In My Secret Life
הכלב נובח והחתול מיילל.
התרנגול קורא, והדג סתם שותק.
ואני?
פעם כך ופעם אחרת, בעיקר אני כותבת.
פוסטים פופולאריים
-
ותחשוב עליי שוב...
28/12/12 | 944 צפיות
-
יש לי יום הולדת, השמחה גדולה....????
31/8/09 | 888 צפיות
-
מעבדות לחירות
2/4/10 | 934 צפיות
-
הרגלים של מעשה
10/12/12 | 837 צפיות
-
פרידות עושות לי רע
25/4/10 | 1022 צפיות
-
חלון אל עמק הבכא
27/8/10 | 911 צפיות
פוסטים אחרונים
- קפה לילי 30/5/13
- בתים 9/1/13
- ותחשוב עליי שוב... 28/12/12
- הרגלים של מעשה 10/12/12
- היום האחרון בעונה 9/2/11
- ארבע לפנות בוקר 13/9/10
חבצלת השרון
חבצלת יודעת. הסתיו עבר, הגשם חלף הלך לו. ולה נותרה השמש. זו יוקדת ממעל מאירה כתמי עוברי אורח בסדיניי ליל כלולותיה הצחורים.
חבצלת ממתינה. ממתינה לרגע שיפוח היום וינוסו הצללים. או, אז היא מכניסה אותם אל חדרה. שם על משכבה היא מתחננת בחוזקה לאלוהיה, שיחליפם באיש ההוא, זה שאהבה נפשה. מבקשת מאיבריה שיעירו ויעוררו את האהבה עד שתחפץ. היא עוצמת עיניה. כשחוחי אדם נתפסים בבשרה מפלחים עלי כותרת צחורים, היא עורגת אל מתק שפתיו.
חבצלת מלקטת. רסיסי זכרונות נאספים למולה, דוקרים באורח הנמק לצידה. אל טנא חזיונה היא מרימה פיסות פיסות: את עיניו הרוחצות בחלב גופה. את ידי גלילי הזהב המערסלים אותה בחיקו העמוס ממתקים. את שמאלו תחת ראשה, והימנית מטביעה בליטוף חם. את פרי מגדיו שמתק לחיכה.
חבצלת חיה בחשיכה. נמלטת אל מיטתה, רק שם היא ישנה וליבה ער, רק הוא מבחין בדודה העומד אחר כותלה, מציץ מבין החרכים. רק ליבה מאזין לדפיקות קולו בדלתה, ומציף אותה חשש פן שוב יחמוק מבין ידיה, מותיר אחריו שובל מור ולבונה.
. חבצלת מבועתת. עת הזמיר הגיע, ובנות העיר יוצאות למרדף, תוהות אנה פנה דודה ומבקשות אותו לעצמן, לרשת מקומה בין ידיו. היא מייחלת לגשמי ברכה, ובסתר ליבה יודעת שגם הם לא ישטפו אהבתה. היא יראה ממנו. מה יגיד אם תבקש בקול "שימני כחותם על-לבך, כחותם על-זרועך כי-עזה כמות אהבה".
חבצלת שוכחת. שוכחת שהיא, היא חבצלת השרון שושנת העמקים.
חבצלת לא שומעת. קריאותיו לרוח מתחננות שתראה לו מראה, ותשמיע קולה.
עורי עורי, חבצלת. עורי עורי. |
תגובות אחרונות
-
י....ש
בתגובה על קפה לילי
-
מפתח שבדי
בתגובה על ותחשוב עליי שוב...
-
י....ש
בתגובה על שקיעה 2
-
אביר.ם
בתגובה על בתים
-
מפתח שבדי
בתגובה על הרגלים של מעשה
-
Raindrop
בתגובה על היום האחרון בעונה
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני גם מאמינה כמוך, לכל אחד יש קדנציה מסוימת בחיינו, אך באמונה שלי כולם איתי כבר עשרות גלגולים, מלווים ונוטלים חלק בחיי בצורה כזו או אחרת. אך איך אפשר לחיות כך? אני לא מסוגלת לקבור את התשוקה, תאווה, היצר והטירוף ולחיות כמתה, ולהגיד אין אהבה, כשהיא קיימת חיה ובוערת למולי (ואני לא מדברת עלי).
אני מאמינה שאהבה תמיד רוצה להיות בסביבה, הבעיה אצלנו, בני אדם המפותחים.
לאהוב את הבלתי אפשרי? אני לא מאמינה שיש חיה כזו, בלתי אפשרי. יש פחד, יש חרדה יש אגו
יש נורמה יש עקשנות אופי ואמונות. יש מבול של אינטרסים. כשאוהבים בצורה נקייה, טהורה ומרהיבה בצבעיה,
מרחיקים את כל מיני המזיקים, ואין הזיות, וחזיונות שווא.
וצודק הרבה כאב יש בפוסט הזה, ליבי יוצא אל זו היושבת בגנים.
לאהוב את הבלתי אפשרי ומצוי זה כואב זה מכניס אותנו להזיות ולדמיונות שווא
כואב הפוסט שלך בעיני
שמחה שאהבת ביליבי,
זמן הוא אומנם תרופת סבתא ידועה לכל,
אך גם חיים שלמים הם זמן שעלול לגרום לחשש והחרדה
לפנות מקומם להחמצה ולחרטה.
תודה.
שמחה שעשיתי זאת.
אוי חבצלת חבצלת רק הזמן יוכל לארגן את נפשה.
תודה ששיתפת אותי
ערנית לחלוטין.
אביב מותק, לא נעלמתי לך, נעלמתי לי.
וכן, ברור שזה מכוון (רק לא אליך חלילה)
. מכיר אנשים שנעלמים סתם?
מה תחזו בשולמית כמחולת המחניים
לקבל ממך ציון מעולה, זה נהדר!
מקווה שבקרוב מאד היא אכן תתעורר
ותזכור מי היא...
שבת נפלאה!!
שון.
נעלמת לי
זה מכוון?
שובי שובי ונחזה בך
מעולה