כותרות TheMarker >
    ';

    בפשטות

    ארכיון

    רפיון שרירים

    25 תגובות   יום חמישי, 11/10/07, 23:10
     

     

    שלושת בני הדודה שלי מאוד אוהבים ביצי קינדר. מזה אוהבים? משוגעים עליהן!

    באופן מפתיע, השוקולד היה תמיד עניין די משני בעיניהם :
    מקלפים את נייר הכסף (שהיום הפך כבר למעטפת פלסטיק) וגם את השוקולד בזריזות מעוררת השתאות רק כדי להגיע לליבה - הביצה הצהבהבה והמסתורית שחובקת בתוכה צעצוע אפרוחי בקוטנו.

     

    לא קל לילדים בגיל יסודי וגן להרכיב את המיקרו צעצועים האלו ולכן הם נזקקו לא פעם לעזרה.

    ומי אם לא אבא, שיש לו יופי של ידיים יכול לצעצועים האלו? לאט לאט נבנה אוסף מכובד.

     

    לפני כשנתיים משהו התחיל משהו לא להסתדר לאבא שלהם עם הצעצועים הקטנים האלו.

    הוא לא הצליח לתפוס את החלקים כמו שצריך ולהרכיב אותם.
    גם רכיסת הכפתורים של החולצה נעשתה קשה.

     

    דודה שלי הייתה מודאגת, אבל לא יותר מידי והוא מצידו - סירב ללכת להיבדק אצל הרופא.

    אבל יום בהיר אחד, הוא באמת הגיע לרופא. והרופא בדק, ולבש ארשת מודאגת.

     

    ואז התחילו הרבה בדיקות, חלקן נורא מכאיבות.

     

    די בהתחלה גילו שיש לו ALS (מחלת לו גריג) וכך, הוא הצטרף למועדון "מכובד" שכולל בין השאר את סטיבן הוקינג, דב לאוטמן ולא נשכח את רונן פורת.


    "על הדרך" גם אבחנו גידול בכליה. 
    הורידו את הכליה וקיוו שאולי הALS תיעצר, אבל זה לא קרה.

    ועכשיו תסלחו לי, כי אני לא הולכת לדבר על ALS - אני הולכת לדבר על בעלה של דודה שלי.

     

    בטקס פדיון הבן של הנכד הראשון שלו (אחרי נכדה) לפני פחות משנה,
    ראיתי לראשונה מהצד את הרזון והחולשה.

     

    היה לי קשה להאמין שזה קורה - ועוד לאיש הכי בריא, פעיל וחיוני בעולם.
    שהיה לי כמו אבא שני - שהניף אותי ואת אחי גבוה גבוה ביחד לתקרה כשאבא לא היה יכול.
    אבא צעיר נורא שהתרגש מהמכונית הראשונה שלו והיה נוסע איתנו ועם שתי הבנות שלו, שעכשיו כבר גדולות לטיולים של שבת - להוציא אנרגיה עד כלות הנשימה.

    שהיה יכול להוריד חצי כיכר של לחם לבן עם שכבה עבה של איקרה ולשטוף הכל בשתי כוסות (לפחות) של קוקה קולה ובכלל, בלע את החיים.

     

    בחצי השנה האחרונה המחלה האיצה כאילו היא איזו אאודי באוטובאן וההידרדרות הייתה מהירה.


    פנסיה מוקדמת ופרישה מהעבודה כבר קרו לפני יותר משנה,
    אבל לאט ובנחישות הנהיגה הפכה בלתי אפשרית וגם ההליכה נפסקה בהדרגה.

    החברים מהעבודה לא מפסיקים לבוא וגם אחיו תומך ועוזר מידי יום ביומו.

     

    בערב ראש השנה עמדתי דקות ארוכות במטבח בקומה התחתונה ודיברתי עם דודה שלי.

    בשנה האחרונה נוספו לה, הפיטר-פנית הנצחית, לפחות 10 שנים.
    היא כבר לא שבורה. היא עוסקת בהישרדות היום יומית, בדאגה לילדים ובגיוס אופטימיות.

