי מת כבר מזמן, מי כמוני יודע שהיו לי הרבה הזדמנויות למות, ידעתי באיזה צו מקודש להתרחק מכולן. הלוואי והיה גם הוא עושה כמוני, אני לא מבין מדוע הוא מרשה לעצמו לגעת כל כך עמוק בפחדים, פחד לא נועד למעשה אוהבים.


    "בוגר שואה" הוא קורא לי ליד הקבר הדומם, אני לא מתחבר לקברים, בפנים שוכבות עצמות עבשות, שרידים של גוף שבגד וזיכרונות עמומים. שם אני מספר לו את מה שאני זוכר, על הדוב המת שראיתי כילד והמשיך לרדוף אותי שנים רבות בביעותים ליליים, על אף שביקשתי כל לילה לפני השינה לא לחלום אותו לפחות ללילה אחד.

    "סבא לא אכל עגבניות, ידעת?" אני שואל, אבל הוא לא ידע, אז אני מסביר לו שלמרות שכבר היינו בארץ ועל אף שהוא היה אדם רציונאלי במהותו, בילדותו אמרו לו ש"יהודים לא אוכלים עגבניות, שמא שרידיהן האדומים ייזלו משפתותיו ויצדיקו פוגרומים, כי אם שפתייך עטורות בדם עגבניות זה צידוק מספק לטעון כי ניזונת מילד נוצרי", אני חושב שהיה זה רק צידוק לוויתור על הירק היקר, אבל הוא נצמד לעיקרון עד יום מותו.


    הוא זוכר איך סבא לימד אותו לשחק שח מט, זוכר שהפגין כלפיו סבלנות שלא ידע שיש בו. הוא גם זוכר שהביט בו במבט מלא אהבה וכאב, מבט שאמר: "אני רואה אותי בך, בגלל זה העיניים שלי מתמלאות ברחמים".


    משהו התבגר בו, הוא כבר לא בועט וגם לא מאשים, הוא מחבק את הקשיים, מלקק את פצעי הדרך, מקרין שלווה אל מול מציאות כואבת, אפילו מוצא יתרונות היכן שקשה לזהות אלא כאב גדול ואבדן דרך. הוא יקר לי ואני מאוד מתקשה לומר זאת, אך מקווה שהוא יודע עד כמה אני אוהב אותו, עד כמה אני גאה להיות אביו.


    אז חשבתי שהצלחתי להשיל ממני את עול ההורים. ואז, רגע לפני שאנחנו עוזבים, אני מפתיע את עצמי ואומר בקול רם: "להתראות אבא, אהבנו אותך". והוא מוסיף ומתקן: "אוהבים".

     

     

     

    אחרי כמה תגובות הבנתי שצריך להבהיר שהפוסט הזה הוא רק חלק קצר מפרק, מתוך ספר שכותב את עצמו באמצעותי...

    הוא אינו אוטוביוגרפי בטבעו, אך כמו כל יצירה, יש לו בסיס רחב בחיים.

    כל מי שמזהה אותי עם אחת הדמויות עושה זאת על אחריותו האישית בלבד, אני מוכן לשתף ולומר כי בכל אחת מן הדמויות יש הרבה מאוד ממני.

    דרג את התוכן:

