כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    על שם, על שמבורסקה ועל מה שבינהם

    15 תגובות   יום שני, 9/8/10, 20:18

    ''

     

    בשנה האחרונה אני מבלה שעות במחיצת שיריה של ויסלווה שמבורסקה  (המשוררת הפולניה, זוכת הנובל) ולא די לי.

    פה ושם כשאני נתקפת סגידה, שעולה על גדותיה, אני מתרגמת  שיר או שניים.

    במסעותיי אִתה, נתקלתי שוב בשירה הידוע "עדיין" ( Jeszcze  במקור הפולני), שנוגע בנו, היהודים. המקור ותרגומו של רפי וויכרט מצורפים למטה.

     

    לכאורה, נושאו של השיר הם  קרונות המשא של הטרנספורטים, שבהם הוסעו היהודים אל מותם על אדמת פולין, אבל רק לכאורה. השיר הוא שיר הנצחה לקורבנות שהקרונות הכילו, או מדויק יותר, הנצחה של השמות היהודיים, שנושאיהם הובלו למוות.

     

    הקרונות החתומים, הם קרונותיה של רכבת רפאים, שבה מובלים שמות יהודיים, (כמו נתן, יצחק, שרה, אהרון ודוד), שעדיין, עדיין דוהרת על אדמת פולין. זוהי רכבת בלהות דוממת, טרנספורט של קריאות, בלשונה של שמבורסקה. שמותיהם של הנוסעים מהדהדים  בדממה, ומהווים חלק משאון הרפאים של הקרונות המכים במסילה.

     

    שמבורסקה עושה את ההיפך ממה שעשו המרצחים. הם מחקו את שמות הקורבנות והפכו אותם למספרים. שמבורסקה משיבה להם את שמותיהם.

    "יימח שמו", הקללה הנפוצה שלנו,  מכוונת  בדיוק לנקודה זו, מחיקת שם האדם כמחיקת האדם.

     

    מה ששמבורסקה עשתה בשיר אחד בעזרת חוש השמע, או נכון יותר בעזרת  כריית אוזן לדממה, השיג וו.ג. זבאלד, הגרמני, בפרוזה שלו בעיקר בזכות חוש הראיה, או נכון יותר בזכות איזה חוש שישי הרואה את הנסתר.

     

    ב"אוסטרליץ" למשל, כל גרגיר אדמה, כל חלקיק בנין על אדמת אירופה, אינם אלא שכבה מבודדת, מסתירה, של חיים יהודיים שהיו, שרוחשים שם עדיין מתחת, והיו צריכים להטריף  את ימיו ואת לילותיו של כל אירופאי, שמוכן היה לכרות להם אוזן. זבאלד כרה להם אוזן בגרמניה, עד שלא עמד בזה עוד וגלה מגרמניה לאנגליה. גם שם לא מצא מנוח עד שקפח את חייו בשנת 2001  בתאונת דרכים.

     

    אבל נחזור לשמבורסקה , לידענותה ולרגישותה למהותה של היהדות, המקדשת שמות באמצעות הזכרון. לא  גופו של האדם, אלא שמו הוא משכן הנשמה. תודות ליעקב מאיר, שכתב בסוף השבוע, במוסף הספרותי של "הארץ"  על המהפכה של ספר דברים, ראיתי את הקשר.

     

    בספר דברים, בפרשת "ראה", חל שינוי גדול בתפיסת האלוהות המונוטאיסטית. לכאורה השינוי הוא במקום שבו  מצוּוים העם להקריב את הקורבנות. לא עוד במקומות שונים, אלא במקום אחד, אבל השינוי הגדול הוא, מהותו של המקום האחד והגדרתו.

     

    "והיה המקום אשר יבחר ה' אלוהיכם לשכן שמו שם שמה תביאו את כל אשר אנכי מצווה אתכם" דברים יב , 11. (שימו לב לרצף, שמו, שם, שמה)

    המקום איננו מקום משכנו של האלוהים, אלא המקום שבו ישכן אלוהים את שמו.  השם בלבד נמצא  במשכן, רק המושג הנשגב, רק האידיאה – זהו הבטוי המופשט   ביותר של המונוטאיזם היהודי.

     

    לא מפליא, איך התגלגלו מכאן התפיסות היהודיות במהלך ההסטוריה ואיך הפך השם למקום משכנה של הנשמה ולמה שמייצג את מהותו של האדם. אפילו במוצאנו, בני שם אנחנו.

     

    השם, הוא גם מה שנשאר  אחרי מות, והוא הנושא את הזכרון. לפי היהדות הנשמה תיוותר, אם השם ייזכר. מכאן המנהג היהודי לקרוא לנולדים על שם הקרוב המת. המטרה להנציח את שמו, כדי שתתעלה נשמתו.

