אתמול (יום רביעי) היה יום שחור מבחינת החדשות הכלכליות ויום אדום מבחינת המסכים המציגים את שערי הבורסות. אבל מעל לכל הוא היה יום חשוב – וגם מוזר.

למה מוזר? מפני שכאשר מדינה מודיעה על גידול חד ובלתי צפוי בגרעון המסחרי שלה, על גירעון גדול וצפוי בתקציב שלה, ועל ירידה מעבר לצפוי בקצב הצמיחה שלה, מהי התגובה המתבקשת? האם מומלץ

א)      לקנות את המטבע של אותה מדינה?

ב)      לרכוש אג"ח ממשלתי של אותה מדינה, גם בשיעורי תשואה הנמוכים בהיסטוריה?

ג)        למכור את המניות הנסחרות בבורסה של אותה מדינה?

ד)      לרכוש זהב?

ה)      כל הנ"ל?

אם זו היתה שאלה במבחן אוניברסיטאי, התשובות שהיו זוכות ב-V היו ג, ד, ו-ה. מאידך, תשובות א ו-ב היו זוכות ל-X גדול. אולם בתרגיל באש חיה שנערכה אתמול בשווקים הבינלאומיים, התשובות הנכונות היו שונות לחלוטין.

ארה"ב הודיע שהגירעון המסחרי שלה ביוני התנפח לכמעט 50 מיליארד דולר, לעומת 42 מיליארד בחודש הקודם ולעומת צפי לעליה לכ-44/45 מיליארד. זהו הגירעון המסחרי הגדול ביותר מאז אוקטובר 2008...

מיד עם פרסום הידיעה, הדולר עלה בחדות מול האירו ומול מטבעות אחרים. אפילו הין היפני, שהגיע לרמת שיא מול הדולר של 15 השנים האחרונות – פחות מ-85 ין  דולר – שינה כיוון בהמשך היום וירד.

שערי האג"ח הממשלתי של ארה"ב עלו גם הם, והמשיכו בכך את מסע ההתחזקות שלהם, שקיבל דחיפה נוספת אך יום קודם, בדמות הודעה מטעם הפדרל ריזרב שהוא יחזור לרכוש אג"ח ממשלתי, עם התמורה שיקבל מפדיונות שוטפים של אג"ח שהוא כבר מחזיק.

לעומת זאת, הזהב המשיך לדשדש. רק המניות התנהגו לפי הספר ורשמו ירידות חדות. המחזור אמנם היה נמוך יחסית – אבל היה גבוה בהרבה מזה של הימים האחרונים.

מדוע הדולר עלה, מול התפתחות שהיא שלילית בצורה חד-משמעית עבור המטבע ועבור המדינה?

התשובה היא פשוטה, אבל היא איננה מופיעה בספרי הלימוד, ולכן סטודנט מן המנין היה נכשל במבחן – וכנראה גם הפרופסור שלו.

הגידול החד בגירעון המסחרי מבטיח שיבוצע תיקון משמעותי בשיעור הצמיחה בארה"ב לרבעון השני. האומדן הראשון היה של 2.4% ברמה שנתית – וזו נחשבה לאכזבה. עכשיו מסתבר שגם אומדן זה הוא כפול ממה שהיה בפועל, והתיקון הבא יוריד את הקצב לכדי 1%-1.2%.

זה אמנם רע עבור ארה"ב – אבל זה הרבה יותר גרוע עבור שאר העולם. ביחד עם נתונים שליליים מסין, המצביעים על היחלשות של קצב הצמיחה גם שם, אין עוד ספק כי ההתאוששות המחזורית שאיפיינה את המשק העולמי מאז האביב של 2009 מיצתה את עצמה. יותר נכון, מתברר כי כל המאמץ האדיר והיקר שהושקע על ידי ממשלות סין, ארה"ב ואחרות כדי להמריץ את המשקים שלהם הסתיים מבלי להשיג את התוצאה המבוקשת.

מול מציאות זו האכזבה היא קשה ומרה, והתגובה לה תהיה בהתאם. הנטיה לרכוש או להחזיק נכסים בעלי סיכון גבוה יותר תפחת, וזה כבר מתבטא בנהירה אל הדולר ואל האג"ח של ממשלת ארה"ב. למה להם, כשהמצב של ארה"ב גרוע? מפני שזה הכי טוב שיש – מצבם של כל האחרים גרוע בהרבה.

ומה באשר לזהב? זהו שעת המבחן הקשה שלו ושל אוהדיו. הוא אמור לשמש מקלט בטוח מול משבר אמון הולך ומעמיק כלפי ממשלות מסביב לעולם והעדר אמון ביחס למטבעות הפגומות שהן מדפיסות. אבל, לפחות בינתיים, מחיר הזהב תקוע.

בכל מקרה, הסבירות שהחצי השני של אוגוסט יהיה רדום ומשעמם בשווקים כמו החצי הראשון נראית פתאום נמוכה למדי. אם גם יום המסחר הבא בארה"ב יהיה כמו היום החולף  – ובמיוחד אם מחר בבוקר בורסת טוקיו תרשום שפל שנתי חדש ובורסת שנחאי תמשיך להישחק – אזי כנראה שהדרך סלולה למהלך משמעותי כלפי מטה בבורסות העולם, ובמטבעות העולם ביחס לדולר.