      תגובות (56)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        29/9/10 21:10:
      בשונה מכמה פה, אני הגעתי אליך דווקא ממש במכוון, אחרי שקראתי תגובה נפלאה שלך במקום אחר. רציתי להוסיף, עוד, וגם, שהספר הזה כותב את עצמו באמצעותך ממש מצויין. או (ואריציה חלופית): אמצעותך מצויין! :) 
        24/9/10 12:17:
      אילו רק אפשר היה להעניק כוכב לתגובה...
      תענוג לארח אותך כאן.
        24/9/10 09:39:
      לא קשור לכלום (או שבעצם קשור להכל)...לפני כמה ימים סבתא אמרה לי: "אהבה היא לא תפוח אדמה".
      אמרתי לה: "מה? מ'זתומרת?"
      אז היא אמרה: "נו...תפוח אדמה, פשוט...בסיסי..זול..לא צריך להתאמץ לגדל".
      סבתא יודעת..חשבתי. היא חיה על תפוחי אדמה די הרבה זמן. אולי בגלל זה כששאלתי אותה אם היא אי פעם אהבה היא ענתה לי שלא.
      מזווית העין ראיתי את סבא, קראתי לו. הוא לא שמע. קראתי לו שוב, הוא לא שמע.
      "עזבי", סבתא אמרה לי, הזקן הזה לא שומע כלום.
        23/9/10 16:22:
      לא בטוח שאני מסכים עם לפיד...
      אולי את הרגעים הללו לא צריך לכתוב, כמו שחשוב לזכור שגם ביוגרפיה מדוייקת אינה אלא תעתוע דמיוני.

      בדיוק כמו שהקטע הזה אינו ביוגרפי במהותו.
      כיף שבאת לבקר.
        22/9/10 10:27:
      על ביוגרפיה כתב יאיר לפיד "היא סוג של תעתוע מפני שהדברים החשובים ביותר בחיים הם דווקא אלה שאין מה לכתוב עליהם"
      הצלחת ללכוד רגע פרטי בצורה מושלמת
        2/9/10 20:39:
      מי כמונו יודעים...
        2/9/10 20:25:
      hyper realistic
      המציאות היא ההזייה הכי גדולה..
        1/9/10 19:49:

      צטט: ד י ת י 2010-08-31 22:27:10

      מאוד מאוד ריגשת אותי.
      גם אני דור 3 ליוצאי שואה.
      סבתא שלי (היא היחידה שנותרה) לא מדברת על זה

       

      רגש הוא המשאב של החיים,

      תענוג להפיק אותו, עונג להפיק ממנו.

       

      גם אני הצלחתי לאסוף סיפורים בודדים, בהרבה מקרים השלמתי את התמונה בעזרת חושים בלשיים... אבל זה משתנה לעיתים, לפעמים עוד פרט נוסף לתצרף, לעיתים הם נכונים לתת יותר. צריך לזכור שאנשים משתנים.

       

      אני דור שני ושלישי כאחד.

      השגתי אותך... :)

        1/9/10 19:44:

      צטט: miel 2010-08-31 08:23:21

      כתוב טוב ומסקרן מספיק כדי שארצה לקרוא את השאר
      במילים אחרות , זה טוב זה.

       

      תודה

      ו.. ברוכה הבאה.

       

      (כיף של תגובה השארת פה)

        1/9/10 19:40:

      צטט: 2btami 2010-08-30 12:26:13

      מאוד מאוד מסקרן.
      הספר הזה, משיסיים לכתוב עצמו דרכך,
      יניח את ידך על השולחן, ייאנח לרווחה , ובטח יאמר:
      זהו. עכשיו תנוח.

       

      נבואתך מעודדת,

      אך עושה הרושם כי רחוק היום עד שאשמע את קולו המנחם.

      את מעניקה השראה בכמה דרכים,

      גם בזכותך, אמשיך להשאר קשוב.

       

      תודה.

        31/8/10 22:27:
      מאוד מאוד ריגשת אותי.
      גם אני דור 3 ליוצאי שואה.
      סבתא שלי (היא היחידה שנותרה) לא מדברת על זה
        31/8/10 08:23:
      כתוב טוב ומסקרן מספיק כדי שארצה לקרוא את השאר
      במילים אחרות , זה טוב זה.
        30/8/10 12:26:
      מאוד מאוד מסקרן.
      הספר הזה, משיסיים לכתוב עצמו דרכך,
      יניח את ידך על השולחן, ייאנח לרווחה , ובטח יאמר:
      זהו. עכשיו תנוח.
        28/8/10 01:17:
      יפה.אשמח להמשך
      תודה.
        19/8/10 22:35:

      צטט: ההלך 2010-08-19 21:44:09

      זה מצויין. ככה בפשטות - ממש מצויין.
      מחכה לקרוא עוד מתוך הספר הנכתב.