     

    בצלום: הנצחה מסוג אחר, גשר בני ברית, ירושלים. צלמה: באבא יאגה

     

    עדיין

    ויסלווה שימבורסקה

     

    בקרונות חתומים
    בארץ שֵמות נוסעים
    לאן זה כך ייסעו
    האם אי פעם יצאו
    אל תשאלו, לא  אגיד, לא יודעת.

    השם נתן הולם באגרוף בדופן קרון
    השם יצחק מזמר בשגעון
    השם שרה למים משווע
    למען השם אהרן, שבצמא גווע.

    אל תקפוץ בנסיעה, השם דוד,
    אתה שֵם מובס שנדון להפסיד,
    לא ניתן לאיש, קשה מנשוא,
    שם בלי בית בארץ זו.

    תנו שם סלבי לבנים,
    כי כאן מונים על הראש שערות,

    כי כאן בין טוב לרע מבחינים
    לפי צורת עפעף ולפי שמות.

    אל תקפוץ בנסיעה. הבן יקָרא לֵך.
    אל תקפוץ בנסיעה. עוד לא עת.
    אל תקפוץ. הלילה משתרר כצחוק ומגחך
    לקול שקשוק גלגלי הרכבת.
     

    ענן מבני אדם מעל הארץ שט,

    מענן גדול דמעה אחת, גשם קט,
    דמעה אחת, גשם קט, עונה צחיחה.
    המלה ליער שחור מוליכה.

    כך,כן כך, הגלגל משקשק. יער ללא קרחות.
    כך, כן כך. ביער נוסע טרנספורט צרחות.
    כך, כן כך. ערה בלילה אני שומעת
    כך, כן כך, דממה בדממה פוגעת
    .

    תרגם: רפי וייכרט

    עם הקוראים הסליחה על הבאג בהעתקה הלא מדויקת של שורות השיר. לצערי, לא הצלחתי לתקן את החלוקה לשורות. כל בית הוא בן ארבע שורות, וכך יש לקרוא את השיר

     

    המקור בפולנית

     

    Jeszcze

    Wisława Szymborska


    W zaplombowanych wagonach
    jadą krajem imiona,
    a dokąd tak jechać będą,
    a czy kiedy wysiędą,
    nie pytajcie, nie powiem, nie wiem.

    Imię Natan bije pięścią w ścianę,
    imię Izaak śpiewa obłąkane,
    imię Sara wody woła dla imienia
    Aaron, które umiera z pragnienia.

    Nie skacz w biegu, imię Dawida.
    Tyś jest imię skazujące na klęskę,
    nie dawane nikomu, bez domu,
    do noszenia w tym kraju zbyt ciężkie.

    Syn niech imię słowiańskie ma,
    bo tu liczą włosy na głowie,
    bo tu dzielą dobro od zła
    wedle imion i kroju powiek.

    Nie skacz w biegu. Syn będzie Lech.
    Nie skacz w biegu. Jeszcze nie pora.
    Nie skacz. Noc się rozlega jak śmiech
    i przedrzeźnia kół stukanie na torach.

    Chmura z ludźmi nad krajem szła,
    z dużej chmury mały deszcze, jedna łza,
    mały deszcze, jedna łza, suchy czas.
    Tory wiodą czarny las.

    Tak to, tak, stuka koło. Las bez polan.
    Tak to, tak. Lasem jedzie transport wołań.
    Tak to, tak. Obudzona w nocy słyszę
    tak to, tak, łomotanie ciszy w ciszę.

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        22/12/13 00:56:

      צטט: נערת ליווי 2013-12-21 15:43:29

      את יודעת יקירתי דבר מוזר, הגעתי לכאן היום. את כתבת ב-2010 ובאופן שאני לא יכולה להסביר עכשיו קראתי ואני אפילו זוכרת כל מה שכתבת כאן. על הקרונות. על השמות. על השורות הנשברות. על התרגום ועוד.

       

      וכן גם על החושים. עליהם אפשר להגיד לא מעט דברים. אז המשך התגובה הזו יהיה במקום ממנו הגעתי עתה... גלגלים ומעגלים ובעיקר תודות רבות! 

       

      זה מוזר, מה שכתבת כאן. תודה, יקרה

       

        21/12/13 15:43:

      את יודעת יקירתי דבר מוזר, הגעתי לכאן היום. את כתבת ב-2010 ובאופן שאני לא יכולה להסביר עכשיו קראתי ואני אפילו זוכרת כל מה שכתבת כאן. על הקרונות. על השמות. על השורות הנשברות. על התרגום ועוד.

       

      וכן גם על החושים. עליהם אפשר להגיד לא מעט דברים. אז המשך התגובה הזו יהיה במקום ממנו הגעתי עתה... גלגלים ומעגלים ובעיקר תודות רבות! 

