אחים ואחיות לדרך אני פוסעת בדרך הרפואה האינדיאנית כבר כ 14 שנה ,דרך ארוכה ולא בגלל שנותיה אלה בזכות טלטלותיה ושיעורי המעברים אותם אני זוכה לעבור דרכה. לפני בדיוק עשר שנים בהגעתי לגיל 40 חוויתי את קריאת הנשמה שלי בפעם הראשונה , עשיתי בחיי שינוי משמעותי מתוך תחושה ,אינסטינקט ולא ממקום של מודעות והבנה כמו היום.חשבתי שבכך סיימתי את המעברים ודרכי תהיה מאז ברווחה מרובה,שמחה,שקט והעיקר הרבה יצירה ועשייה ברפואה שלי. אז היקום נתן לי להתנהל בשנים האלו כפי שהתחשק לי,בניתי תשתית יפה של עשייה, אלפי אנשים טובים שהלכו איתי בדרך הרפואה ברבדים שונים. קיבלתי הרבה מתנות ורפואות טובות בדרכי ,כמו ה"סווט לודג'" ומעגלי הרפואה, יכולת התקשור עם "העולם שמעבר" וראייה חדה ורכה . עשיתי רבות ,אך בשנתיים האחרונות על כל טלטלות החיים,ידעתי שמשהו אינו עובד כשורה,אני מפספסת ובאמת ממקום לא מודע – שיעור חשוב בחיי, במודעות חלקית בחרתי לסטות מהקול הפנימי שקרא לי ללכת עוד צעד קדימה , ללמוד ליישם את משמעות אשת הרפואה שאני מתוך מחויבות ומופרדות נכונים. לפני כשנה וחצי החלו השינויים ,מתוך הישרדות ולא ממקום של בחירה ומודעות. ובשנה האחרונה עדיין התעקשתי לנסות להמשיך את הדרך שהלכתי מבלי להסכים לראות באמת את הסימנים וההדרכה לדרך החדשה. אני מדריכה את האנשים קדימה,מדברת וצועקת על כך שהאדם חייב בשנתיים האחרונות לדייק את דרכו,להקשיב לקול הלב שלו ולקריאת הנשמה שלו – להתחבר לעוצמה ולהדרכה מלמעלה כי אחרת יהיו מחירים.אי אפשר לומר ליקום – אני מוכן/ה ללכת את הדרך, להבין את משמעות הייעוד/התפקיד שלנו כאן ואז כאשר היקום מביא אותנו לשם – אנו אומרים ,אופס סליחה לא לכך התכוונתי, או לא במחירים האלו...או הבנתי אבל אפשר משנה הבאה??..וכו' ככל שאנו מתקרבים יותר ויותר לאמת שלנו,לנשמת המקור שלנו,לילד/ה שבתוכנו וחוזרים לפשטות הראשונית שבנו – כך אנו יותר עוצמתיים, חופשיים ושמחים אך לשם כך לעיתים יש צורך לוותר על כמה דברים....לפתוח את העיניים לראות ואת האוזניים להקשיב ואת הלב להרגיש – איפה אני בחיי היום? עד כמה אני באמת הולך/ת את דרך הלב שלי? עד מתי אמשיך לוותר על הצרכים שלי למען – אהבה,קבלה,שפע כלכלי ותחושת השייכות? מתי הפסקתי לדבר את הלב שלי? ומהמקום הזה – לדייק את החלום ,הרצון והשאיפות שלי קדימה!!!!
מתוך כך ומההדרכה הגבוהה שלי אני יוצאת בדקה ה90 לפני יום הולדתי ה- 50 למסע אישי, מסע פנימה לאחדות והעצמת השליחות שלי בחיים והטמעת האיזון שבמופרדות בחיי. אני יוצאת בסוף אוגוסט וחוזרת לקראת סוף נובמבר. לפני הנסיעה אקיים עוד שני ערבי תקשור וטקס ירח.
בנובמבר יפתחו 2 סדנאות לימוד של " תקשור דרך קלפי הרפואה", קבוצות קטנות,(פרטים נוספים ינתנו למתעניינים) פתוח לכולם. סדנה חוויתית ומאתגרת המאפשרת כלים יישומיים והעצמה אישית קדימה. באיזור הצפון ובאיזור השרון. לפרטים ורישום יש ליצור קשר עם :
לאזור הצפון עם תמי מקיבוץ כברי בטלפון – 052-6035566 לאזור השרון עם ענת בטלפון – 054-4321470 בברכת הו מיטאקוי אויאסין – כולנו אחד תמנע |
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
קיבלתי תגובות מעניינות ומרגשות למה שפרסמתי לגבי המסע.לקחתי את הזמן לחשיבה והתבוננות.נכון הוא שאדם אשר בוחר לצאת ל"מסע נשמה" איננו באמת יודע מתי הוא יחזור ,כיצד יחזור ואולי בכלל - אם יחזור????