       

      יש מחמאות שוות ויש מחמאות ממש שוות...

      תודה!

      כיף גדול כשזה מגיע ממך.

        19/8/10 22:32:

      צטט: נעמית 2010-08-19 12:24:33

      מזדהה מאוד עם מה שכתבת. גם אותי הם באים לבקר.

       

      רק אל תספרי שאת שומעת מה שהם אומרים,

      עבורם זו סיבה מספיק טובה לרשום לך כדורים...

      :)

        19/8/10 21:44:
      זה מצויין. ככה בפשטות - ממש מצויין.
      מחכה לקרוא עוד מתוך הספר הנכתב.
        19/8/10 12:24:
      מזדהה מאוד עם מה שכתבת. גם אותי הם באים לבקר.
        14/8/10 02:00:

      צטט: dawnlight 2010-08-12 17:48:40

      צטט: מולי. 2010-08-12 00:18:30


      מסתבר...
      כי הגעתי גם לתמונה שריגשה אותי.
      (יש שם הסבר).

      אכן יש.

      אז יש לנו פטיש משותף או רק משיכה לאותה בחורה? לשון בחוץ

       

      מופתע 

        13/8/10 22:18:

      צטט: daaaag 2010-08-13 13:59:19

      כתיבתך נפלאה וסוחפת...
      מסוקרנת לקרא את כל הפרק מהספר שנכתב באמצעותך

      גם אני חשה שדברי נכתבים דרכי..אני רק היד הכותבת.

      ועוד משהו - מוזר שכשקוראים ספר לא חושבים שהוא יומן אישי, כאן בקפה כל טקסט שנכתב ומועלה, נחשב על ידי הקוראים אותו כאוטוביוגרפיה.. חייכתי לעצמי כשקראתי את ההבהרה שלך.
      כמעט כל שיר שלי - בא לי לכתוב כזו הבהרה (-:

       

       

      הקרדיט שלי מוגבל בענין, זה הכל העורכת, לדעת לקחת את גיבוב המילים שאני יורה, לפרק משפטים שמשאירים כל אדם, שאינו שחיין אולימפי, חסר נשימה ולהפוך אותם למשהו קריא ונגיש... אין ספק שהיא הכשרון האמיתי.

       

      ההבהרה נולדה מתוך התגובות, את ילדיי איני נוטה לקחת לטיולי הכרות עם קרובי משפחה מהסוג הבלתי תקשורתי ואבי צועד בשבילי החיים בכושר טוב משלי...

      אבל ההורובורוס הזה של כותב ונכתב, של הפיקציה האוטוביוגרפית, אם זה היה נושא למחקר אז הדוקטורט בסופו היה פסיכיאטרי...

        13/8/10 13:59:
      כתיבתך נפלאה וסוחפת...
      מסוקרנת לקרא את כל הפרק מהספר שנכתב באמצעותך

      גם אני חשה שדברי נכתבים דרכי..אני רק היד הכותבת.

      ועוד משהו - מוזר שכשקוראים ספר לא חושבים שהוא יומן אישי, כאן בקפה כל טקסט שנכתב ומועלה, נחשב על ידי הקוראים אותו כאוטוביוגרפיה.. חייכתי לעצמי כשקראתי את ההבהרה שלך.
      כמעט כל שיר שלי - בא לי לכתוב כזו הבהרה (-:
        13/8/10 11:00:
      יופי,
      תודה.
      גם על התגובה.
        13/8/10 08:04:
      נגע בי
      אתה כותב מקסים
        12/8/10 20:50:

      צטט: אישה1 2010-08-12 19:55:09

      אצלי זה "טכס חניכת חברות חדשה", אז גם מי שלא הגיע בפוקס והתרגש- זה נחשב? ( ;

      יפה כתיבתך, גם התוכן וגם האריזה.

      ספר שכותב את עצמו? וואלה, זה סטארט-אפ! וגם אני רוצה! חיוך

       

       

      התרגשות תמיד נחשבת... לעורר אותה זה עונג צרוף.