    כל בוקר רק מקווים שלא תהיה התקדמות. על שיפור לא מעזים לחלום.

     

    עליתי במדרגות שהוא כבר לא יכול לטפס או לרדת בהן לבד.

    באמצע חדר השינה ניצבת מיטת בית חולים.

    הילדים כירכרו מסביבו בטבעיות - אחד מהם בנה אנימציות מקסימות על המחשב הנייד שהוא קנה ועכשיו כבר קשה לו להשתמש בו וקצר מחמאות ועידוד מאבא.

     

    סיפרתי לו על הימים הלא פשוטים שעברו עלי,
    והוא סיפר לי כמה היה לו כיף בחופש הגדול כשהילדים היו איתו
    וגם זרק כמה מילות עידוד אבהיות לכיווני.

    ואני רק שמעתי איך הוא מתאמץ לנשום ולהוציא את המילים מהפה כשאני מדברת איתו.

     

    בשבועות שחלפו מאז, אמא מספרת לי על איך הוא כבר כמעט ולא אוכל ובכלל, המצב לא מזהיר.

     

    לפני יותר משבוע הוא אושפז. האבחנה: דלקת ריאות חמורה.

    אמא לא רצתה שאבוא איתה לבקר. ממילא רק אדם אחד יכול להיכנס לחדר בטיפול נמרץ נשימתי.

     

    היום בכל זאת הלכתי לבקר. לשמחתי, הוא בדיוק הועבר לחדר מחוץ לטיפול נמרץ.

    אני והבת שלו עזרנו לו "להתאקלם" בחדר החדש, צמוד לעמדת האחים.
    ביומיים האחרונים יש שיפור, דלקת הריאות דעכה.
    הוא אפילו "מתלוצץ עם רופאיו" (הוא טוען שזו הדרך היחידה לשמור על שפיות)
    אבל כנראה שאאלץ ללמוד להבין אותו מבעד למסיכת ההנשמה, לצמיתות.

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        20/12/07 10:11:

       

      צטט: simplicity 2007-12-20 01:20:20

       

      צטט: orenshani 2007-12-18 20:48:30

      עצוב. אבל גם מרגש אותי האומץ לשתף אותנו בזה.

       

      ורק הערה קטנה ואני מקווה שלא תחשבי שזה קטנוני מצידי אבל ALS זה ALS ומחלת לו גריג זה משהו אחר ולסטיבן הוקינג יש בכלל טרשת נפוצה...

       

      לא רק עצוב - זה כואב וזה עוד יכאב...


      לצערי, קראתי הרבה יותר מידי על ALS כך שאני בהחלט בטוחה
      שALS היא מחלת לו גריג - גם לפי אתר עמותת "אטלס"
      ואפילו עפ"י האתר הרשמי של לו גריג.

       

      סטיבן הוקינג חולה בALS - שנקראת גם טרשת אמיוטרופית צידית,

      כך עפ"י ויקיפדיה והקישור בפוסט. הוא אפילו השתתף בסרט "איך את מעיזה"
      שהוקרן בערוץ הראשון לפני כחודש על התמודדותה של חני קרני עייש עם ALS.

       

      בסדר,

       

      I stand corrected...

       

      אורן 

        20/12/07 01:20:

       

      צטט: orenshani 2007-12-18 20:48:30

      עצוב. אבל גם מרגש אותי האומץ לשתף אותנו בזה.

       

      ורק הערה קטנה ואני מקווה שלא תחשבי שזה קטנוני מצידי אבל ALS זה ALS ומחלת לו גריג זה משהו אחר ולסטיבן הוקינג יש בכלל טרשת נפוצה...  

       

      לא רק עצוב - זה כואב וזה עוד יכאב...


      לצערי, קראתי הרבה יותר מידי על ALS כך שאני בהחלט בטוחה
      שALS היא מחלת לו גריג - גם לפי אתר עמותת "אטלס" 
      ואפילו עפ"י האתר הרשמי של לו גריג.

