אלת הצדק פורצת מתוכי

אוחזת מאזניים אימתנית

לא מוצא חן בעיניה שאני כזאת פחדנית:

מערימה קירות תירוצים מעל אמת עירומה

היא ניגשת אל האדם האחרון שפגע בי

מתבוננת עמוק לעיניו

אומרת את מה שהיא חושבת

מקשיבה גם למחשבותיו

לא נעים לי אני רוטנת

והיא מחזירה לי מבט זועף

מעלה מחשבות שהקשתה לחומר

והמשקולת נוטה..

לא נעים לי בקול פנימי שבי אני חוזרת

הפעם היא פונה אליי ישירות:

עוד התקווצות שכזאת וגם את קולך זה אקשה לחומר שיטה לטובתו

היא מקרינה זוהר שאין לתאר במילים

גם מבטני בוקע האור אני לא מאמינה למראה עיני

ביד בוטחת היא מתקרבת ואוחזת בסנטר מופתע

אני מסתירה חצי מפניי לא רוצה לשמוע את שבו היא מטיחה

מוסיקה ממלאת את חלל האוויר

עננים מסתובבים כחצאיות בלרינה במעגלים

קול עמוק קובע עמדה

היא חוזרת לבטני שמצידה עושה עצמה כאילו כל זה לא קרה

עוד מעט אתעורר משינה עמוקה.