      תודה, תודה, ו..כן, ארזתי לבד... ולא נתנו לי משהו להעביר למישהו...

       

      נדמה לי שכל הספרים כותבים את עצמם, המוציאים לפועל אינם סופרים, הם מחברים, מילים היו שם קודם.

        12/8/10 20:46:

      צטט: guitarwoman 2010-08-12 19:10:36

      כתיבתך מאוד ריגשה אותי, וגם לקחתי את הסיפור הזה לעוד כמה כיוונים, לאבא שלי שהיה מאומץ, וכמובן לכמה בתי עלמין......
      מה שכן, תאמר לו. ילדים חייבים לשמוע.

       

       

      שמח שהצלחתי לרגש, עוד יותר על שלקחת את זה הלאה.

      בתי עלמין הם שדות מאוד פוריים, לסיפורים הרבים החבויים בין המצבות ולצמחים שגדלים בינות להן.

       

      כך שעל אף התוספת לפוסט, שלא היתה שם כשהגבת לו, הוא שומע, כל מילה.

       

      תודה.

        12/8/10 20:41:

      צטט: דיוטימה 2010-08-12 09:38:28

      ספר שכותב את עצמו באמצעותך הוא המתנה האולטימטיבית שאתה יכול להעניק לעצמך ולבנך יחידך אותו אוהב ושמתוך השתקפויותיך בו, אתה גם לומד לאהוב יותר את עצמך.
      ויש גם יש מה לאהוב!
      [אם אפשר, באותיות גדולות יותר...]

       

       

      הרבה בזכותך,

      האותיות גדלו, הבהרות שובצו והערות נוספו.

       

      כל זאת לא מעיב, אף לא במעט, על תגובתך הנפלאה.

      תודה.

        12/8/10 19:55:

      אצלי זה "טכס חניכת חברות חדשה", אז גם מי שלא הגיע בפוקס והתרגש- זה נחשב? ( ;

      יפה כתיבתך, גם התוכן וגם האריזה.

      ספר שכותב את עצמו? וואלה, זה סטארט-אפ! וגם אני רוצה! חיוך

        12/8/10 19:10:
      כתיבתך מאוד ריגשה אותי, וגם לקחתי את הסיפור הזה לעוד כמה כיוונים, לאבא שלי שהיה מאומץ, וכמובן לכמה בתי עלמין......
      מה שכן, תאמר לו. ילדים חייבים לשמוע.
        12/8/10 17:48:

      צטט: מולי. 2010-08-12 00:18:30


      מסתבר...
      כי הגעתי גם לתמונה שריגשה אותי.
      (יש שם הסבר).

      אכן יש.

      אז יש לנו פטיש משותף או רק משיכה לאותה בחורה? לשון בחוץ

        12/8/10 09:38:
      ספר שכותב את עצמו באמצעותך הוא המתנה האולטימטיבית שאתה יכול להעניק לעצמך ולבנך יחידך אותו אוהב ושמתוך השתקפויותיך בו, אתה גם לומד לאהוב יותר את עצמך.
      ויש גם יש מה לאהוב!
      [אם אפשר, באותיות גדולות יותר...]
        12/8/10 00:18:

      מסתבר...
      כי הגעתי גם לתמונה שריגשה אותי.
      (יש שם הסבר).

        11/8/10 21:47:
      להבדיל ממה שלמדנו במגרש הכדורגל של בית הספר היסודי,
      פוקסים כן נחשבים.
      מאוד נחשבים.
        11/8/10 21:26:

      גם אני הגעתי אליך בפוקס.
      כתוב נהדר. והסוף כל כך משמעותי.
      כמה חשוב לבטא אהבה... וגם במילים.
        11/8/10 18:35:

      צטט: OCN 2010-08-11 18:11:11

      מאד מאד מרגש
      שמחה שהגעתי אליך בהפתעה

       

       

      יופי! זה בהחלט חלק מהכוונה.

