נכנסנו לסלון. אני עוקב אחריה, כשמבטי מלווה את כפות רגליי.

התיישבנו. היא בכורסת היחיד, ואני בספת שני המושבים.

היא מזגה לנו וויסקי, אף על פי שהייתה זו שעת צהריים לא מאוחרת. החלטתי להניח לעניין.

"ישנו דבר משעשע בנוגע לאלכוהול" פתחתי, "אפשר להשתכר ממנו עוד לפני שלגמת את הלגימה השנייה".

היא הביטה בי מחייכת "האם עלי להבין מכך שאתה מאלו שאינם יודעים להחזיק משקה?"

שתקתי.

"אלכוהול היא הדרך המושלמת להתחיל שיחה והדרך הנפלאה ביותר לסיים ערב, אתה לא חושב?" הוסיפה.

"האם זו הסיבה שמזגת לנו את הכוס הזו?" הערתי בעוקצנות, "האם ישנה סיבה מיוחדת לכך שאני פה?"  חשתי שנעצתי את הקרס.

היא החזיקה את הכוס בתנועה מרושלת מעט, מניעה את המשקה בתוך הכוס. מרוכזת כולה בתנועות המעגליות של הנוזל המלטף את דפנות הכוס, אך ראיתי לפי התנועה הקלה בכף רגלה כי מצפה היא שאומר משהו.

שתקתי. נתתי לה להחליט מתי לדבר. היא קמה והתיישבה לידי, מקמרת את גווה מעט כשהתיישבה. "חשבת פעם על הקבוצות העיקריות של הסמים?" החלה, "יש מדכאים, יש ממריצים, יש כאלו הגורמים להזיות ויש אנטי פסיכוטיים".

"כן" אמרתי. "אז?"

"חשבת פעם על קשרים בין אנשים?" היא המשיכה. "יש קשרים שכשאתה נכנס אליהם, אתה מקבל מן תחושת בטחון, אתה רגוע יותר, סוג של הרדמה מקומית, אבל גם כל האנרגיות שלך יורדות בשמונים אחוז ופתאום אין לך חשק להזיז את עצמך לשום מקום".

היא עצרה לנשום רגע. "אלו מהסוג המדכא".

"יש קשרים כשמתחילים אתה מתמלא אושר ואנרגיות, בא לך לצאת, לטייל, להתפרק בכל דרך ומקום, לצעוק לכל העולם כמה טוב לך. אלו הממריצים. אבל כשהשפעה מתפוגגת אתה נשאר ריקני ומיוסר, ואז חייב למצוא את הממריץ הבא, ככה זה עם התמכרות לממריצים".

היא השתהתה מעט, ממתינה למוצא פי, אך לא אמרתי דבר.

"יש את גורמי ההזיות. אלה הכי קשים. אתה לא יודע אם מה שאתה מרגיש באמת נכון, ואם אתה מרגיש את זה באמת, ואיפה המציאות מתחילה ואיפה הדמיון נגמר. ואם אתה צריך לעשות משהו או לחכות עד שההשפעה תפוג, ואתה מוקסם וגם קצת בפאניקה. אבל אז המציאות טופחת על פניך. וכשאתה רואה אותה ומבין איפה הגבולות עוברים, מה נשאר?

פלאשים מדי פעם. כואבים כל כך כי מזכירים זמנים אחרים בהם לא הבנת את המציאות".

"האנטי פסיכוטיים הם המכה של התקופה שלנו". חייכה, " חושבים שהם יצילו אותך מהמצוקה המטורפת שאתה נמצא בה, מהבדידות והכאב, ואז אתה תקוע במציאות שכפו עליך החומרים הפעילים. אתה יודע שמה שאתה מרגיש הוא לא לגמרי שלך, אתה הופך למכונה בידיים זרות. כבר לא כואב אבל לא באמת שמח. ותופעות הלוואי. עליהם אני בכלל לא מדברת".

"בגלל זה אני אוהבת אלכוהול", אמרה בחצי לחישה, "הוא טעים, הוא חוקי, הוא משפיע מהר, כבר בלגימה השנייה. איתו, אתה מרגיש מתי אתה צריך לעצור. הכול נורא ברור שם. אם אתה לא עוצר, אתה נרדם בשלולית שלך ומתעורר עם כאב נוראי בראש. זה אף פעם לא יקרה לך בלי שתראה את זה מראש. ואז תוכל להאשים רק את עצמך במקום שלך".

"אלכוהול עושה אנשים אלימים" אמרתי.

"לא" היא אמרה, "לא אלימים, אלכוהול מסיר את הפחדים שלנו. מי שיש לו נטייה לאלימות יגיע לשם. ככה שאלכוהול מוציא ממך את התמצית האמיתית שלך. לאן שלא תגיע איתו, וגם אם תהיה נטול הכרה לגמרי, זה תמיד יהיה אתה".

האמת היא שחשבתי שכל זה סתם היו קשקושים. כל זה בשביל להכניס אותי למיטה?

אז נתתי לה למזוג לנו עוד כוס. שתחשוב שהיא מחליטה על המציאות שלה. מה אכפת לי.