הבורסה בניו יורק רשמה אמש (יום ב') עליה נוספת; כל המדדים המובילים עלו, בשיעור זה או אחר. בעצם, במרבית הבורסות בעולם נרשמו אתמול עליות – ובהסתכלות של שבוע וחודש, כל הבורסות נמצאות במגמת עליה.

אבל הדיווחים השוטפים על אודות העליות בבורסות ושערי המדדים המובילים מסתירים את התופעה החשובה באמת, והיא שהמחזורים בבורסות מסביב לעולם הולכים ויורדים. לכן האירוע החשוב, הבולט והמזעזע אתמול בניו יורק הוא שהמחזור היומי היה הנמוך ביותר בשנת 2010 עד עכשיו.

ברור כי במידה מוסיימת, מדובר בתופעה עונתית – כלומר, עכשיו זה אוגוסט, אנשים בחופשה שנתית וממילא קצב המסחר והמחזורים יורד ביחס לימים כתיקונם. אבל זהו הסבר חלקי, מפני שהעונתיות היא בהגדרה תופעה החוזרת כל שנה, אבל בשנים עברו לא הגיעו המחזורים באוגוסט לרמות כה נמוכות, לא מבחינה אבסולוטית ובוודאי שלא ביחס לחודשים קודמים.

יתרה מזו, לא מדובר בתופעה שהתחילה בשבוע החולף או בחודש שעבר. הצטמקות המחזורים מאפיינת את הבורסות – ואולי במיוחד את האמריקניות, אבל אין לי נתונים לאושש טענה זו – מזה זמן.  אשפר לקבוע בוודאות שהגמה הזאת נמשכת לפחות שנה, כך שככל שהמגמה החיובית בשווקים (שהתחילה במרס 2009) הלכה התארכה, התמיכה הטכנית שלה -- בדמות היקף המחזור היומי וחלוקת המחזור בין מניות עולות למניות יורדות – הלכה ונחלשה.

כבר הצבעתי על התופעה הזאת בפוסטים בבלוג הזה, במאמרים שלי במגזינים של 'דה מרקר' ובכתבות אחרות. העליתי את התחושה החזקה שלי שלא מדובר בנושא טכני גרידא, ובוודאי שלא מדובר בנושא חולף. להיפך: מדובר בתופעה בסיסית המבשרת רעות לשווקים ולכל הגורמים המעורבים בהם.

מדובר בתהליך של קריסת האמון של ציבור המשקיעים בכל המנגנון הזה המכונה בורסה. יותר ויותר אנשים, במיוחד בארה"ב, מגיעים למסקנה שהעסק מסריח, מפני שהוא מנוהל על ידי חוג מצומצם של מוסדות גדולים מאוד, בעלי כוח כלכלי ופוליטי עצום, העושים ככל העולה על רוחם.

פרשיות חוזרות ונישנות שבהם מתגלות השיטות בהן הגופים הגדולים יוצרים לעצמם יתרון – לרוב על גבול החוקיות, ובמקרים רבים מעבר לגבול – על חשבון המשקיע מן השורה, שיכנעו רבים להתקפל ולנטוש כליל את הזירה.

המגמה הבלתי פוסקת של פדיונות בקרנות נאמנות מנייתיות, וזאת במהלך תקופת גיאות ועליות משמעותיות בשוק המניות, היא בין העדויות הבולטות והמרשימות לגבי הילך הרוח אצל הציבור. לחילופין, בדיווח של גולדמן סאקס לרבעון הראשון של 2010 נכללה הודעה/ הודאה שיחידות המסחר של הפירסה רשמו רווח בכל יום מסחר במהלך הרבעון הראשון של שנה זו – כל יום, ללא יוצא מן הכלל – מספק את הצד השני של אותו מטבע.

אבל התופעה אינה אמריקנית בלבד. ניתן לשמוע תלונות מברוקרים בתל אביב על אודות המחזיר יורד – כולל קשקוש שזה קשור למעבר של תל אביב מ'שוק מתעורר' למעמד של 'שוק מפותח'. לא זה ההסבר למה שקורה וכרגיל, מה שקורה כאן אינו ייחודי לנו, אלא חלק מתופעה כלל-עולמית. המצב הזה משתרע עד דובאי, כפי שהציגה כתבה מעניינת בבלומברג היום: http://www.bloomberg.com/news/2010-08-08/dubai-brokerages-close-down-as-stock-trading-falls-to-lowest-in-four-years.html

התופעה הזאת, על משמעויותיה החמורות, מעוררת ענין גובר. ג'יליאן טט, מהעורכות הבכירות של הפיננשל טיימס, הקדישה מאמר לנושא בשבוע שעבר, והעלה אותן חששות לגבי משבר אמון עמוק וארוך-טווח. לכן ברור שההבנה שמדובר בתופעה משמעותית ומסוכנת מתחילה להתפשט. תצפו לשמוע ולקרוא הרבה יותר סביב נושא זה בשבועות ובחודשים הבאים.