      את מוזמנת לשוב (ולהביא חברים...)

      לשון בחוץ

        11/8/10 18:31:

      צטט: orlym101 2010-08-11 13:34:25

      בתור סופר של ספר אשר כותב את עצמו מבאמצעותך ,
      אתה בהחלט כותב ניפלא!
      הערה קטנה , קשה מאוד לקרוא , חזק את הפונט בבקשה.

       

      תודה!

      ובמיוחד בשבילך שיפרתי את העיצוב,

      פחות שקוף, אני מקווה שגם יותר ברור.

        11/8/10 18:29:

      צטט: plonk 2010-08-11 12:41:41

      short one..just to tell you i like your writing and
      i also don't eat tomatoes, in addition to having
      son that also scares me sometimes cos i  
      see myself in him, and not always the good bits
      :)

      cheers

       

      Thanks mate

      Appreciate your honesty; guess it's always like that with kids

        11/8/10 18:22:

      צטט: mafalda! 2010-08-10 23:22:51

      ככה כותבים!

       

      ככה מגיבים! :)

        11/8/10 18:11:
      מאד מאד מרגש
      שמחה שהגעתי אליך בהפתעה
        11/8/10 13:34:
      בתור סופר של ספר אשר כותב את עצמו מבאמצעותך ,
      אתה בהחלט כותב ניפלא!
      הערה קטנה , קשה מאוד לקרוא , חזק את הפונט בבקשה.
        11/8/10 12:41:
      short one..just to tell you i like your writing and
      i also don't eat tomatoes, in addition to having
      son that also scares me sometimes cos i  
      see myself in him, and not always the good bits
      :)

      cheers
        10/8/10 23:22:
      ככה כותבים!
        10/8/10 21:42:
      זה, אולי, הזמן לספר ש... הפוסט הזה הוא רק חלק קצר מתוך פרק שלם מתוך ספר שכותב את עצמו באמצעותי...
      סתם שתדעו.
        10/8/10 09:15:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-08-10 00:10:46

      צטט: תמר קפואנו 2010-08-09 16:55:50

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-08-09 15:12:15

      " הוא מרשה לעצמו לגעת כל כך עמוק בפחדים, פחד לא נועד למעשה אוהבים"
      *
      ובעיניי זה לא פחד, אלא אותו הבהוב מוקדם בעל דחף מיו-חד אשר מעז להכות בך שורש ב-דיוק בנקודה שבה בוחשים אפשרויות אינסופיות, וברגע נוגע אחד יש את הרצון העז הזה להיות ה-אחר {סבי,אבי...} ,להתכלל ולהתכרבל בבשרו אפר אל אפר ולהיות בשבילו/לי
      *
      אווחחח...העולם נמצא בתוכך , יקר אחד.
      תמשיך....

       

       

      הבהוב מכה שורש בנקודה של האפשרויות...

      נכון?

       

      מה?

       

      ?

       

      אנא :)

       **********

      מה השאלה? 

      {בשעה זו ואחרי יום מופלא גם אני לא מבינה את עצמי:))}

       

       

      אז את רוצה הקלות של ילדת יומהולדת...

      יאללה פ'סדר.

      צטט: תמר קפואנו 2010-08-09 16:55:50

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-08-09 15:12:15

      " הוא מרשה לעצמו לגעת כל כך עמוק בפחדים, פחד לא נועד למעשה אוהבים"
      *
      ובעיניי זה לא פחד, אלא אותו הבהוב מוקדם בעל דחף מיו-חד אשר מעז להכות בך שורש ב-דיוק בנקודה שבה בוחשים אפשרויות אינסופיות, וברגע נוגע אחד יש את הרצון העז הזה להיות ה-אחר {סבי,אבי...} ,להתכלל ולהתכרבל בבשרו אפר אל אפר ולהיות בשבילו/לי
      *
      אווחחח...העולם נמצא בתוכך , יקר אחד.
      תמשיך....

       

       

      הבהוב מכה שורש בנקודה של האפשרויות...

