פּנצ'ר < ניצה צמרת

page id : 9

TheMarker Cafeעט להשכיר ניצה צמרתניצה צמרת - עט להשכירפּנצ'ר < ניצה צמרת

ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café

כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.

ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.

אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי

ניצה צמרת - עט להשכיר

תנו לי את הרגע ואתן לכם את המילים...

- כותבת ביוגרפיות -
סיפורי חיים וספרים אישיים
- כותבת ועורכת לדפוס ולאתרי אינטרנט כתבות תדמית, מאמרים לקידום

- מרצה על סיפורי חיים ומדריכה סדנאות לכתיבה יוצרת
- מתעדת מורשת למען הדורות הבאים .......ובינתיים כאן.

כל פוסט היה או לא היה - הוא אני.
אתם מוזמנים לצלול באוקיאנוס המילים שלי,לחבור לגלים,להתענג על הקצף, לגלות אוצרות אבודים בקרקעית לשוב בשלום אל החוף.

תגיות

פּנצ'ר < ניצה צמרת

לצפייה במסך מלא

פּנצ'ר < ניצה צמרת

‎45

תכנים אישיים

58 תגובות יום שישי , 13/8/10, 15:00

כשלמדנו בכיתה ג' על ממלכת הדבורים זה התקשר להבנתי לדבש, וכל עניין הביציות והזירעונים שבא בהמשך נשמע לי כמו בלבלת של חביתה שהנביטה פיצוחים. מכל מקום, פעם לימדו דברים כאלה ולא קראו לנושא "חינוך מיני". מדובר בתחילת שנות השישים כשאמתכם חיממה את הכיסא בבית הספר היסודי.

באחד הימים נכנסה האחות פרידה במדיה הירוקים לכיתה ודיברה אתנו על תופעת המחזור החודשי. הייתי בשוק, לא בדיוק הבנתי את ההקשר להיריון (הפרעת קשב), שהרי ילדים, כך ידעתי, נולדים מהלב של הוריהם.

החזקתי באמונה זו עוד מספר שנים עד שהמציאות טפחה על פני.

ובכן,

אחת הנערות בשכונה שלנו הפסיקה את לימודיה בתיכון האזורי. אבן יהודה הייתה אז מושבה קטנה, כולם הכירו את כולם והנערה הפכה לשיחת היום בצרכניה, אצל השוחט, בקיוסק של אולו במרכז, בעזרת נשים ובקיצור, תחת כל עץ רענן.

להפתעתי הרבה נפוצה שמועה זדונית שעניין הפסקת הלימודים כרוך בהיריון. אבל אני היחידה שידעה שמדובר בעלילה, שהרי לא הייתה לה יכולת לעשות זאת ללא בעל, ולמיטב ידיעתי היא לא הייתה נשואה לאיש.

תחושת הבלבול שלי גברה כשביום שישי אחד, הדוור הוציא משק המכתבים הענק מעטפה והגיש אותה לאמי כשעיניו מפלבלות ברוב משמעות. הייתה זו הזמנה מעוטרת בפרחים זהובים לחתונת הנערה, ואני ביקשתי רשות לקחתה לקופסת האוצרות שלי. קופסת האוצרות הייתה נכס יקר ערך ובה הונחו בקפידה רבה שנות טובות עם נצנצים, ניירות עטיפה כסופים וזהובים, "פרסים" מצויצים, בָּלוֹרוֹת שוות במיוחד, מספר מטבעות שחוקות ומיני שמונצס שמצאתי.

מייד הבנתי שהנערה מתחתנת וזו הסיבה להפסקת לימודיה. יתר על כן הבנתי שהיא כנראה מאוהבת ושאין לה סבלנות לחכות לסיום התיכון.

בזמן ארוחת הערב אמא אמרה לאבא, "נו, שויין, הבת של לופובסקי מתחתנת בשעה טובה."

ואבא אמר, "עכשיו? לפני פסח?"

ואמא אמרה, "אין להם ברירה וצריך לקנות מתנה כפולה."

וכך היה.

