הי חברים.

מזמן לא הייתי, למרות שמידי פעם חשבתי... זה סימן טוב, אתם יודעים, לא צריך לשפוך יותר מידי, העניינים נרגעים. יש יותר סדר בראש. ושקט.

היה לנו יום מהמם. בלי לשים לב ובהדרגה "המהמם" משתלט יותר ויותר על הנוף היומיומי שלי ואני נהנית. נהנית ממש ממש, אני אפילו אעיז להגיד מאושרת.

פיצי עדיין פיצית.. הראש עדיין גדל. אבל מבחינה התפתחותית עלינו על נתיב ממש צמוד לדרך המלך, עוד מעט המחלף. מבחינת המוטוריקה הגסה היא נכנסה לנורמה. היא זוחלת על שש, מתיישבת, מתרוממת לעמידה בעזרת חפצים, הולכת עם תמיכה של ידיים ובשבוע האחרון אפילו עם הליכון. אוטוטו הולכת לבד, ממש אוטוטו.

הפיזיותרפיה ירדה כבר לפעם בשבועיים ובבית כמעט ולא עושים תרגילים. עכשיו אנחנו משחקות בבית. ורוקדות ושרות וצוחקות.

התחלנו ללכת לכל מיני ג'ימבורי למיניהם, אנחנו! ואנחנו נהנות נורא!! לגן השעשועים עדיין קצת קשה לי נפשית ללכת (חוצמזה שחם, מה אני משוגעת??). צלקות העבר כנראה, אבל לאט לאט הן עוברות. אולי הן יתפוגגו יחד עם החום..

עדיין מתפלאים עליה שהיא לא בת חצי שנה. וזה עדיין כואב באותה מידה. וזה עדיין עושה לי עצוב נורא. אבל אני במקום טוב יותר היום ופיצי מרימה אותי כל פעם מחדש.

היא מדהימה הפיצית שלי. היא כבר ממש מבטאת את עצמה. אוצר המילים גדל מיום ליום והיא מצחיקה אותנו כל כך עם הדיבור היפה הזה בקול המתוק הזה. פשוט מדהים.

מבחינת העצמאות ויכולות המשחק אנחנו עדיין בפיגור מול בני גילה אבל התחלנו ריפוי בעיסוק ואני אופטימית (לרוב..היום..). אני חושבת שהאופטימיות נובעת מהדיבור שלה וההבנה שלה ויכולת הביטוי והזכרון הברורים שלה. אז היא לא עושה משחקי דימיון והיא לא מכניסה צורות למקום והיא לא מבינה צעצועים מוטוריים בכלל. אבל היא צוחקת המון ומדברת המון ולא יכול להיות שהיא לא בסדר. כלומר, יכול להיות, אבל נראה לי שלא.

מבחינת הבעיות הגרמיות שלה אנחנו ממתינים לתשובת הוועדה לטיפול בהורמון גדילה ומצפים כבר לתחילת הטיפול. סחבת.. זה לוקח כל כך הרבה זמן, אבל לפחות יש למה לצפות.

הסתבר, לא הרבה אחרי שכתבתי בפעם האחרונה, שנושא הגמדות לא ירד מהפרק. החשש עדיין קיים. ממשיכים בבדיקות ומקווים שאיכשהו, גם אם יש משהו, אז איכשהו זה יסתדר עם הורמון הגדילה.

קשה להאמין שלכאן הגענו. לא האמנתי שאהיה כל כך מאושרת שוב. אני יודעת שזה יכול להיות זמני ואני יודעת ששיחה אחת מרופא אחד או בדיקה אחת שלא תלך כמו שצריך תחזיר אותי חזרה למטה, לגיהנום הפרטי שלי. אני יודעת שפיצי עוד לא "רגילה" ואני יודעת שהכל כל כך ארעי. אבל אני מאושרת. פיצי מתחילה בקרוב גן רגיל ואני מאושרת.