      נכון?

       

      מה?

       

      ?

       

      אנא :)

       **********

      מה השאלה? 

      {בשעה זו ואחרי יום מופלא גם אני לא מבינה את עצמי:))}

      צטט: dawnlight 2010-08-09 15:47:35

      לא הבנתי, אז שאלתי אותו.
      הוא אמר שכן. אבל הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור על פחדים שחלפו.
      אז יוצא שאני שוב לא מבין כלום...

       *

      ?

        9/8/10 22:01:

      צטט: Design4U 2010-08-09 16:02:05

      לומדת להכיר ועד אז רצוי שאשתוק:)
      יש עניין זה בטוח...

       

      נדמה לי שההיפך הוא הנכון,

      ככל שיודעים יותר, כך יש פחות לתרום.

        9/8/10 22:00:

      צטט: ענבר .ג 2010-08-09 15:48:33

      יקירי המיוחד.

      אני יודעת שזה כבר כמה ימים ששוררת הדממה , ואולי בכלל אני טועה , אבל אני לא חושבת שיש בך משהו אחר ממש.
      אני חושבת שיש בך בדיוק את אותה רגישות , אותה עירנות ומודעות לפרטים כל כך קטנים אבל כל כך גדולים. אני חושבת שיש בך את אותו אומץ שכל הזמן היה שם.
      אומץ לגעת , להיות מודע ועירני לדברים העמוקים , אלו שכל כך רוצים להדחיק , להסתיר ולהשאיר מאחור.
      אתה מסתכל לאמת בפנים , למרות הפחד הגדול , מסתכל לה בעיניים ויכול לה.
      אתה הורה נהדר , בזה אין בכלל ספק. לא רק , אבל גם בגלל שאתה כל מה שקרה וקורה לך אתה הורה טוב שכזה.
      ואתה יודע מה , נשמע שהילד הזה ממש דומה לך , הילד הזה נשמע ממש אתה , ואולי הוא אתה , או השתקפות שלך, אבל מה שבטוח זה שהוא עוד סיפור הצלחה שלך.
      גאה בך. אתה לוחם אמיץ. ובשלן משהו ... :)))

       

       

      כשאני קורא אותך כאן, פתאום ברור לי,

      שהמראה, שעל קיר ביתה של האם החורגת של שילגיה,

      טפחה לעצמה על השכם אחרי כל שיקוף,

      ואמרה לעצמה, במלא הגאווה: "פאק איט, אני טובה!"

       

      עשית לי כיף גדול!

        9/8/10 16:55:

      צטט: אנימל אינסטינקט 2010-08-09 15:12:15

      " הוא מרשה לעצמו לגעת כל כך עמוק בפחדים, פחד לא נועד למעשה אוהבים"
      *
      ובעיניי זה לא פחד, אלא אותו הבהוב מוקדם בעל דחף מיו-חד אשר מעז להכות בך שורש ב-דיוק בנקודה שבה בוחשים אפשרויות אינסופיות, וברגע נוגע אחד יש את הרצון העז הזה להיות ה-אחר {סבי,אבי...} ,להתכלל ולהתכרבל בבשרו אפר אל אפר ולהיות בשבילו/לי
      *
      אווחחח...העולם נמצא בתוכך , יקר אחד.
      תמשיך....

       

       

      הבהוב מכה שורש בנקודה של האפשרויות...

      נכון?

       

      מה?

       

      ?

       

      אנא :)

        9/8/10 16:02:
      לומדת להכיר ועד אז רצוי שאשתוק:)
      יש עניין זה בטוח...
        9/8/10 15:48:
      יקירי המיוחד.