        6/2/12 15:50:
      באבא יקרה, תודה על השיר, מקור ותרגום שהבאת. קראתי אותו בעבר אבל עתה עם מותה השיר מקבל תוקף אחר. כיוון שהצלחתי לקרוא את השיר במקור, כמובן שהו מרגש יותר מאשר התרגום ויהיה זה הטוב ביותר. המקצב שלה, המצלול, הכל מכה בכל הגפנות האפשריים ומקבע את השמות, את זעקתם ואת נסיעתה של רכבת הדשים הזו. תודה רבה רבה יקירתי שהבאת אותו. משוררת ענקית! אהובה עלי מאוד מאוד.
        6/2/12 12:40:

      תמיד חשבתי כמה מוזר, שלא לומר אירוני, הציווי למחוק את זכר עמלק. ועוד בכתובים מקודשים. ומשוננים.

      (כמו ההוראה החד משמעית להשכיח מלבך כל זכר לפילים ורודים...)

      חוצמזה, שיר עוצר נשימה. תודה.

        15/8/10 12:47:

      צטט: ואחרי ככלות הכל 2010-08-14 23:40:58

      תודה לך על השתוף
      מרגש
      מרגש
      מרגש
      תודה ושבוע טוב

      מודה על התגובה ועל ההתיחסות

       

      תודה לך על השתוף
      מרגש
      מרגש
      מרגש
      תודה ושבוע טוב
        14/8/10 23:35:

      צטט: dafone 2010-08-14 01:25:03

      וקטע משיר שפרסמתי לפני שנים (וגם כאן)

       

      קו הרצף

       

      הַכֹּל מַתְחִיל וּמִסְתַּיֵּם
      בַּשֵּׁם.
      חִלּוּל, קִדּוּשׁ,
      מִי אָ -
      וּבְעֶזְרַת הַ -

      יפה. תודה

       

        14/8/10 01:25:

      וקטע משיר שפרסמתי לפני שנים (וגם כאן)

       

      קו הרצף

       

      הַכֹּל מַתְחִיל וּמִסְתַּיֵּם
      בַּשֵּׁם.
      חִלּוּל, קִדּוּשׁ,
      מִי אָ -
      וּבְעֶזְרַת הַ -

        13/8/10 17:52:

      צטט: dafone 2010-08-12 19:36:18

      אכן, יד ושם.
      ולא רק בתרבות שלנו, אבל ביהדות הדבר בולט, העברת השם מדור לדור עפ"י מסורות העדות השונות.
      תודה על פוסט מלא תוכן.
      דפנה.

      נכון, תודה. יד ושם, איזה יופי. על הצרוף לא חשבתי וזה כל כך מובן מאליו. אבל עוד הוספתי כמה שורות לפוסט בענין זה.

       

        12/8/10 19:36:
      אכן, יד ושם.
      ולא רק בתרבות שלנו, אבל ביהדות הדבר בולט, העברת השם מדור לדור עפ"י מסורות העדות השונות.
      תודה על פוסט מלא תוכן.
      דפנה.
        11/8/10 23:43:

      צטט: ריקי פרנקל 2010-08-11 23:03:30

      תודה על פוסט מעניין. כל כך הרבה השתנה בתרבות מאז האסון ההוא. נראה שמאז מנסים להרוג גם את המושג. אבל אולי רק באמצעות היכולת להמשיג ולקרא בשם, מתקיימת היכולת לזכור ולהנציח.

      תודה. ללא ספק. השם הוא ההנצחה היהודית

       

        11/8/10 23:03:
      תודה על פוסט מעניין. כל כך הרבה השתנה בתרבות מאז האסון ההוא. נראה שמאז מנסים להרוג גם את המושג. אבל אולי רק באמצעות היכולת להמשיג ולקרא בשם, מתקיימת היכולת לזכור ולהנציח.
        11/8/10 20:08:

      צטט: sucara 2010-08-11 18:49:33

      יפה דרשת והרחבת, מעניין מאוד , ובאשר ל- השם למקום משכנה של הנשמה - גם המלה נשמה מורכבת מ- נש- אדם
      שם- שמה- מה , כך אני קוראת את זה : בשם יש נש ומהות,
      תודה

      תודה על ההערה. לא חשבתי על כך

       

        11/8/10 18:49:
      יפה דרשת והרחבת, מעניין מאוד , ובאשר ל- השם למקום משכנה של הנשמה - גם המלה נשמה מורכבת מ- נש- אדם
      שם- שמה- מה , כך אני קוראת את זה : בשם יש נש ומהות,
      תודה
      בוקר טוב
      באבא

      העשרת אותי
      תודה*

      יום וחודש טוב:)))

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין