15/12/05
על החוף
בואי ונרוץ ברגלים יחפות על שפת המים, צבא שחפים צחים ראיתי שם, בוהים אל הגלים, ברגלים ערומות, נתהלך על החולות, זבים דמים בין הקוצים, שלא ידעו מטר טיפות.
בואי ונקשיב, נקשיב בין השחפים, נישמע המיית מקור לבן נטבול אהבותינו בענן, על כנף דמיון צעיר וקל נגביה עוף אל על.
ויש על יד הים, קו ניסתר, דקיק כל כך, שבין שפל לגאות, בו קונכיות זהב רבות, שנים כבר מונחות, וגם עומדים גדודי שחפים, הם צבא שומריו הנאמנים,
זה הקו המתמשך, צדדים לו שניים, אחד יבש הוא ואכזב השני טבול במים, אם נאהב שם גב אל גב, קרים כמו שני זרים נכאב.
אבל שמעתי כך אומרים, כמה שחפים מן הזקנים, שאי מזה פעם בכמה שנים, יחלוף שם צמד אוהבים, ערומים ויחפים, זבי דמים מן הקוצים, אבל דולגים ברגל בטוחה, על קונכיות זהב ההצלחה.
אהובתי את האחת, שמעי, אתמול עם קרן שמש אחרונה, הלכתי לי לחוף, עדת שחפים צחורה מאד פרושה שם על המים, בדד, נרעד, מצבא המלאכים, התיישבתי לי בצד, בתוך מושב צדפים.
כאן אני ואת - אייך?
כורסת צדפים תחתי עדיין, וצבא שחפים מרגלותיי, שומר על קו המים.
בואי יקרה, אחכה לך בשקיעה, כאן הכנתי בשבילנו, מיטת קוצים ואשלים וכריות פרשתי שתיים, אלמוגים גדולים.
בואי נהייה לגוף אחד, החול מתוך ידך ייהום ואנחנו, בין צפון לקסיופיאה, לא נפסיק לחלום.
ליפני בואו של אור היום, בצל הילת כוכב השחר, בטרם השחפים יקיצו ועוד קר, אחטוף איתך סיבוב קצר, אל קו דקיק ומיוחד, שלאורכו יחדיו נצעד, נתאים רגלינו, היחפות, אחת ועוד אחת, על קונכיות רבות קראט, נהייה יחדיו להרף דק, על הקו שלא נפסק, שרק שחפים זקנים מאד, יודעים, מהלכו המדויק.
|