      אני יודעת שזה כבר כמה ימים ששוררת הדממה , ואולי בכלל אני טועה , אבל אני לא חושבת שיש בך משהו אחר ממש.
      אני חושבת שיש בך בדיוק את אותה רגישות , אותה עירנות ומודעות לפרטים כל כך קטנים אבל כל כך גדולים. אני חושבת שיש בך את אותו אומץ שכל הזמן היה שם.
      אומץ לגעת , להיות מודע ועירני לדברים העמוקים , אלו שכל כך רוצים להדחיק , להסתיר ולהשאיר מאחור.
      אתה מסתכל לאמת בפנים , למרות הפחד הגדול , מסתכל לה בעיניים ויכול לה.
      אתה הורה נהדר , בזה אין בכלל ספק. לא רק , אבל גם בגלל שאתה כל מה שקרה וקורה לך אתה הורה טוב שכזה.
      ואתה יודע מה , נשמע שהילד הזה ממש דומה לך , הילד הזה נשמע ממש אתה , ואולי הוא אתה , או השתקפות שלך, אבל מה שבטוח זה שהוא עוד סיפור הצלחה שלך.
      גאה בך. אתה לוחם אמיץ. ובשלן משהו ... :)))
        9/8/10 15:47:
      לא הבנתי, אז שאלתי אותו.
      הוא אמר שכן. אבל הוא לא מוכן להרחיב את הדיבור על פחדים שחלפו.
      אז יוצא שאני שוב לא מבין כלום...
      " הוא מרשה לעצמו לגעת כל כך עמוק בפחדים, פחד לא נועד למעשה אוהבים"
      *
      ובעיניי זה לא פחד, אלא אותו הבהוב מוקדם בעל דחף מיו-חד אשר מעז להכות בך שורש ב-דיוק בנקודה שבה בוחשים אפשרויות אינסופיות, וברגע נוגע אחד יש את הרצון העז הזה להיות ה-אחר {סבי,אבי...} ,להתכלל ולהתכרבל בבשרו אפר אל אפר ולהיות בשבילו/לי
      *
      אווחחח...העולם נמצא בתוכך , יקר אחד.
      תמשיך....
        9/8/10 14:30:

      צטט: עמיר E 2010-08-08 20:54:28

      אני מסכים עם הכותבת האלומה, יש כאן משב רוח מכיוון שאינו ברור עדיין (לי) ורק ימים יגידו מי ומה. הסיפור רגיש עד קצות האצבעות, מדמם זכרונות וקרעי חיים הוא זולג מפיך כמו אותה עגבניה אסורה. אהבתי. אשוב.

       

      על התגובה הזו לא אגיב.

      כדי לא להפר את שיווי המשקל, כדי לשמוע עוד שיר שלך מתנגן.

       

      לכבוד הוא לי.

        9/8/10 14:28:

      צטט: אלמה 2010-08-08 20:12:43

      אוף אלוהים. כמה אתה אחר. כאילו לא ממש הספקתי לתהות על קנקנך אבל השורות המילים הכל צועק שאתה אחר. אני מזהה רגישות ועירנות. ואני מזהה אותך יודע לעשות את הדבר המופלא הזה לשחות בין הניואנסים הדקים. וזה מקסים. שתדע.
      (אגב, גם אני לא אוכלת עגבניות:))

       

       

      עלית עלי,

      במקור אני מגיע מכוכב לכת שלא מופיע אצלכם על המפה.

       

      אבל התגובה הזו שלך, עושה אותי שייך.

       

      תודה.

        8/8/10 20:54:
      אני מסכים עם הכותבת האלומה, יש כאן משב רוח מכיוון שאינו ברור עדיין (לי) ורק ימים יגידו מי ומה. הסיפור רגיש עד קצות האצבעות, מדמם זכרונות וקרעי חיים הוא זולג מפיך כמו אותה עגבניה אסורה. אהבתי. אשוב.
        8/8/10 20:12:
      אוף אלוהים. כמה אתה אחר. כאילו לא ממש הספקתי לתהות על קנקנך אבל השורות המילים הכל צועק שאתה אחר. אני מזהה רגישות ועירנות. ואני מזהה אותך יודע לעשות את הדבר המופלא הזה לשחות בין הניואנסים הדקים. וזה מקסים. שתדע.
      (אגב, גם אני לא אוכלת עגבניות:))

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      dawnlight
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין