כמו אדם שאיבד את זכרונו, ששכח את יקיריו, את מילותיו.
הוא חי את חייו, עובד את עבודתו.
מביט במסך הטלביזיה מדי ערב.
הימים חולפים, השבועות,החודשים.
ולעתים שביב של זכרון מתעורר בו לרגע, הרגשה מתקופה אחרת, הרבה יותר קדומה.
לעתים למראה חבורת ילדים רצה ברחוב, לעתים למראה אישה אדומת שיער החולפת על פניו. ולעתים סתם למראה השתקפות קרני השמש בשקיעתה, באדן החלון, מול בניינים ומרחבי שדות.
ובלב הלילה חיוך כמעט בלתי נראה מופיע על פניו הישנות. |
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את מעגל השגרה הזה אפשר לשבור, לא רק בזכרון
(למרות שחלומות מחוייכים הם התחלה טובה:))
וטוב שכך.
רק חיוכים.
רק טוב מעכשיו והלאה:)
איבדת את זיכרונך ושכחת את יקירך :-) ?