ואפילו לא צריך לנשק אותו בשביל לבדוק. מספיק שתגידי לו "לא" אחרי דייט, והוא ישמח לשתף אותך בכל מה שהוא חושב עליך בסינון קללות קלות. אבל בSMS. כי הוא לא יאמר את זה במילים.

החוק אומר שכל מי שאני ארצה לא ירצה אותי, וכל מי ישרצה אותי.. התשובה ברורה. וזה לא משנה כמה יפה, חכמה, בשלנית, אינטלגנטית תהי, ואפילו מצחיקה.. (כן, יש בנות כאלה), בים הקר והעכור של הדייטים - כולם נופלים ברשת.

מצעד היצורים, מצעד מקבלי הרגליים הקרות או מקבלי שיחות הטלפון מהאקסית, מצעד של כאב, של פגיעה ותסכול.

למה לעזזל בחורים היום לא מסוגלים לומר בפשטות "את מוצאת חן בעיני, רוצה לצאת" וגם להראות טוב בתמונה הפיצית שהם העלו לאתר?! וזה בהתעלמות ממעיל הגשם, משקפי השמש והכובע.

כן, תסכול אמיתי. וזה לא שאני כזו בררנית... ההסטוריה שלי מספרת יפה על ה"לא נכון". יש לי תואר שלישי ב"לא נכון"

הנסיון שלי מוכיח לי שוב ושוב שתראי את פרצופו האמיתי של הבחור רק ש"תזרקי" אותו. אם הוא יתנהג כמו בהמה.. כנראה שזה לא הבחור הנכון. ואם הוא "נעלם" יש סבירות גבוהה שהפסדת את הבחור הנכון. אם הוא "חוזר" אז הוא עלול להתפס כנמושה.

והנה אני שוב נשמעת כמו גרושה טרייה. שיט. עלו עלי.

לפחות יצאתי בזמן. בלי ילדים. יפה מתמיד. ויודעת מתמיד מה אני מחפשת. אז מה??? זה עוזר לי במשהו? פאק, לא.

כבר לא מתאהבים כמו פעם. בחורים לא מתאהבים בעיניים מזוגגות כמו לפני 10 שנים. הם התבגרו. אני התבגרתי.

כנות נתפסת כרוע, חיזור נתפס כאובססיביות, אנשים פשוטים זה כבר לא מספיק לאף אחד, ואנשים מורכבים - מתוסבכים.

ובסוף, כל אחד בסך הכל רוצה שיחבקו אותו. ושיגידו לו שהוא הכי הכי, ושנשאר יחד לנצח, ואנחנו כמו כפפה ליד.

ואף אחד לא מוכן לוותר על האני שלו. וזה מין זמן כזה שבחורים לא מחזרים יותר. וכולם לוקחים הכל קשה. ופאטלי. ודרמתי.

ונשים נעות בין קשות להשגה לבין ה"מראיינת"... קשה לאייש את התפקיד הזה.

נו למה אתה לא מתקשר אלי?! (אובססיבית) מה אני לא מספיק יפה? (חוסר הביטחון) לא הייתי צריכה לפנות אליו.. (הלקאה עצמית) גם ככה אני אתאכזב (ראיית השחורות) מה הקטע שלו? (תהיות קיומיות) בטח יוצא עם מישהי אחרת (האשמה החוצה) או שהוא פשוט לא רוצה אותי (האשמה פנימה)... הוא בטח קיבל רגליים קרות כי לא רצה להתמודד איתי. (חיה בלללנד)

יאללה. חפרתי. אני כזו בחורה.