מתנה ראשונה בסדר גודל של סרוויס לקפה או סיפולוקס נקנתה לחתונה המפוארת שנערכה באולמי "השרון" בנתניה. המתנה השנייה, אוברול תכול עם פומפונים צמריריים רכים נקנתה בנוכחותי בחנות הבגדים של פלדמן בימיו הראשונים של החופש הגדול.

באותו היום ידעתי בוודאות שפרידה האחות לא דייקה בעניין משך הזמן שאורך היריון של אישה. עובדה, בזה הרגע קנינו מתנה לרך שנולד בתום היריון קצר ביותר.

להיריון כזה קראו פעם "פּנצ'ר" ועד היום לא נמצא לו שם אחר, למרות שהתפיסה הקטגורית לגבי היריונות "כאלה" התמתנה והתפוגגה זה מכבר.

-----------

לופובסקי הסבתא ולופובסקי הסבא נהגו לטייל עם נכדם בעגלה גדולה שנראתה כמו סירה נטולת מפרשים. התינוק החייכן גדל לילד, והוריו ילדו לו מלבם אח ואחות. הפעם היו אלה הריונות שמשכם הטבעי תאם למשנתה של האחות המיתולוגית פרידה.

פגשתי אותו באחד ממחנות הקיץ של הצופים. הוא אמר לי את שמו כשעזר לי בקשירת סולם חבלים. בעוד מבטי מתעכב על פניו חלפה במוחי מחשבה מטופשת על ההורים שלו , שעשו את זה לפני החתונה.

כעבור שנה התגייסתי ועזבתי את המושבה.

-----------

לפני חודש בערך ראיתי בעיתון מודעה על מותה של אושיה אבן יהודאית. גם עליה יש לי הרבה לספר. ההלוויה הייתה מרובת משתתפים ואת חלקם זכרתי והכרתי. סרט נע של תמונות עבר התערבב במחשבותי ושזר אל תוכו סיפורים מחיי הקודמים. אנשים באו לומר לי, "שלום, את הבת של גליק נכון?" הנהנתי בחדווה, הם משערים, מנחשים, זוכרים. תחושת סיפוק ושביעות רצון גאתה מלבי הרוגש. בדרכי אל הברזייה הסמוכה לשער היציאה, ניגש אלי גבר נאה ואמר, "שלום, את היית המדריכה שלי בצופים, אני זוכר אותך."

לא היה לי מושג מי האיש.

הוא אמר את שמו ואת שם משפחתו וחייך.

חלפו ארבעים שנה והדבר הראשון שעלה במוחי היה, הנה הפּנצ'ר בכבודו ובעצמו.

והמסקנה?

אני חסרת תקנה.

----------------------------

כל הזכויות שמורות לניצה צמרת - עט להשכיר

www.words4u.co.il

דרג את התוכן:

תגובות (58)

נא להתחבר כדי להגיב

התחברות או הרשמה

ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.

/null/cdate#

/null/text_64k_1#

RSS

נקודה שבלב

26/8/10 13:26:

אוי אוי אוי

אצלנו מסתבר כולם סוג של פנצ'רים. מתחנים או שלא
אבל בהחלט לא מחכים לתאריכים - פשוט מזדיי....
כל אחד יוצא "פג" , כזה שיוצא אחרי 4 , 5, או ששה חודשים אם מתעקשים לספור ולזכור תאריכים
אעפ"י שכולם יוצאים גדולים מ3.5 קילו עד למעלה מ4....קילוגרמים.

ניצהלה
את מעלה בי מחשבות והרהורים
וזה נפלא לי.
תודה מתוקה.

luis56

20/8/10 00:16:

חסרת תקנה זה כבר טוב
חסר לך שלא היית כזו... :)
אוהב לקרוא אותך!

קנולר

19/8/10 11:51:

בקשר לפנצ'ר, אני מכירה אחד כזה שנולד לאישה דתייה . אחת שיודעת. כבר אמרתי לך שעשית יופי של פוסט?

