כותרות TheMarker >
    ';

    קנולר

    כל מה שמרגיז אותי, או מהנה ומי יודע אולי גם אי אלו הגיגים

    ארכיון

    קיצור קורות חיים

    30 תגובות   יום חמישי, 11/10/07, 17:10

    היה לה צחוק משולח, כמעט פראי, עד כי בנותיה הקטנות של חברתה אמרו לה:" אמא, אל תזמיני אותה, היא מעירה אותנו". היא הייתה מודעת לכך אבל בכל זאת המשיכה להתפרץ בצחוקים נטולי רסן, בכל הזדמנות.

    היא ידעה, כי גברת אמורה לחייך מעט, אולי לצחקק מעדנות, אבל אותו קול העולה מחדרי בטן יצא לדרכו ללא שליטה. כאילו הוא בא לתפוס כל שבריר של הנאה וכאילו הוא בא לכסות על חרדה עמוקה. כן, היה משהו אפילו מלאכותי בטונים הגבוהים של הצווחות, אבל היא נתנה להם להימלט, כמו אותה צעקה, שראתה פעם במוזיאון, של האיש שבדרך, שהוא אבי אבות כל הצעקות וכל החרדות שיש בעיני המתבונן.

    כאשר באו ימים קשים, קשים מאד, היה הצחוק מעין ריע להתרפק עליו.

    מאוחר יותר, כאשר התחילו ראשוני הקמטים להופיע, הגב נעשה כפוף, ההליכה הואטה ואיבדה מגמישותה, אבריה נעשו רפויים יותר, אזי הגעגוע לאותו צחוק, היה קבוע לצידה בשיטוטיה הבודדים ברחובות.

    והיו ימים ששמץ של הצחוק הישן והמוכר היה שוב מבעבע בה בחלל הבטן ועולה, עולה לגרון, והייתה נמלטת מעין צווחה קטנה, דמויית גוזל שמוט כנף ורועד מעט בליל חורף אפל. והייתה נחרדת מהמבטים הביקורתיים. שוב עשתה את הלא ייעשה, שוב איבדה את הרסן, חשבה כשהיא התקפדה לה, מנסה למזער את עצמה בתוך הכסא.

    והיו עוד הנאות. אלה היו הריחות. ריחות של בשמים, ריחות של אפטר שייב וריחות של ברזל ושרף של גברים שאהבה ושל שיער חפוף ב"בת-אורן" ולימון. ריחות של כביש רטוב, לאחר גשם פתאומי עב טיפות וזעפני, שבא לפצות על אובך מתמשך. והיו ריחות של פריחת הדרים, ריח הגויבות בשוק, שגרם לה תמיד לדמוע ולתחושת מחנק בגרון, בסתיו. והריח הנפלא של דשא קצוץ, וריח של ורד סגול שפרח לה בגינה.

    והיו גם טעמים. זה של מלפפון חמוץ מתוצרת בית, של נקניק הונגרי, של לחם עם שומן אווז, בצל ופפריקה בביתה של סבתא. והיה הטעם של הבירה השחורה שגמעה לאחר ירידה בהולה מהמצדה והטעם התפוזי של המשקה החריף הראשון ששתתה.

    היו גם פנטזיות. היא דמיינה את עצמה כבלונדינית תמירה, נעולת סנדלי עקב, לבושה בשמלת תחרה לבנה, מחופה בשימשיה תואמת, יורדת במדרגות מבניין קולוניאלי, באי אקזוטי. עוצרת ליד בר הממוקם בצל שני דקלים, מזמינה מרגריטה עם קשית, לקול מנגינה מתוקה, המופקת בידי גברים שחומי עור ורזים, המעבירים את אצבעותיהם בזריזות על תופי ענק, הרקועים בריקועים שונים, כדי להגיע לאותו מנעד צלילים עשיר. והייתה שם גם שקיעה מרהיבה וים כחול. ואולי זו לא הייתה הזייה אלא זיכרון קלוש מסרט הוליוודי שראתה פעם.

    היה גם זכרון רחוק של שמיים כחולים, משתרעים ללא קץ ,מבטיחים את הנצח, עם עננה קלה. והיא במיטת התינוק מתבוננת בתצורות, כשרוח קלילה של אביב מלטפת את פניה בחסד. לעיתים חזרה אותה רוח רכה ונשיית, מרפרפת וגולשת הלאה והחזירה אותה באיבחה לזכרון קדום מופלא.

