תראו איך שהעולם מסתובב. אירועים ואנשים לפני 20 שנה חוזרים לחיים שלי לפתע פתאום כאילו נפתחה דלת קסמים לתקופה הזו.
אתם יודעים שלפני 20 שנה היו עדיין תקליטים שנהגתי לרכוש כבר מגיל 16 ועוד לפני שהיה לי בכלל פטיפון. אני אספתי קודם תקליטים ואח"כ קניתי את הפטיפון כשהיה לי את הכסף. פטיפון פשוט מדור ישן הכל מפלסטיק והתקליט היה מונח על פלסטיק שהיה מתעקם מהחום של המכשיר. ואם עברת ליד השולחן המחט הייתה קופצת ושורטת את התקליט...

הייתי משמר את התקליטים בעטיפת נייר כדי שלא יהיה חשמל סטטי שהרעיש ברמקולים בליווי המוזיקה.
כדי למנוע הצטברות אבק רחצתי את התקליטים באמבטייה עם מים וסבון ופרשתי אותם על מגבות גדולות לייבוש עובר בבבד עדין לספוג את שאריות המים כמו עושה אהבה עם הגבר שלי באמבטיה עובר עליו עם סמרטוט לח ומלטף לו את שק האשכים בעדינות עד שהוא צועק מעונג.

לאחר הייבוש הכנסתי אותם אחר כבוד לעטיפות נייר שייצרתי מראש בעצמי לפי פריסה שהמצאתי בעצמי ואף דאגתי לעשות חור עגול כדי שניתן יהיה לקרוא את הכתוב על מדבקת התקליט. פנים הנייר היה חלק והחיצוני היה מחוספס. בפנים חלק כמו תחת של תינוק כדי שלא יישרט התקליט ה"בייבי" שלי ומחוספס מבחוץ כדי שלא יחליק מידיי בטעות כשאני שולף אותו מעטיפת הנייר.

למה הדבר דומה? דומה לדמות ה"גבר" הגברי אשר מחוספס מבחוץ ומתוק מבפנים. ולמרות הקוצים שבחוץ אתה מגלה את מתיקות הדבש כשאתה מקלף את הקליפה. הגבר הישראלי המחוספס שעטוף לעיתים בפרווה שעירה כמו של דב שנחמד להעביר כף יד עם אצבעות פתוחות לרווחה על מנת לחוש בגופו החטוב והשרירי. תענוג לא מבוטל לאוהבי הז'אנר שאני כמובן נמנה עליו.

הפנטזיה המינית שלי כוללת גבר כזה מחוספס מבחוץ ומתוק מבפנים שכל מה שצריך זה לקלף אותו מקליפתו ולמשש את גופו ולענג אותו מנשיקות פי לכל אורך הגוף ולא לפספס אף נקודה כולל נקודת הג'י. מה שבטוח שאני יודע את המלאכה. מה שהרבה לא יודעים שלא מקבלים מחלות מין סתם כך. יש מסלול חתחתים של הרבה סקס עד שמקבלים את ה"דיפלומה".

ה"דיפלומה" שלי כוללת בין השאר נכשל במדעי ההתנהגות, גורונואיאה, סיפיליס וקלמידיה. לקינוח קיבלתי גם את נגיף האייג' איי וי. והרווחתי בדרך חיסון טבעי נגד הפטיטיס בי. אז תגידו מה שתגידו טקס הענקת התעודה התרחש במסדרון מחלקה ז' באיכילוב. שם קיבלתי את ה"בשורה" על נגיף האייג' איי וי בדמי ורק לפני שש שנים בדיוק. אז אני חי את חיי עם בן זוג קבוע כבר שש שנים - הנגיף...

מה שבטוח שאנחנו לא נתגרש כל כך מהר, חלוקת רכוש לא תעמוד על הפרק מה גם שאין ממש רכוש לחלק. עשינו כבר הסכם ממון במקרה של גירושים הוא יקח את הסטוקרין והטרובדה ואני אשאר עם הזין ביד. כמה שנים עד לגירושין זה אני אברר ברבנות של מחלקה זי"ן באיכילוב. ממש בחרו שם מתאים למחלקה האימונולוגית באיכילוב מחלקה זי"ן כי מקבלים את הנגיף דרך הזין...

עכשיו אין לי כבר תקליטים ואת הפטיפון מסרתי. אבל אני בהחלט מתגעגע לצליל החם של המוסיקה הנשמעת מהויניל השחור. מה שבטוח שלכל תקליט שחור יש חור ואני קיבלתי את הנגיף דרך החור שבלילה הוא תמיד שחור ובמיוחד בחדר החושך הוא לא בדיוק "זוהר" כמו מחזיר אור. אלא אם כן אתה דוחף פנס לתחת ומאיר את העולם עד שהסוללה נגמרת.

סטארט אפ אחר שאני חושב עליו בעודי מדמיין זיון בחדר החושך תמרור עצור בטרם תעבור הצופר בקול זמבורה מפחיד לחדירה ללא קונדום ממש כמו בפריצה לרכבת עם מחסום ככה חדירה ללא קונדום. אז מה רק נשאים עושים שטויות? כנראה שלא רק, גם ישר ישורון נכנס לתוך רכבת עם מחסום ואני הזדיינתי בלי קונדום. שנינו אחרי תאונת דרכים רק שלי שללו את הרישיון והוא כנראה ימשיך לנהוג...