קנולר

19/8/10 11:47:

הצחקת אותי. טוב, אני עם מזגן. הזכרת לי, כשהורי סיפרו לי את עובדות החיים אמרתי להם שלא יבלבלו את המוח כי הגננת אמרה שהחסידה מביאה את הילדים. מאחר ואבא היה גניקולוג, אז בתורנויות שלו ביקרנו אותו בבית החולים, וליבי ממש כאב על כל הנשים היפות, החולות האלה בבטן תפוחה.

כאשר עליתי ארצה הייתי כבר בת 8 אבל נכנסת לכיתה ב'. בדיונים מאיפה בא התינוק כבר ידעתי את הקשר בין הבטן לתינוק, אבל בשלב זה נקראתי לביתה של נאוה ב. שרצתה לוודא עם הוריה את הבטן לעומת החסידה. ההורים אמרו:בטח חסידה ואותתו לי מאחורי הגב שלה לסתום.

לימים נאוה ואורי יצאו להכשרה והם היו להורים הראשונים מהכיתה ורק לאחר מכן התחתנו. אני נדתי אז בראשי על כי בכיתה ב' היא לא האמינה לי.

נאוה ואורי התגרשו. נאוה חזרה בתשובה, ואורי, שהיה מציל בים ואינסטלטור, חזר לחזר אחרי בחורות צעירות.

על נאוה על לא יודעת כלום, אורי המסכן והשובב, שתיפס לאינטרסול בבת מצווה שלי ושתה בקבוק שלם של תרכיז מיץ פתל, נהרג בתאונת אופנוע באמצע תל-אביב,לפני כמה שנים ונשאר במשפחה שלי בגדר אגדה.

נאוה

גדגדים

17/8/10 17:51:

אז בסוף יצא פנצ'ר טוב...
:-)

עובד ל.ב

17/8/10 15:58:

הזכרת לנו,שהפייסבוק נולד לפני הרבה זמן,בצרכניה אצל הקצב ,בקיוסק ובעזרת נשים...
הומור תמיד ניבט משורותייך,גם העצובות.ובפוסט הזה הוא הרים ראש גבוה גבוה.שנינות הומוריסטית מלווה בקריצה.
ועל היכולת לתמצת הכל ,תקופות ואירועים,לפוסט אחד ובכל זאת לא להחסיר פרט,פשוט לגזור לשמור וללמוד

מיסיס H

16/8/10 16:17:

איזה יופי של סיפור. תודה :)

יהודית מליק-שירן

16/8/10 10:20:

אולי את חסרת תקנה, אבל אני נהניתי מהכתיבה ומהסיפור. חן חן יקירתי. גם אני כמוך נהנית מהזיכרונות. הנה הייתה לי פגישה לא צפויה...מה שהחיים מזמנים לנו בדרך. את מוזמנת אם בא לך..החיים יודעים לסגור מעגלים.*

ירושלמי

16/8/10 07:56:

לעיתים חסרי תקנה אנחנו
אביחי

ron0000

15/8/10 13:50:

צטט: עט להשכיר ניצה צמרת 2010-08-15 12:51:09

צטט: ron0000 2010-08-14 16:04:32
לא רק שקראתי אותך אלא שגם דימינתי לי אותך מספרת את הסיפור הזה בעל פה, ממתינה עד שפרצי הצחוק שוככים בכדי להמשיך לספר. את רואה? כשאת רוצה יש סוף טוב.

~~~~~~~~~~~~~~~

יש לסיפור הזה הרבה תובנות. חלקן על דעות קדומות מושרשות שקשה להינתק מהן, גם בשם הנאורות וגם בשם המודרנה.

דמיינת אותי? זו מחמאה. מה שקשור להצגה בעל פה מוציא ממני את יצר התיאטרליות ואתה צודק, יש כאן סוף מוצלח. התינוק צמח ונעשה לגבר נאה וחייכן. באשר לי, קצת מביך הסוף הזה. לא?

לא מביך. מראה שגם כשאת חושבת, את חושבת בהומור :-)

דרור41

15/8/10 13:50:

נהדר
כתוב ממש נהדר

ניצה צמרת - עט להשכיר

תגיות

פּנצ'ר < ניצה צמרת

פּנצ'ר < ניצה צמרת

תגובות (58)

פוסטים פופולאריים

פוסטים אחרונים

תגובות אחרונות