    היו גם חלומות ביעוטים של מדרגות רחבות הנוגעות בשמיים והיא ליצן קטן אצה רצה בהן מבלי להגיע, ורופא הילדים לבוש בשחורים המסתחרר כלפי מעלה כברוח של טורנדו לקול צרחותיה. או דודתה האהובה שנפטרה, לבושת שחורים מסמנת לה מתוך חלון רכבת נוסעת, באצבעותיה הרזות, לבוא בעקבותיה.

    והיו המון כאבים וגעגועים ללא פשר אל משהו נסתר אבל אולי טוב יותר.

    והיו גם שמחות ולפעמים גם גאוות קטנות. ולעיתים רחוקות גם היה שקט של מרוציות.

    "בעצם חייתי חיים שלמים", היא הספיקה לחשוב, כשהיא הייתה שרועה על הכביש, מחוצה על ידי אוטובוס, שפנה במהירות רבה מדי ועלה על מעבר החציה הבלתי מרומזר, שבו נהגה לעבור בדרך אל הכספומט.

    סגרה את עיניה וברגע האחרון של חסד נזכרה באותו צחוק מבעבע שהיה לה...

    דרג את התוכן:

      תגובות (30)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/3/19 18:26:
      וואו..., עוד לא נולדתי בקפה, ד'אז. קנולר, את טובה, את !!!!!
        21/10/07 08:52:
      בהתחלה כתבתי של שמו של אדוארד מונק, ואחר כך הורדתי, כי זה נראה לי נטל מיותר על הסיפור, אבל טוב, שמצאת אותו למרות חסרונו.
        21/10/07 00:46:

      "הלכתי לאורך שביל עם שני ידידים, השמש נטתה לשקוע. לפתע האדימו השמים כדם. עצרתי, כוחי תם, ונשענתי על הגדר. היה דם ולשונות אש מעל הפיורד הכחול-שחור ומעל העיר. ידידיי הוסיפו ללכת, ואני עמדתי שם רועד מחרדה, וחשתי צעקה אינסופית עוברת בטבע." אדוארד מונק 1893

       

      גם כשקראתי, משהו נצבט בי והתגעגע. הצעקה עברה בין הצחוק.

       

      מגיע לך *

       

       

        14/10/07 16:26:
      תודה, בת יוסף.
        14/10/07 15:40:
      הסיום הוביל אותי לחזור ולקרוא ולחשוב כמה ראוי לחוות את כל אלה ולהנות ככל יכולתנו. הזמן קצוב הוא וכבר עובר. כתוב יפה ורך ומצליח להביא את הצחוק, המראה, הריח. והדימויים- מקוריים ויפים.
        14/10/07 13:20:

      התכוונתי לכתוב לך GREAT MINDS וכו' באנגלית אבל התעצלתי, אז את כתבת את זה במקומי. זה באמת מעניין. נעלמו לי 11 כוכבים אולי את יודעת מה זה?

        14/10/07 09:21:

       

      אצתי רצתי לי לקרוא את הפוסט המדובר.

      מאוד התחברתי ונוכחתי לגלות שאנחנו אכן חוטאות בדימויים דומים.

      כנראה שיש אמת מאחורי "great minds think alike" קורץ.

      יש לך הסבר אחר לתופעה ?

        13/10/07 22:52:
      מעניין אבל אני נתקלת בפוסט שני שלך שבו אנחנו על אותו הגל. תקראי את "חיבור, חיסור וסיכום שלי" , השתמשנו בדימויים דומים.
        13/10/07 21:49:

       

      גברת קנולר,

      את כותבת מדהים. פשוט תענוג לקרוא, מרתק, מוחשי ונוגע.

      מככבת בכבוד !

      המשך ערב נעים.

        13/10/07 08:52:
      אמסטלון כבר חשבתי שאנחנו לא חברים.לכבוד הוא לי. תודה
        13/10/07 01:47:

      אני עם קאיה!

      (ואת עכשיו עם עוד כוכב!)

      נשיקהתודה

      צטט: קאיה 2007-10-11 18:41:02

      ווואו.

      תסקירי לי למה לא הפכת לסופרת?

      עשי טובה, ובמקום להדרס לכי לעשות הסבה מקצועית.

      את נהדרת.

