לפני כשני עשורים השלטון וההון בישראל הבינו שהתעשייה והייצוא הישראלים לא יכולים להמשיך להתחרות ולהתקיים עם רמת השכר הגבוהה של העובדים. הצעד הראשון לפתרון הבעיה חייב את חיסול האיגוד המקצועי בישראל, שהצליח במשך שנים רבות להחזיק רמת שכר גבוהה לעובדים ואף הצליח לצבור לעצמו הון ולהתחרות בעסקים של מספר משפחות לא גדול שהחזיקו בעיקר ההון בישראל. לקבלן החיסול של האיגוד המקצועי נציגי משפחות ההון בחרו בחיים רמון. הוא הצליח לגבור בבחירות על חיים הברפלד ראש האיגוד המקצועי. בתוך שנה אחת! הצליח חיים רמון להפשיט את האיגוד המקצועי ("חברת העובדים") מהונו וליצור לו חלופה תחת פיקוח משפחות ההון - מקבץ של חברות כוח אדם שצצו לפתע מהיום למחר. כאמור כל זאת תוך שנה אחת מ-1994 עד 1995. ב-1995 חיים רמון זרק את השאריות העלובות של האיגוד המקצועי לידי אמיר פרץ וחזר אל סביבתו הטבעית: בחישה בפוליטיקה והתחככות נעימה בהון. אמיר פרץ, איש אינטלגנטי, הבין אחרי זמן לא רב שהאיגוד המקצועי מחוסל סופית ושאריותיו "מייצגות" רק את העובדים החזקים במשק (חשמל, מקורות). עובדים שאינם נזקקים לאיגוד מקצועי כאשר המתגים המפעילים את התשתיות בישראל שבויים בידיהם. אמיר פרץ, אחרי שהתייאש ממלחמה קצרה ובלתי אפשרית בחברות כוח האדם, העביר את שאריות האיגוד המקצועי לידי עפר עיני שעמד אז בראש כמה מאות עסקנים עתיקים של ההסתדרות. הם מתפרנסים ממנה עד היום מבלי להפריע לעסקים הנבזים של חברות כוח אדם שתחתם עבדו (מלשון עבדות) כמה מאות אלפים מן העשירון התחתון במשק. ואילו חברות כוח האדם מפיקות רווחים נאים מהשכרת עובדים ששכרם פרוטות לנציגי ההון בישראל. עובדים אלה משוללים כל זכויות סוציאליות ופנסיוניות. כך נוח להון וכך נוח לשותפו השלטון. אבל גם לחברות סולמות שכר: בראשם העובדים הישראלים הזולים בשכר מינימום ועל פי חוק השלטון. בתחתית הסולם העובדים הזרים שמזיעים תמורת פרוטות. אבל אפילו מהם חברות כוח האדם עושות קופה. זאת בעיקר בזכות התחלופה הלא טבעית והאינסופית של עובדים זרים שמיובאים במקום אלה שנזרקו לרחוב בגמר השימוש התועלתני בהם. אלה הם העובדים הזרים שאלי ישי, שיראת אלוהים בגרונו, רוצה לזרוק מהמדינה לאחר גמר השימוש בהם.

האמת היא, שישראל זקוקה לעובדים זרים לשם עבודות סיעוד מפרכות ששום ישראלי אינו מוכן לעבוד בהן. אפשר למצוא פתרון הגון לבעיית העובדים הזרים. לקבוע מספר מקסימלי שמעבר לו אסור לייבא עובדים זרים נוספים ולאסור את התחלופה ללא גבולות שחברות כוח האדם עושות כדי להרוויח. המדינה צריכה לפקח על כך ולאפשר יבוא עובד זר רק תמורת עובד זר שיצא מרצונו מהמדינה. ואחרון, אך לא בחשיבות, לאפשר לעובדים הזרים להתאזרח ולהיות ישראלים לכל דבר - זכויות וחובות - להם ולילדיהם. 

אבל חברות כוח האדם הפועלות מאחורי הקלעים בתמיכת ההון לא תאפשרנה זאת. יש להן גם סוכן נאמן הפועל לטאטוא מישראל את כל אלה שנמצאים כאן זמן רב מדי מבלי להביא להן כל תועלת כספית.