כשמטיילים בנחת ברחובות אחרי שש בערב, נעים ללבוש עליונית. כן כך, באמצע אוגוסט. עשר שנים לא הייתי כאן, בלי שום סיבה הגיונית, והנה ארבעים וחמש דקות בנסיעה מתונה ואנחנו בעולם אחר. טיפות זיעה לא ניגרות ממצחינו, האוויר יבש ונעים והאנשים... גם אם לא תמיד מסבירי פנים בכביש, חסרי מושג לכווננו בשילוט ההפכפך, מתנהלים בתוך העיר בצפיפות במדרכות הצרות כל כך. אני נכבשתי. "אל תחנו כאן,זה חניון לעשירים" אמר העובד בחניון, כשראה אותנו מתעמקים במפת העיר ובמלון הקטן והמקסים שלנו, שנראה כאילו הועתק מאות שנים אחורנית, ברכו אותנו בכל בוקר, כולל האורחים בשפות שונות. ירושלים, הו ירושלים, איזו יפה את. השנה החלטנו על חופשה עירונית, די לגליל. רוצים את מוזיאון ישראל המתחדש עם ההופעות הקטנות בשעות הערב, את עין כרם, שעד היום נמנעתי מלהגיע אליה בגלל סלידתי מדרכים פתלתלות ובשכונה היפה הזו כל מנזר וכנסיה מצריכים עליה תלולה מאוד בכבישים צרים כשביל ודו סיטריים (!) כפי שהסתבר באמצע אחד מהם. אפילו על הרכבת המצחיקה בגן הבוטני עלינו (חופשה עם ילדה בת ארבע וחצי מזמנת גם פעילויות מסוג זה...) אבל יותר מכל אהבתי את האור הרך בשעות הבוקר, ברחובות המרהיבים ביופיים של המושבה הגרמנית. אור שנח על החלונות הגדולים המלבניים, עם הצמחים המטפסים, אור של גן העדן, אם קיים כזה כמובן. אור מבורך, שלא נתפס במצלמה, רק משרה את שלוותו המפוייסת על מי שמבחין בו. בתי הקפה הקטנים נפתחים לאיטם וגם חנויות התכשיטים המתוקות והאוויר בבוקר קריר ומעורר תקווה. כמו שכתבתי, ירושלים, לפחות זו שאני ראיתי במשך כל השבוע החולף, היתה יפה והאנשים, אותם פגשתי, היו מגוונים כל כך, מהודרים בדרכם, נשים מדתות שונות עם כיסויי ראש, זו לצד זו ובליל שפות ושווקים וצבעים. כל מי שפניתי אליו ברחוב נעצר וענה, גם אם לא ידע והגדיל לעשות (תודה לך איש יקר) האדם שהלך איתנו את חצי רחוב אגריפס בחיפוש אחר מסעדת מורדוך, מברר ושואל עבורינו ובודק את מספרי הבתים והוא היה אדם שפוי לגמרי וכמוהו היו עוד, חייכנים וסבלניים (רק לא בכביש, אוי איזו נהיגה....). יכול להיות שמשהו היה עם מצב הכוכבים או כל מיני צירופי מקרים שגרמו לכך שפגשנו בדרכינו בדיוק את כל אלו ואפילו אפילו, כאילו כל זה לא הספיק, אתמול בערב גיליתי את קיומו של סניף גלידת אלדו בעמק רפאים ואת הטעם הממכר של גלידת המרציפן שלהם. וזהו, חזרנו הביתה לנוח קצת מהחופש בסוף השבוע.... |
Dolce Vita
בתגובה על אז הוא עף
תגובות (30)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
צבי ידידי, מבינה אותך, אבל זה תלוי מאוד באזור בו מטיילים...
אינני מכירה את ירושלים היטיב, אבל מצאתי שהיא מגוונת מאוד..
קדוש מדי...
לא יודע לשים על זה את האצבע
אבל יש משהו בעיר הזאת שאין באף עיר אחרת...
תודה תודה (:
באמת יפה!
יש בשוק מחנה יהודה דוכן חלבה בעשרות טעמים שונים, שאני אישית פחות אוהבת אמנם, אך כל מי שעובר וחוזר ועובר שוב זוכה לטעימה...מקסים.
תודה לך שהשתתפת (:
עשית לי חשק ענק, אבל החום אוי החום
מתוך סיר המרק המהביל שקרוי גם "תל אביב באמצע אוגוסט", זה נשמע כמו חלום. חלום יבש. סוג של מדע בדיוני.
והאור הגנוז בתמונה באמת נראה קסום ומיוחד.
תודה על החוויה.
יש דומות לה, אבל אין כמוה, צודקת.
נראה שהספקתן המון בטיול אחד לירושלים.
קודם כל, שלום לך..
וחוץ מזה, אני על הענן שלי בנתיים.. (:
אני מניח שהטופוגראפיה לא עוזרת במיוחד.
צודק צביה ותודה שבאת לבקר (אגב, לפני כמה שנים נפשנו באוגוסט בקיבוץ סאסא, שם בערב צריך סוודר, לא להאמין...)
זו מילה מגן הילדים (((: כמו מידנית
תודה אופיר, האמת שאלו רק הבזקים, היינו בהמון מקומות מקסימים, שכונות קטנות (מאות צילומים..), בתי קפה וטיפוסים.. אכלנו סברסים מתוקים בשוק מחנה יהודה ונדחפתי עם הקטנה שלי על הידיים עד לשורה הראשונה בכותל כשפתק קטן בידה ("בבקשה שיהיה לי עוד דובון קטן וחום וגם כלב אמיתי" כך ביקשה שאכתוב לה..) ועוד ועוד..
אם הצלחתי לגרום לך להתלוות אליי, הרווחתי (:
תודה
תודה תודה אילנית... (:
תיירתי איתך
תודה
אילנית