בראיון לכבוד יום הולדתה המאה סיפרה פרופ' ריטה לוי-מונטלצ'יני, כלת פרס נובל,  על חייה ועבודתה המדעית ונתנה עצות כיצד להאריך ימים ולשמור על צלילות המוח.

ריטה ואחותה התאומה פאולה נולדו ב-1909 בטורין שבאיטליה לאב מהנדס אלקטרוניקה ואם ציירת. אביה השמרן חשב שהשכלה אינה עולה בקנה אחד עם חובתה של אשה כרעיה ואם. בגיל 20 החליטה ריטה להמרות את פיו וללמוד רפואה, ונשבעה שלא תתחתן כדי לא להיות "כינור שני".

בשנת 1936, השנה בה סיימה את לימודי הרפואה, הנהיג מוסוליני את חוקי הגזע שאסרו על יהודים לעסוק במחקר אקדמי.  ריטה נמלטה לבריסל שם התמחתה בנוירולוגיה ופסיכיאטריה, וב-1940, כשהנאצים הגיעו לבלגיה חזרה לטורין.  את עבודות המחקר הראשונות שלה, על עוברי תרנגולת, עשתה ריטה במעבדה שהקימה בחדר השינה שלה. שלוש שנים לאחר מכן, כשפלשו הנאצים לאיטליה, נמלטה עם בני משפחתה לפירנצה.  בזמן המלחמה לא יכלה לפרסם את מחקריה המדעיים בכתבי העת האיטלקיים בגלל שמה היהודי (נצר למשפחה יהודית שגורשה מספרד במאה ה-14), ועבודותיה פורסמו בבלגיה ובשוויץ. ב-1944 גוייסה על-ידי בעלות הברית לעבוד כרופאה במחנה פליטים בו רבים נדבקו במחלות זיהומיות וטיפוס. 

עם סיום המלחמה חזרה לטורין, וכעבור שנתיים קיבלה את הזמנתו של פרופ' ויקטור המבורגר ונסעה לאוניברסיטת סנט לואיס שבמדינת וושינגטון, שם עבדה במשך שלושים שנה עד לפרישתה ב-1977.  במקביל, עבדה גם ברומא וכיהנה כראש המכון האיטלקי לביולוגיה של התא.  בשנת 2001 מונתה כחברה לחיים בסנאט האיטלקי, ומאז היא עושה רבות למען זכויות הנשים באפריקה.

בשנת 1986 הוענק פרס נובל בפיזיולוגיה/רפואה לשני יהודים: סטנלי כוהן וריטה לוי-מונטלצ'יני על גילוי גורמי הגדילה של תאי עצב ותאי אפידרמיס.

(Nerve Growth Factor (NGF הוא חלבון קטן שחיוני לגדילה, התמיינות והישרדות של תאי עצב. כבר בשנות החמישים מצאה ריטה שמספר תאי העצב בעובר התרנגולת מושפע מחומר מסוים שמוצה מתרבית של תאי סרטן עכבריים.  החומר כונה "גורם גדילה" ושיתוף הפעולה עם סטנלי כוהן הביא לאיפיונו הכימי. שלושה עשורים חלפו עד שהובנה המשמעות האמיתית של גילוי ה-NGF שמעורב בהתפתחות התקינה של מערכת העצבים (כלומר המוח ועמוד השידרה), ברגנרציה של תאי עצב, ובמחלות ניווניות של מערכת העצבים (כגון אלצהיימר). 

בעובר המתפתח שורדים רק כמחצית מתאי העצב שנוצרים והשאר מתים. בעקבות תצפיות אלה ניסחה לוי-מונטלצ'יני את ההשערה הנוירוטרופית המהפכנית: התאים המנצחים הם אלה שהצליחו לשלוח אקסונים לתאי המטרה הנכונים, ואילו התאים שהפסידו בתחרות על פקטור הגדילה מתים.  התיאוריה שרדה את מבחן הזמן ולוי-מונטלצ'יני גילתה למעשה גם את תהליך האפופטוזיס (מוות של תאים) 30 שנה לפני שקיבל את שמו, והיתה בין הראשונים שעבדו על תרביות תאים (כלומר ערכו ניסויים in vitro).

פרופ' מוזס צ'או מאוניברסיטת ניו יורק שוחח עם לוי-מונטלצ'יני לכבוד יום הולדתה המאה שחל בשנה שעברה. זמן קצר לאחר הראיון, אגב, טסה ריטה לכנס ה-NGF הבינלאומי שהתקיים בכפר בלום, שם נתנה הרצאה של חצי שעה.