       

      סטיבן הוקינג חולה בALS - שנקראת גם טרשת אמיוטרופית צידית,

      כך עפ"י ויקיפדיה והקישור בפוסט. הוא אפילו השתתף בסרט "איך את מעיזה" 
      שהוקרן בערוץ הראשון לפני כחודש על התמודדותה של חני קרני עייש עם ALS.

        20/12/07 01:11:

       

      צטט: orenshani 2007-12-18 20:48:30

      עצוב. אבל גם מרגש אותי האומץ לשתף אותנו בזה.

       

      ורק הערה קטנה ואני מקווה שלא תחשבי שזה קטנוני מצידי אבל ALS זה ALS ומחלת לו גריג זה משהו אחר ולסטיבן הוקינג יש בכלל טרשת נפוצה...  

       

      לא רק עצוב - זה כואב וזה עוד יכאב...


      לצערי, קראתי הרבה יותר מידי על ALS כך שאני בהחלט בטוחה
      שALS היא מחלת לו גריג - גם לפי אתר עמותת "אטלס" 
      ואפילו עפ"י האתר הרשמי של לו גריג.

       

      גם סטיבן הוקינג חולה בALS - שנקראת גם טרשת אמיוטרופית צידית,

      עפ"י ויקיפדיה והקישור בפוסט.

      הוא אפילו השתתף בסרט "איך את מעיזה" שהוקרן בערוץ הראשון לפני כחודש על התמודדותה של חני קרני עייש עם ALS.

        20/12/07 01:04:

       

      צטט: orenshani 2007-12-18 20:48:30

      עצוב. אבל גם מרגש אותי האומץ לשתף אותנו בזה.

       

      ורק הערה קטנה ואני מקווה שלא תחשבי שזה קטנוני מצידי אבל ALS זה ALS ומחלת לו גריג זה משהו אחר ולסטיבן הוקינג יש בכלל טרשת נפוצה...  

       

      לא רק עצוב - זה כואב וזה עוד יכאב...


      לצערי, קראתי הרבה יותר מידי על ALS כך שאני בהחלט בטוחה
      שALS היא מחלת לו גריג - גם לפי אתר עמותת "אטלס" 
      ואפילו עפ"י האתר הרשמי של לו גריג.

       

      גם סטיבן הוקינג חולה בALS - שנקראת גם טרשת אמיוטרופית צידית,

      עפ"י ויקיפדיה והקישור בפוסט.

      הוא אפילו השתתף בסרט

        18/12/07 20:48:

      עצוב. אבל גם מרגש אותי האומץ לשתף אותנו בזה.

       

      ורק הערה קטנה ואני מקווה שלא תחשבי שזה קטנוני מצידי אבל ALS זה ALS ומחלת לו גריג זה משהו אחר ולסטיבן הוקינג יש בכלל טרשת נפוצה...  

        28/10/07 06:54:

      אמנם אני לא מכיר אנשים עם ALS, אך מפחד מהמחלה הנוראה הזו מאוד.

      רק כמה מילים עליה יכולים לגרום לי להתחלחל, והמילים שלך עושות את זה טוב

      מבעד לסיפור אמיתי.

       

      הלוואי וימצאו כבר תרופה,

      הלוואי ויהיה דרך לשפר ועוד תראי אותו מרים דברים אל על. 

        21/10/07 22:49:
      אין הרבה מילים לומר. שולחת חיבוק גדול, תמיד כאן בשבילך.
        18/10/07 00:06:

      אני חושבת שמבלי לומר את הדברים במפורש

      העלית נושא שאנו חושבים עליו לעיתים

      מה עדיף לחולה, דעיכה איטית אך נאחזת בחיים

      או מוות מהיר ומוקדם בלי שהות לפרידה ובלי כאבים.

       

      קשה מאוד ללוות אדם יקר בדעיכתו

      ואני מחזקת אותך מכאן, שתוכלי להמשיך ולעמוד לצידו.