אך "מסע נשמה" עבורי מגיע כאשר יש קריאת נשמה,כאשר מגיע רגע שאנו מזהים כקריאה ליציאה למסע חזון כזה או אחר ,מה שכבר חויתי כדבריי לפני בדיוק 10 שנים.
משמעות דרך הרפואה האינדיאנית עבורי היא הרבה מעבר למסעות שמאניים,תקשור עם עולם החיות ושלושת העולמות,טקסים ועוד.עבורי דרך הרפואה הזו היא "דרך הלב",היכולת להקשיב ולהרגיש את עצמנו לאורך השנים וכאשר מגיעה אותה קריאת נשמה - לדעת לא רק לאן ללכת ומתי אלב בהחלט גם לתת לאדמה להחזיק אותנו .בדרכו יכול לבחור לו האדם את גבולות המסגרת של עצמו, כמו מעגל הרפואה על 4 כיווניו כך גם חייו של האדם : במזרח השמש זורחת ומאפשרת לנו את ההתחלות החדשות,התעוזה לשינוי ויציאה למסע אל הלא ידוע אם נבחר,וממש מול נמצא המערב אשר מגדיר לנו את סיומו של יום - המקום בו השמש שוקעת - המקום של האמת הפנימית שלנו ,הספקות והפחדים מולנו וההתבוננות פנימה אל עבר התשובות הפנימיות שלנו בתוכנו.משמע - שאנו יודעים מתי השמש זורחת ומתי היא שוקעת ..כל הקורה בזמן שביניהם ,זו בחירתנו שלנו -מה לעשות ?איך? עם מי? וכדומה.
כך גם היציאה למסע עבורי -ברור שאני יכולה לתחום אותו בזמן יציאה(שכבר השתבש) ובזמן חזרה ,וברור שבכל רגע נתון דברים יכולים להשתנות,אך עדיין יש אדמה בחיינו ועבורי היא הגבולות הקשורים לילדים שלי- לאבי היקר,לזוגיות שלי ולעבודה שלי.
לפני כעשר שנים בקריאת הנשמה הראשונה שלי - יכולתי ללכת אחרי צוו ליבי ולנסוע לשבטים שהכרתי בארה"ב ולחיות וללמוד את דרכם ולהתפתח וכו' אך האדמה שלי היתה זקוקה לי כאן ועבורי זו -יושרה-אחריות ואמת.והלכתי את הדרך 10 שנים והנה חזרה קריאת הנשמה ממקום אחר לאישה בשלה יותר,יודעת יותר ושלמה יותר ומכאן יוצאת אני למסע אשר בסופו מתעתדת אני לחזור ולקיים את הסדנאות אשר להן מחכים אותם אנשים שנרשמו.
כל אחד מאיתנו יודע שהחיים לא קבועים ומוגדרים מראש אחד לאחד,יש בסיס יש כיוון והיתר -זו הדרך אותה אנו הולכים ןהכל באהבה ,באמת ואנרגיה עוצמתית של אימא אדמה ןהלב.
מי ייתן ונשכיל כולנו להקשיב לקול הלב שלנו ולקריאת הנשמה שלנו ונדע ללכת את דרכנו מתוך אמון,פשטות ויופי.
נכון לכרגע אני נוסעת באמצע ספטמבר,עד אז עדיין בעבודה השוטפת ואקיים ערב תקשור עם "העולם שמעבר" בעוד כעשרה ימים וכולי תקווה שיהיו מספיק נרשמים לטקס הסווט לודג' הקרוב.
בברכת הו מיטאקוי אויאסין - כולנו אחד
תמנע
פאולו קואלו מתאר זאת בספרו "האלכימאי" במשפט : "כמישהו מקבל החלטה, הוא בעצם קופץ לתוך זרם חזק שיישא אותו למקומות שכלל לא חלם עליהם בשעה שהחליט" . שאי ברכה במסעך 3> רננה
אל תשכחי להנות
וחזרי עם חיוך ענק בלב
בהצלחה
אוהד
את אשה מיוחדת.
והצלחה בהגשמת היעוד לכל רבדיו