להלן קטעים מהראיון, בתרגום חופשי שלי:

חלק נכבד מעבודתך המדעית החשובה ופורצת הדרך נעשה בתנאים קשים ומאתגרים:  בבית, ללא מימון, בזמן מלחמה.  מה אפשר ללמוד מכך על המשך העיסוק במחקר מדעי בתנאים הכלכליים המאתגרים של ימינו?

תמיד האמנתי שצריך להתמיד למרות הקשיים והמכשולים.
 
פעם אמרת שנמשכת ליופי של מערכת העצבים כאמנית ולא כמדענית.  האם המדע והאמנות מצטלבים?

מדענים ואמנים הם בעלי תשוקה ודימיון ויש להם צורך חזק ליצור משהו.

מה כל כך יפה במערכת העצבים?

כל נוירון במוח הוא אובייקט מרהיב בפני עצמו.  

לאלה מכם שלא למדו ביולוגיה, כך נראים תאי עצב במוח:

ושימוש בסמנים מיוחדים מאפשר לצבוע את התאים בתרבית -- תאי גליה (אדום) ונוירונים (ירוק):

את מהווה מודל לחיקוי והשראה לנשים רבות במדע.  מהם לדעתך האתגרים העומדים בפני מדעניות במאה ה-21?

נשים רבות עוסקות במחקר מדעי.  הנשים בהחלט שוות ערך, אינטלקטואלית וטכנית, לעמיתיהן הגברים. זה שטויות שגברים יותר אינטליגנטים מנשים.  ואולם, נשים צריכות להקים משפחה ולמצוא את האיזון בין עבודה ובית.  ולנשים יש בעיה נוספת כאשר גברים שעובדים תחתיהן אינם מקבלים את מרותן.

את ממשיכה לעסוק במחקר מדעי.  האם יש לך עצות למדענים שמעוניינים להמשיך לעבוד גם בזקנתם?

אני מאמינה שלהמשיך לעסוק במחקר מדעי זו הדרך הטובה ביותר לשמור על מוח חי ופעיל.

תמיד עבדתי בשביל היופי, ולא בשביל הבלים כמו הכרה או הצלחה.  צריך לדעת מה חשוב בחיים, מהן הבעיות ששווה לחקור, והעיקר להיות מעורב ולהשקיע במה שאנחנו עושים.

ומה הסוד לאריכות ימים?

מעולם לא דאגתי לעצמי.  תמיד הייתי אדישה לאוכל ושינה.  אני אוכלת מעט, וישנה מעט. שינה היא בזבוז זמן.  אני אוהבת לחשוב ולפתור בעיות ואת הלילה אני מבלה בחשיבה. 

מה היא התקופה המאושרת ביותר בחייך?

מאד שמחתי כשגילית את ה-NGF ושזכיתי לעבוד עם מדענים מצויינים כמו סטנלי כהן.  חייתי חיים ארוכים והתקופה הכי טובה היא ההווה.

בראיון אחר שהעניקה ל-Sunday Times, שכותרתו הסקסית היא:

The secret of longevity: no food, no husband and no regrets

אמרה לוי-מונטלצ'יני:

השואה התרחשה בגלל השתלטות המחצית האינסטנקטיבית של המוח, שמונעת על-ידי דחפים ורגשות, על המחצית הראציונלית של המוח, וטרגדיות כאלה יובילו להיכחדות הבלתי-נמנעת של המין האנושי.

אני אדישה למותי, זה רק מוות פיזי של הגוף.  מה שישאר זו עבודת חיי.  המסר שלי ימשיך לחיות.  מה שחשוב זה לחיות את חייך עם המחצית השמאלית, הראציונלית של המוח. רק עבודה מביאה לאריכות חיים.

הראיה והשמיעה שלי כבר לא משהו, אבל מוחי מתפקד טוב יותר מאשר בגיל עשרים.

אני לא דתיה ולא מאמינה באלוהים שמעניש ומתגמל, אבל מרגישה יהודיה. נשמתי לא תישאר אחרי מותי, אלא עבודתי.  בגיל מאה אני עדיין ממשיכה לגלות תגליות על גורם הגדילה שגיליתי לפני 50 שנה... 

ובנימה אופטימית זו, עד מאה ועשרים!

לקריאה נוספת:

זיקנה ומוח

זיכרון וזיקנה