       

      דפנה

       

        16/10/07 22:47:
      שולחת לך ים של עידוד ואופטימיות.
        15/10/07 23:32:

      זה אחד הפוסטים הכי כואבים שיכולים להיות.

      לפעמים אני מחפש כאלה בקפה בין כל השטויות.

      ומה אפשר לעשות כדי לעודד ?

      כוכב על הכתיבה המרגשת, לא שזה יעזור...

        15/10/07 19:04:

      כואב הלב לראות מישהו קרוב לליבך דועך.

      אין מילים לנחם רק לאפשר לו לחיות את שארית חייו הכי טוב שאפשר.

       

      קבלי חיזוק.

        15/10/07 06:42:

      יקירתי, אין לי מילים, רק חיבוק גדול וכתף.

       

      מצטערת שלקח לי זמן להגיע הנה.

        14/10/07 21:51:

       

       

      כואב לי, עצוב לי.

       

      רוצה לחבק,

      מתפללת,

      שולחת מילים של כוח לחזק,

      אותך, אותם.

      בעיקר אותו,

      כמו שכתבת,

      על שיפור לא מדברים.

      לפחות שהמצב לא ידרדר כל כך מהר.

      שלא יהיו סיבוכים ומחלות "פשוטות" כמו סתם שפעת

      שבמצב כזה הופכות למסובכות וקשות.

       

      שולחת לו ולכם רפואה שלמה.

       

      איריס

       

        14/10/07 18:11:
      עצוב מרגש
        13/10/07 18:41:

      חבל שלא כל ההפתעות בחיים הן נעימות, כמו אלו שבביצי הקינדר.

       

        13/10/07 18:26:

      עידוד  חיבוק  וכוכב .

        13/10/07 15:40:

      אהובה שלי,

       

      הבאת אותי לדמעות.

      אני מאחלת לך ולכל בני ביתך רק טוב. והרבה אושר ושמחה.

      תהיי חזקה.

       

      קבלי ממני כוכב עידוד וחיזוק. אני יודעת שיש בך כוחות פנימיים גדולים ועצומים.

        12/10/07 12:59:

      וואו איזה מקרה כואב,

      ואני קראתי ביצת קינדר והייתי בטוחה שיש כאן סיפור כייפי ומשעשע,

       

      לצערי בין כל הרגעים המתוקים יש מלא סיפורים כאלה,

      אני מקווה שיחזיק מעמד, ואתם איתו.

      כואב ומרגש עד כאב. נשארתי בלי מילים.

      כל הכבוד על ההחלטה האמיצה (את יודעת).

      חיבוק ענק וכוכב גדול להאיר לך את הסופש.

        12/10/07 01:26:

      כואבת איתך

      החזרת אותי לסיפור הפרטי והכואב שלי/שלנו עם דוד אהוב.

      ודיברנו כבר על החיבורים והמראות שמשקפות בינינו...

      מורית

        12/10/07 00:49:
      ומזל טוב על ההצטרפות למועדון ה50+ נשיקה
        12/10/07 00:43:

      נגמרות המילים מול סיפור כזה....

      שולחת לכם חיבוק - עידוד ואהבה !

      וגם כוכב שיאיר קצת ימים לא פשוטים...

        12/10/07 00:24:

      נורא מרגש,

       

      קבלי חיבוק עידוד גדול,

       

      תהיי חזקה!!

       

      החיים הם אכזריים לעיתים...

        12/10/07 00:11:

      מרגש עד דמעות

      רוצה לחזק את ידיך

        11/10/07 23:40:

      שולחת חיבוק עידוד..

      אין מה להגיד במקרים כאלה.. אבל עדיף לשמור את הזכרונות של הטיולים בשבת וההנפות אל על..

       

      אני יודעת שבסיםור הזה לא יהיה סוף טוב..ולכן לא אכתוב איזו קלישאה..

      אני כאן לכל דבר

      נשיקה

       

      פרופיל

      simplicity
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      בפשטות - הפוסטים האהובים