       

       

       

       

       

        12/10/07 10:00:
      תודה סאני.
        12/10/07 09:55:
      נפלא. נהנתי. מככבת...
        12/10/07 09:34:

       

      צטט: קנולר 2007-10-12 08:31:01

      איזה יופי ללכת לישון ולהתעורר לאור תגובותיכם, תודה, תודה.

       

        12/10/07 08:07:

       

      הרחתי את הריחות, טעמתי את הטעמים, ראיתי את השמיים הכחולים, השמש המלטפת

       

      היה נפלא

       

      ואז הסיום שהכה בי בבטן

      והזכיר לי שאלו החיים

       

       

      יהודית -  ממש נפלא *

       

        11/10/07 22:38:

      טוב, אני לא פעילה באתר יותר..אבל כתיבה מזוקקת כמו שלך ראוייה להתייחסות, לפרגון..כלכך נעים לקרוא אותך..

      כמה טוב שיכולה בכל זאת לפרגן בכוכב ירוק(והזוי) :-)

        11/10/07 21:53:
      ג'וניור, נכנסת ללופ?
        11/10/07 21:52:
      ג'ו נ יור, כמה אפשר לתת לה לנג'ז על  החיים שלה?
        11/10/07 21:33:
      קנולר, הסוף עצוב משהו. לא יכלת לתת לה להתרפק עוד קצת על הזכרונות?
        11/10/07 21:30:
      רגע רגע, חבר'ה חבר'ה, יש כאן קטע של אקו או שנדמה לי? יש כאן קטע של אקו או שנדמה לי? להדגשה לירית? להדגשה לירית? פיוטית. פיוטית.
        11/10/07 21:27:
      רגע, אני יכול להעתיק את התגובה של אייר בוס ותגידי לי גם תודה?
        11/10/07 21:07:
      איירבוס, תודה, תודה.
        11/10/07 21:06:
      ג'וניור באמא שלי אתמול התחלתי לקרוא את הפוסט שלך ושכחתי להמשיך. היום המשכתי והגבתי.
        11/10/07 21:04:
      טובי, הזכרת לי את סבא שלי, שהשיר האחרון שכתב בבית החולים לא נגמר והשורה האחרונה זלגה כלפי מטה. תודה.
        11/10/07 21:03:

       

      צטט: קנולר 2007-10-11 20:57:23

      קאיה זה לשיחה ביננו. ג'ו נ יור אם באת כל כך מהר בשביל הקפה לא יכולת לקרוא את הפוסט. תעמוד בפינה, או תקרא עוד פעם. בעצם לא חשוב העיקר שבאת לבקר.

       

      שא-נ-י אבין, מורתי, את מאשימה אותי שלא קראתי את הפוסט שלך בגלל שלא קראת את הפוסטים שלי? לא, שאני אבין? כי אני כן רפרפתי על המילים, ועל הצחוק שלה, ואני מבטיח לחזור ולקרוא, אני פשוט מישהי מחכה לי ליד גן-שמואל, היא רוצה שנלך לאיזה פאב בלי קפה, רק בירות.

        11/10/07 21:00:

      ריכוז נדיר ומשובח, יהודית,

      של נוסטלגיה רבת ריחות,

      מראות וטעמים.

      והסוף הכואב

      שצובט את הלב.

        11/10/07 21:00:

      וזה הקיצור האמיתי של קורות חיינו - אלה שחושבים בקצה העט ובנקישות המקלדת. עד למשיכת העט (או הנקישה) האחרונה. לחיינו יהודית
        11/10/07 20:57:
      קאיה זה לשיחה ביננו. ג'ו נ יור אם באת כל כך מהר בשביל הקפה לא יכולת לקרוא את הפוסט. תעמוד בפינה, או תקרא עוד פעם. בעצם לא חשוב העיקר שבאת לבקר.
        11/10/07 20:55:
      אמרו יש קפה, אז באתי. יש גם סיפור? תסקירי לי במה את עוסקת? יפה מאוד מאוד, הכתיבה יפה.
        11/10/07 18:41:

      ווואו.

      תסקירי לי למה לא הפכת לסופרת?

      עשי טובה, ובמקום להדרס לכי לעשות הסבה מקצועית.

      את נהדרת.

       

       

       

       

      פרופיל

      קנולר
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      הודעות מערכת קפה דה מרקר