[חלק ראשון] שלושה מיני טבעים מכוח תעתועי הדמיון הגוברים במלוא עוזם אצל מי שבינתו רפה יותר היה הטבע ]האנושי[ הראשון טבע פיוטי או יוצר, ויּותר לנו לומר — אלוהי, שכן הוא שיווה לגופים הוויה של סובסטנציות אלוהיות בעלות נפש, וזאת — בהתאם לתפיסתו העצמית. זה היה טבעם של המשוררים־התיאולוגים, שהיו החכמים הקדמונים ביותר אצל כל האומות הפגניות בזמן שאלה נשענו כולן על האמונה באלים המיוחדים שלהן, אומה אומה ואלוהיה. מכל בחינה אחרת היה זה טבע פראי לחלוטין ומפלצתי; אבל תעתועי הדמיון גרמו לבריות להתיירא עד מוות מהאלים שהם עצמם יצרו בדמיונם. מכך השתלשלו שתי תכונות נצחיות: האחת, שהדת היא האמצעי החזק היחיד לריסון אופיים הפראי של העמים; האחרת, שהדתות קוצרות הצלחות כשגם מנהיגיהן מכבדים אותן בסתר לבם. הטבע השני היה טבע הרואי. הגיבורים חשבו שמוצאו מן האלים כי האמינו שהאלים עושים כל דבר והחשיבו עצמם לבניו של יופיטר מאחר החשיבו על פי 1שנולדו בעזרת ניבוייו. בשל השתייכותם למין האנושי אינטואיציה נכונה את הטבע ההרואי למקור האצילות הטבעית, ובזכותה היו לנכבדי גזע האדם. הם התפארו באצילותם הטבעית וראו בה יתרון על פני האחרים, שנטשו את השיתוף החייתי הנתעב ]בנשים[ כדי להיחלץ מהקטטות התמידיות שנגרמו בעטיו, ובאו לחסות במקלטיהם: וכיוון שהללו באו אליהם כשהם חסרי אלים, החשיבו אותם לחיות. וכבר דּנו לעיל בכל אחד משני הטבָעים האלה הטבע השלישי היה הטבע האנושי, הטבע התבוני וממילא הצנוע, המיטיב ובעל ההיגיון, המקבל כחוקיו את המצפון, את התבונה ואת החובה המוטלת עליו. [חלק שני] שלושה מיני אורחות חיים אורחות החיים הראשונים ספוגים היו לגמרי ברוח דתית של יראת שמים, כדוגמת אורחותיהם של ֶדאּוָקליֹון ופיָרה כפי שהיו מיד אחרי המבול, על פי הסיפור ] ,[. אורחות החיים השניים התאפיינו ברגזנות ובהקפדה ]על ענייני כבוד[, כפי שמסופר על אורחותיו של אכילס ][. אורחות החיים השלישיים טבועים בחותם המחויבות, ונלמדים מתוך שימת דגש בחובות האזרחיות. [חלק שלישי] שלושה מיני משפט טבעי המשפט הראשון היה אלוהי, ומכוחו האמינו בני האדם שהם וכל אשר להם קיימים בזכות האלים, על פי הסברה שהאלים הנם הכל או שהם העושים את כל הדברים. המשפט השני היה הֶרואי, דהיינו משפט הכוח — אבל היה זה כוח שלפניו כבר באה הדת, שרק היא יכולה לשים גבול לכוח כשאין חוקים אנושיים לריסונו, או כשחוקים אלו אינם מועילים לכך. לפיכך התקינה ההשגחה העליונה שהעמים הקמאיים, האכזריים מטבעם, יאמינו באמת ובתמים בדתות שלהם וישלימו עם הכוח באורח טבעי, וכן שיעריכו את הזכות על פי ההצלחה, שעל אודותיה נועצו בניבויים, מאחר שעדיין לא היו מסוגלים לחשיבה תבונית. משפט הכוח האמור הוא משפטו של אכילס, הׂשם את מלוא זכותו על חוד חניתו. המשפט השלישי הוא המשפט האנושי, והתבונה האנושית בשיא התפתחותה היא המוָרה אותו.