אני שונה הוא אמר לה, אחר, לא כאחד האדם,

בתחילה לא הבינה על מה הוא מדבר,

שונה במה?, כיצד?,

מה הופך אותו לשונה?,

ככל שהזמן התקדם הבינה, שונה, אכן צודק,

שונה בהשקפת החיים, בהסתכלות על שמתרחש סביבו,

שונה במגע המלטף, שונה בריח, במבט בעיניים,

שונה מכל אחד אחר שהכירה.

שותף, חבר, אהוב, אבל שונה.

הימים עברו והתאהבה בו בגבר השונה, האחר,

ברכות המלטפת, לצד הגבריות, הנחישות, העוצמה,

הזמן עשה את שלו,

העמיד אותם בפני אתגרים,

מכשולים שהיו צריכים לצלוח יחד,

דרכים שבחרו לעבור בשותפות ומסלולים שבחרו ללכת,

לעיתים הדרך היתה נוחה להליכה, המסלולים היו ברורים,

לעיתים מסורבלת קצת יותר,

אבל תמיד, פשוט תמיד, זכרה את שאמר,

אני שונה,

גם ברגעים בהם היה מעט רחוק,

זכרה שהבטיח,

שהשונות שלו תהווה סלע, משענת, מזור לשניהם,

מקור הכח המניע,

שתמיד ימצאו זמן האחד לשניה,

ימצאו את הדרך והמסלולים הנכונים.